לא צירוף מקרים
צמרמורת שטפה את גופי למשמע רעש מהקומה התחתונה של ביתי. רחש מזדחל שובר כוסות נשמע מאזור המטבח.
הוא עלה במדרגות לאט לאט, רגל רגל, צעד אחר צעד. פחד עבר בגופי הרגשתי שזהו הסוף. הצעדים נפסקו לשניות אחדות כשהם ממשיכים ומתקדמים לכיוון חדר ההורים. צעקה חדה נשמעת מהחדר ליידי זאת אמא, מה הוא עשה לה?! אני מתאפקת שלא לצעוק רק שלא יגלה אותי גם!
בכיתי, אני מודה שפחדתי. אמא מתה שמעתי גניחה כמו אלו שאחרי יריה בסרטים. כואב לי יכאב לי יותר.
צעדים אחדים נשמעים לכיוון חדרי צעד אחד צעד לאט לאט הם מתחזקים ידית הדלת נפתחת ואני כבר מזמן מתחת למיטה מתפללת לטוב, לחלום רע.
הדלת נפתחת ואין שם אף אחד. אווירה אפלולית ותחושה רעה עוברת בחדר ברגעים אלו הרגשה כאילו משהו פה לא טוב, לא נכון.
צווחה נשמעת מאחורי כשיצור משונה תופס את רגלי ומושך אותי מין המיטה. ביד היצור סכין גדולה מושחזת ואורכה.
"שלום לך" הוא אומר בקול צרוד ומפחיד. הדמעות לא מפסיקות לרדת במורד פני. אני מנסה להוציא מילים מפי, לברוח אך רגלי לא מצליחות לזוז ופי סגור, מפחד להפתח.
לאחר שניות אחדות גופי רועד עוד ועוד וסכינו כבר בביתני. אני מסתכלת למטה ורואה דם זורם, נשתף בגופי. זה נגמר הוא דקר אותי עם הסכין. שלום עולם שלום אחותי.
הוא מסתכל מעלי בפעם האחרונה ועיני נעצמות. תחושה מציפה אותי, זהו אינו צירוף מקרים.
תגובות (4)
מדהים! אודיע בהמשך על מי שעולה לשלב הבא:)
קראת את הפרק האחרון בעונה הראשונה של "מבוכים ודרקונים"?
אם יהיו מספיק תגובות טובות עליו, אני אמשיך לעונה שנייה -:)
וואו הרגת אותי ! מושלם , אין מילים .
הסיפור נחמד. השפה טובה והתיאורים מדהימים. אך את התחלת את הסיפור מהאמצע, ששם די קשה להבין את העלילה. את יכול גם להוסיף פרטים על אותו הרוצח שבא הביתה, או לפחות לתת תחושה של קצת יותר מתח.
חץ מזה אני נורא נהניתי לקרוא!