פס אור דק

"אנג'י!" הוא פרץ לבית החשוך, נאחז בחוסר הוודאות.
"אנג'י! איפה את?" היא חייבת להיות כאן, והוא פחד מכך.
הנשימה דקרה בריאותיו. הנשימה הקטועה, המכאיבה.
הוא הבחין בפס אור דק בקומה השנייה, תפס במעקה הקר וטיפס במדרגות הרחבות. רעם הרעיד את הבית שרגע לפניי כן הואר באור מאיים שמילא את הקירות בצללים חונקים.
הדלת הייתה נעולה, אבל הוא לא נכנע ובעט בעץ החזק. אך הדלת הייתה חזקה ממנו. "אנג'י? אנג'י! תעני לי, בבקשה!" הפחד איים להטביע את ראותיו כשמאחוריי הדלת לא נשמע אף קולף לא נשמע קול דק של נשימה רכה או פעימות לב.
הפחד ממה שמחכה לו מבעד לדלת הלבנה הניע אותו לפעולה כמעט אחוזת טירוף.
הבעיטות שהשחירו ועיקמו את הדלת השתולה במקומה קטעו את נשימתו והוא שיחרר שיעול ששרף בגרונו, והשריפה הפנימית בערה בו.
רעם נוסף גרם לאור הרך להבהב, והחושך עטף אותו יותר ממקודם.
הוא קיווה לראות צל מבעד לדלת הנעולה, לקבל סימן שהיא שם, שהיא יודעת שהוא כאן, שמה שפחד ממנו יתגלה כטעות.
הגשם מחוץ לבית החשוך התחזק והתחלף בברד רועש, קול התנפצות נשמע מהקומה התחתונה. הוא הפסיק את נסיונותיו לפרוץ את הדלת והחליק עם גבו על הדלת.
"אנג'י." הוא לחש בקול חנוק שבקע בקושי מתוך גרון שורף.
"אנג'י, בבקשה תהיי חיה. בבקשה." התחנן כשדמעות התחילו לטשטש את ראייתו המעורפלת. הוא ניער את ראשו, מנסה להתנער מהייאוש. אומר לעצמו שוב ושוב שעד שלא ייפתח את הדלת הוא לא יכול לקפוף למסקנות מסוכנות.
כשנעמד שוב, פעם ראשו בכאב, אך הוא מתעקש להתעלם ממנו.
שלוש בעיטות נוספות מפילות את הדלת מציריה. באור המסנוור הוא ראה את האמבטיה הלבנה כשבתוכה שוכבת נערה בלונדינית ושברירית, רגועה כישנה.
על הרצפה ליד האמבטיה היו פזורים כדורים קטנים, וכוס זכוכית מנופצת נחה לצידם.
הוא נשך את שפתו עד שטעם דם מריר ננעץ בלשונו.
הוא ניגש לנערה הישנה, התיישב לצידה וליטף את פניה החיוורות.
הדמעות הציפו אותו, הוא נשק לשיערה של הנערה ולחש לתוכו "אני אוהב אותך." מחכה לנשימה, או פעימה. לנס. הוא מחכה לנס שיקרה. לנס שלא קרה.
צעדים רעמו בחלל הבית, הוא התנתק מהנערה וניגב את עיניו בשרוול חולצתו, מחכה בחשש לקביעה ממנה פחד כל אותו זמן, והזעקה שתישמע מיד אחריה.