עומרי ומורן- פרק 21: הפתעות

״אם אתה מחר הולך להאשים אותי בזה שלא קמת או הלכת עייף לעבודה, אני לא יודעת מה אני עושה לך״.
״לא איפה להאשים אותך, מה פתאום. אבל את צודקת… מה השעה כבר?״.
״שתיים וחצי״.
״ואי ואי, נראה לי באמת כדאי שאני אעוף. אבל בחיי לא בא לי ללכת״.
״אין לך ברירה״ אמרתי מחייכת.
״אולי תבואי לישון אצלי״ הוא פתאום זרק והפתיע אותי.

״מה״ עניתי מיד לא מבינה מאיפה זה הגיע.
״מה ׳מה׳. בואי לישון אצלי״ חזר על כך שוב והבהיר טוב מאוד כי לא דמיינתי את שביקש.
״אתה רציני איתי״ עניתי רק ברגש הרבה יותר ברור כלפי חוץ כמה מופתעת אני.
״כן״ השיב מיד. ״מה הבעיה… ניסע אלי ותשני אצלי. אני אקום בבוקר מבלי לעשות לך רעש, אצא לעבודה וכשאחזור אני אחזיר אותך הביתה״.
״לא, אתה שומע מה שאתה אומר, חשבת שניה לפני״ שאלתי במבוכה.
״כן. מה אני לא מבין מה הבעיה״ השיב.
״דבר ראשון בוא תהיה מציאותי, אנחנו בכניסה לבית שלי״ אמרתי מצביעה על הבית. ״עומרי, לא נראה לי הגיוני שפתאום ניסע עד באר שבע״.
״אויש נו זה בקטנה. בשביל מה יש אוטו״ אמר קוטע אותי.
״אני עדיין לא סיימתי. אני מנסה להבין באיזה עולם אתה חיי… שאני בכלל אבוא אליך עכשיו״ אמרתי צוחקת עם עצמי.
״למה לא״ שאל כאילו נעלב.
״לא אתה לא שפוי. אתה באמת רציני איתי״.
״כן. אני רוצה שתבואי לישון אצלי״ אמר.
״ואני רוצה מטוס״.
״אין בעיה חיים שלי נארגן לך מטוס. בשבילך עד חצי המלכות״ השיב מיד וקטע אותי בחיוך.
״נו באמת עומרי״ צעקתי צוחקת.
״מה? מה לא בסדר בזה שתבואי לישון אצלי? באמת שלא יקרה כלום, אני מבטיח לך״.
״מי חושב על זה בכלל. די נו אני באמת מנסה להבין אם אתה רציני איתי או לא, קשה לי לדעת איתך. זה כבר מפחיד״.
״סתם מה יש לך יגנובה אני צוחק״ אמר פתאום בחייוך.
״לא נו הינה, עכשיו זה הוכח, יש לך בעיה בראש״.
״למה, מה״ שאל צוחק.
״אל תשחק אותה… תכלס, נכון בחנת אותי, רצית לראות מה אני אגיד״.
״מה יש לי לבחון אותך״ אמר בתמים וצחוק.
״יאללה״.
״סתם, האמת שכן״ אמר מחייך אלי.
״ואם עכשיו הייתי אומרת לך בוא ניסע״.
״לא הייתי נוסע״ אמר מיד וקטע אותי.
״איזה חרטה״ אמרתי מגחכת.
״נשבע לך״.
״הייתי אומרת לך ׳יאללה בוא ניסע אליך׳ לא היית נוסע?״.
״לא״.
״טוב״ אמרתי באי אמינות.
״את לא מאמינה לי״ שאל כאילו מופתע.
״נראה לי שזו שאלה רטורית״ עניתי בחיוך.
״רציני נו… גם אם היית אומרת שאת באה. ואני מכיר אותך, כן״.
״מכיר אותך״ אמרתי קוטעת אותו וחוזרת אחריו בזלזול, גלגול עיניים וקול מתנשא.
״שקט נו, אני מכיר אותך, את לא היית באה. נשבע לך באור שאני רואה שלא הייתי נוסע. סתם זרקתי את זה כדי לראות מה תגידי״.
״מה אתה נשבע לי באור שאתה רואה, אין אור בכלל, חושך בחוץ״ אמרתי מתחכמת.
״הינה אור״ אמר והדליק את המנורה שמעלינו. ״יודעת מה אז לא באור שאני רואה. בראש שלי״.
״טוב טוב, לא צריך להגזים אני מאמינה לך״.
״יופי״ אמר מחייך ומביט בי.

שקט חרישי פתאום שרר בינינו ועיניינו כאילו מחייכות האחת לשניה. עומרי אחז בכף ידי והחל ללטפה. כל גופי חווה צמרמורת נעימה, צמרמורת כזו כמו של נוצה המטיילת לאורך כל גופי וגורמת לי לעצום את עיניי ולשקוע בחלומות נעימים.
מביטה בו והוא בי וחיוך על שפתיו.
״מה״ מיד שאלתי.
״מה״ השיב בחיוך שיניים.
״מה יש, למה אתה מסתכל עלי ככה״ שאלתי במבוכה.
״סתם״.
״נו״ התעקשתי לקבל תשובה.
״לא יודע. באמת שאני לא יודע״ אמר בחיוך ביישני.
״מה זה לא יודע״ שאלתי סקרנית.
״לא יודע״ ענה מובך.
״אין דבר כזה לא יודע״ התעקשתי.
״לא יכול איתך, פשוט לא יכול״.
״תתאמץ טיפה ותסביר״ ביקשתי.
״אני לא יכול איתך״ אמר תוך כדי הזזת ראשו ימינה שמאלה.
״למה, מה יש לך, מה עשיתי״ שאלתי מחייכת ולא מבינה.
״החיוך שלך. אין אני חולה עליו. והעיניים הירוקות חומות הנדירות האלה, אני טובע בהן. מה אני אעשה איתך מורן תגידי לי, מה״.
״מה זאת אומרת״ שאלתי בחיוך מובך ומוסמק.
״והתמימות הזאת… בא לי לאכול אותך״.
״איזה תמימות, אני ממש לא תמימה״.
״סתמי לפני שאני אשתיק אותך באיזה ביס על השפתיים״.
״זה כאילו היה בכדי להשתיק אותי המשפט הזה" שאלתי צוחקת.
״בתקווה״.
״תחשוב על משהו יותר מאיים ופחות מזמין״ השבתי מתגרה.
״ואי אני לא יכול איתך״ לחש כאילו לעצמו.
״נו ואיך אנחנו מגיעים לפיתרון״.
״אין לי פיתרון, לפחות לא יותר מאיים. מזמין, לא יודע תלוי איך את רואה את זה״.
״נו מה, תגלה לי״ ביקשתי.
״מה בדוק ביס לא תופס״ שאל צוחק.
״תופס. אבל אני כמעט בטוחה שאתה יכול לחשוב על משהו הרבה יותר מזמין״ אמרתי מתחכמת.
״מה יגנובה את יודעת כמה היו מתות שאני אתן להן ביס. מה יותר מזמין מזה״ אמר בהומור.
״אז מה אני אגיד לך… נעים מאוד אני מורן ואני לא אחת מהן״ אמרתי משחררת ממנו את היד.
״צודקת. את לא משתווה לאף אחת״.
״נכון״ חיזקתי בצחוק.
״אהבתי. אהבתי ממש את זה שאת יודעת את זה״ אמר נקרע מצחוק.
״אני מודעת, מה״ אמרתי עפה על עצמי ומחייכת אליו.
״מודעת בכללי זה טוב, השאלה היא אם את יודעת איך את מצטיירת בעיניי״.
״מה זאת אומרת, איך אני מצטיירת בעינייך״ שאלתי סקרנית וחותרת.
״אני חושב שאת יודעת״.
״אני רוצה לשמוע, אפשר״ שאלתי בחייוך והוא רגע חשב עם עצמו.
״הסברתי לך מקודם. קשה לי איתך״.
״כן. אתה כל הזמן אומר את זה, אבל זה אף פעם לא כל כך מובן. מה קשה לך״ שאלתי.
״לא יודע…. את מעבירה בי כל מני דברים בגוף. דברים שהאמת לא הרגשתי הרבה זמן. וזה כזה מוזר, כי זה לא קורה לי הרבה. מה זה לא קורה לי הרבה, זה קרה לי רק פעם אחת, עם האקסית שלי״.
״תספר לי עליה״.
״מה יש לספר… יצאנו ארבע שנים״.
״ארבע שנים״ קטעתי אותו בצעקה מופתעת.
״כן״ צחק.
״ואוו זה מלא זמן. איך אתה מעז בכלל להגיד לי שאין מה לספר״.
״כן. לא אבל אני לא ישקר, אלו לא היו ארבע שנים מושלמות. הינו רבים מלא״.
״רגע ומה למה נפרדתם״ שאלתי בסקרנות.
״היא נהרגה בתאונת דרכים״ אמר בפנים נפולות.
״יואו״ אמרתי חסרת מילים. פתאום הרגשתי לא נעים, ולא ידעתי מה לומר… רגע מביך שכזה. ״אהבת אותה״ פתאום נפלט לי ואלוהים יודע למה דווקא השאלה הזו.
״ברור. אם לא הייתי אוהב אותה לא הייתי נותן לעצמי להישאר איתה ארבע שנים… שלושה חודשים לפני התאונה היא גילתה שהיא בהיריון, כבר דיברנו על חתונה״ אמר חנוק והיו נראות עינייו טובעות בדמעות שעוד רגע אחד קטן פשוט פורצות החוצה ומלטפות את לחיו.