משהו בי נואש לתשומת לב מבנים וזה מחליא אותי. ברמת העיקרון, אני לא רוצה מהם שום דבר מעבר לחיזור חמוד אך ההתנהגות שלי כנראה יכולה להתפרש אחרת. מאוד מינית, מאוד […]
בית א. חבל על הזמן, חבל על כל רגע. חבל על אבדן, מיופי הטבע. חבל על כל פוטנציאל, בלי מימוש. אז הבה נגאל, עוד כח כבוש. פזמון. עורו כוחותי, צאו […]
בית א. לא לקחת ללב. לא להתרגש. העבר מתקלף. בעתיד הוא פוגש. יש בי משהו חזק. שדוחף ודוחף. וממשיך לא נפסק. ואותי הוא סוחף. פזמון. החיים חזקים, מכל עצב ושכול. […]
פתיחה. רוצים עוד ועוד עוד ועוד עוד ועוד, פשטות החיים מלאה הוד והוד. ולמה נרדוף אחרי העתיד. בעוד ההווה אינסוף יופי יגיד?! בית א. אומרים אי אפשר במקום לעמוד, תשאף […]
בית א. בין אם אני עני, בין אם אני עשיר. רוצה להיות אני, זך אמיתי ישיר. רוצה להיות כנה, וחי עם כל הלב. שונה לא משתנה, מרוח שנושב. פזמון. שוחה […]
בית א. פעם חשבתי, כי כשאמות, ימות גם כל העולם. אח"כ הרגשתי, חסר משמעות, נחפר וגם בוש ונכלם. האם ישמחו או שיבכו, כשאמות ואובד. האם יצעקו או שילכו, ישאירו אותי […]
בית א. אילו היתי מנהל את חיי באופן אחר, אילו הייתי יוצא ומעז יותר משחרר. אילו הייתי מרשה לעצמי, ולא מוותר. אילו הייתי משנה גם את שמי, משיג עוד יותר. […]
בית א. אני בלי כלים, מרגיש כה חסר. כמעט בלא כלום, חסר לא יתר. כמוס ובלום, עצור מסתתר. נחבא ועלום, ולא מתקשר. פזמון. ובשימוש נכון בכלים, אלומתי תרום ותרים. הכוכבים […]
בית א. על גגות בתי העיר, הגשם יורד. הפוגות, כמו בין שיר לשיר, ושוב הדלף טורד. איש אשר ביתו אטם, בזפת וסיד. לא ידלוף מים גגו, נכסיו לא יפסיד. פזמון. […]
מהרגע בו קיבלתי את הזכות להכיר אותה בכנות ידעתי שזכיתי. אני מבינה שמעט נדוש לקרוא לה מיוחדת, אך לראייתי, הייחוד בה הוא המפתח. יש בה רגישות מתפרצת, כזו שלבני אדם […]
החיים צועקים לעברי בקולי קולות שאינם מתכוונים לחכות. ואני עומדת במרכזם בעיניים עצומות, כראשן קטנטן בתוך ביצה ענקית, שומעת את צעקותיהם לעברי כלחישות דהויות ומבולגנות שגוזלות את דעתי מעלי. והרי […]
פחות אני הישן,יותר אני החדש.פחות חזק, יותר חלש.עכשיו אני אחד,שמנסה לקרב את המרחק.מסוף העולם,ועד לרחוב המוכר.עם הספסל הישן.איפה שישבנו כמעט כל לילה,מנסים לייצר תובנות,מתוך שגרה שהיא בעצם שום דבר. מאוכזבים […]
