[…] "הוא יצא והוא לא חזר.. וכל שבלב נותר הוא הכאב המר. הוא יצא אבל הוא לא חזר, והוא לא יחזור יותר לעולם.. הוא יצא ולא חזר וכל, שהוא מחזיק […]
חיים, אהוב יקר, זה המכתב השני שאני כותבת לך מאז שנפרדנו לעד. אני יודעת שלא תענה גם הפעם. אני גם יודעת שאתה לא אשם. מאז שהלכת ממני, אני רואה איך […]
“כוס אמא של הבן זונה הזה", אמרתי. “אני לא מאמין; אבא שלו מת אתמול; איך שאני מקנא בו. ועוד לא דיברתי על זה שגילו שהוא חולה סרטן לפני חודשיים". בטח […]
חייל שלי, איך אתה? מזמן לא דיברנו, אך קולך עדיין מוכר הרכות, העדינות, הטון הרגוע הם רחוקים אבל קרובים נורא חייל שלי, איך מתייחסים אליך? האם הבינו שהם קיבלו מלאך? […]
"שעות נוספות במאפייה?" אדלין שאלה עם חיוך קטן בקצה פיה. ג'רארד שהיה חצי רדום ובקושי החזיק את עיניו פקוחות לא ענה לה. "ג'רארד? שאלתי משהו", הטון שלה הפך לאחראי. "הכנתי […]
הוא הביט בדג הזכוכית דקות ארוכות. לא הסית מבטו אף לא לרגע קט. כמות המאמץ בדמיונו להבין את מה שקרה לא יעלו על הדעת. הוא חשב על מהות דג הזכוכית. […]
בארץ הזו מתנהל סכסוך בין שני עמים- יהודים וערבים, ולצערי לא נפסק ולא מסתיים מעגל הדמים, בשתי הצדדים של הסכסוך יש אנשים פשוטים שבסך הכל לחיות בשלום ובשקט רוצים. בגלל […]
חרוט עליי שם באותיות דפוס חומות, אני כרית לבנה ותפוחה עשויה שיש בז'. פעמיים בשנה אני פוגש בהם. באנשים המשתנים, הם משתנים תמיד. אני לא, אני רואה תינוק הופך לילד, […]
דפקו על הדלת. כשפתחתי אותה ראיתי חיילת ומיד הבנתי לא היה צורך במילים. תחושה עזה של קור ועצב עמום עטפו אותי. "שלום שמי נועה. אמא בבית?" עניתי שלא והכנסתי אותה […]
עוד שבוע בתפקיד. עוד שבוע שבו צריך לדפוק על דלתות. מתי המלחמה הארורה הזאת תיגמר כבר? השכול סובב סביבי. נדמה כי הוא נמצא בכל מקום. דפקתי על הדלת בתקווה שזו […]
