התחלתי לכתוב ב2019, ממש עם הסגר הראשון. היום, ספרתי, ויותר מחצי מהכתיבות שלי עוסקות באותו הנושא: שואה. זה כמעט נשמע אבסורד שילד בגיל ההתבגרות מעדיף לכתוב על שואה מאשר על […]
בארון הבגדים במדף העליון מאחורי הסווטשרט הבלוי, החולצה שקצת קטנה והמכנס שלא נסגר עליי יותר, חבויים שם זיכרונותיי. בתוך שקית צלופן מצהיבה שם הם נמצאים, מחכים לרגע בו ארצה לעיין […]
אני אדם רציונלי. לא מאמין באמונות תפלות ומקבל כעובדות רק את מה שהמדע בדק ואימת. בכל זאת, לפעמים החיים עוברים נפתול שגורם לי לתהות אם אין בהם, בכל זאת, משהו […]
שערי המחנה נפתחו בחריקה שקטה, מלפנים עמדו מספר חיילים אמריקאים לפני משאית גדולה. הנער הצעיר דידה לעברם באיטיות, גופו מצומק, עצמותיו בולטות ועיניו ריקות מחיים. יחיאל רוזנברג היה בן 16 […]
אני מסתכלת על תמונה של סבא וסבתא רבא שלי מחייכים למצלמה ומחזיקים ביניהם את סבתא שלי- ילדה קטנה, חמודה וחייכנית- ומבינה לאט לאט שאני מביטה אל תוך עיניהם של שני […]
הם באו פתאום. שכנים, מכרים. מבטים עוינים, נשק, קללות. כאילו לא חיו אחד ליד השני שנים…הוא זכר את המבט המבוהל של אשתו, את הבכי של הילדים, את כיכר העיר, ההשפלות, […]
הם מחביאים אותי במרתף כבר שנים רבות . הם משפחה מאוד נחמדה , הם מסתירים אותי מהנאצים כדי שלא יקחו אותי למחנה השמדה . הם מאוד אמיצים , הם אנשים […]
משש בבוקר עד שש בערב – זה הזמן שהוקצב לנו לפנות את הדירות שלנו ממרכז העיר צ'רנוביץ לגטו שבעיר. חלק מהעיר שבו גרה הדודה פרידה, אחות של אימא שלי, הוכרז […]
את רוזה הכרתי בפעם הראשונה כשבאה לעבוד אצלנו בתור חניכה מתלמדת (לאמא שלי היתה מתפרה). היא היתה נמוכה, שמנמונת אבל חמודה. היא היתה נערה רצינית בת 14, לקחה את העבודה […]
המרצדס החדישה שייטה לה באלגנטיות על כביש 1. אורן גולדשטיין, שנהג ברכב, סקר את מד המהירות ושאר הצגים הדיגיטליים ששידרו כל הזמן מידע מדוייק ממחשב הרכב. באויר הרכב עמד ריח […]
"מה זה?" שאלתי את אמא והצבעתי לעבר הארובות הגדולות. "זה גן עדן" היא ענתה לי וחייכה. אמא תמיד ענתה על כל השאלות שלי. "ומה זה העשן הלבן הזה?" – "זה […]
אני מתגעגעת כבר אני יודעת ,אני מתגעגעת לאימי ,אבי ולאחותי הקטנה וחיית המחמד שלי שמצאנו נטוש לפני שכל זה התחיל . אין מילים לתאר כמה אני רוצה לחזור ,אני סובלת […]
ליום השואה מילה כל כך נוראה. היא טומנת בחובה כל כך הרבה צער, הרבה אובדן, הרבה בכי ועצב, שואה ,מילה איומה, מילה שיש בה מראות זוועה, מילה שאומרת העולם נורא, […]
לפני כמה פרקים קתרין ראתה שמביאים בנים לבית הבובות. —————————————————————————- זה טרנד, הומוסקסואלים, בנים שאוהבים בנים. אמא שלי אמרה לי שהנאצים התחילו לצוד גם אותם. אבל למה הביאו בנים לבית […]
הוא היה בן חמש כשהכל התרחש.. חיילים במדים. חסרי חיוכים. מדביקים לבגדים, תלאים צהובים. על רכבות חשוכות, בצפיפות גדולה נכנסים כולם ומתחילים בנסיעה. איש לא יודע לאן ומדוע נוסעים כולנו, […]
בשנה אחת, מן השנים, נולדה ילדה יפה וחמודה. הנשר הרשע, בא, ועלה בהדרגה למעלה. הוא רצה להרוג את הילדה הקטנה ואת אחיה ומשפחתה. איך הוריה לא רצו בכך, הם התנגדו. […]
בלילה לא יכולתי לישון. מארי אן לא נמצאת לצידי ואני מפחד. מפחד מהכל. נמאס לי מהכדורים ומהתרופות, נמאס לי מהשקרים של האנשים האלה שאומרים שהם יעזרו לי. כואב לי. ירדתי […]
במהלך השבועות בעל הבית הזמין אותי בכל יום לאכול איתו בשר טעים שמעולם לא אכלתי. פחדתי שהאחרים יגלו, הם כנראה יקנאו או יכעסו.. ניסיתי להבריח חתיכות בשר לאברהם ושאר הבנות […]
כשהגענו לוורשה שבפולין הסתכלתי מהחלון של האוטובוס וראיתי עיר כל כך יפה. עם הרבה ירוק, צמחייה וחיים. אבל מתחת לכל החיים האלה קבורים הרבה מקרי מוות. קשה לחשוב שהחיים שהיו […]
התעוררתי באמצע השינה. מנגינה מוכרת התנגנה בחדר. חיפשתי אחר מקור הרעש. מצאתי תיבת נגינה קטנה בצבע ורוד סגול לילך. התיבה הייתה פתוחה ודמות בלרינה רזה עם שמלה ורודה ושיער בלונדיני […]
"מה עשית?! תראה את כל הבלגן! אני אצטרך לנקות את הכל! ילד חלאה שכמותך! לא היית צריך להיוולד". "אני מצטער. רק רציתי להכין לך ולאבא עוגה". היא לקחה את ידי […]
היום השני של חנוכה הגיע. השעה עכשיו 5 וחצי ככל הנראה. הייתי צריכה לקום מוקדם בשביל לתרגל את המנגינה החדשה שקיבלתי, אני אצטרך לנגן בפסנתר ב"חדרי ההתעללות". אברהם התעורר כחלק […]
פקחתי את עיניי. לא יכולתי לראות דבר מלבד חושך כבד. ניסיתי לזוז אך ללא הצלחה. "קתרין!" – זה היה הקול של אברהם אשר בקע מתוך החושך הסמיך. -"אברהם מה קורה […]
"יומנו של הולברט גריף יומן מספר 11". "היא כל כך יפה. היא כל כך יפה. היא כל כך יפה. היא הבובה המושלמת. היא מושלמת. אני לא אתן לאף אחד לגעת […]
"גשר לונדון מתמוטט, מתמוטט, מתמוטט, גשר לונדון מתמוטט, כן ילדתי… גשר לונדון מתמוטט, מתמוטט, מתמוטט, גשר לונדון מתמוטט, כן ילדונת… נחזק במוט ברזל, מוט ברזל, מוט ברזל… נחזק במוט ברזל, […]
"יש משלוח של גופות לקניבלים במזרח, אז את חופשיה. היום יכול להיות שיבקשו ממך לאפר כמה נערות יחידות אבל הכמות תהיה ממש קטנה אז יהיה לך הרבה זמן פנוי." ככה […]
נערה אחר נערה, נערה אחר נערה. ככה הלילה שלי היה נראה. הן באות אליי עם עיניים תמימות וחיוורות. מתאפקות לא לבכות. הולכות אליי להתאפר ולאחר מכן הולכות למסדרון חשוך וצפוף, […]
אני מותשת… עדיין לא ראיתי ים וכל מה שראיתי היו עיירות קטנות. היה נדמה שאני נמצאת ליד הגבול עם דנמרק כי האווירה הפכה להיות קרה במיוחד. החלטתי לעצור ולקנות מזון. […]
קלידי הפסנתר החלו לנוע. האצבעות שחקו עם הקלידים והדירה התמלאה במוזיקת מוצרט איכותית. בין תווי המוזיקה נשמע קול מלטף של אמא: "קתרין, מספיק, אנחנו חייבות ללכת" הפסקתי לנגן. "אם לא […]
כאן. כאן הלכתי הצטופפתי בשורה כאן חייכתי כעיוור למצלמה כאן הוא אמר לי שאוכל להינצל. כאן הצטערתי שניצלתי, כאן החלו הימים לקבל גוון אפל. כאן למדתי שבית הוא רק מקום […]
