באשדוד הבריות לעגו לאבי עטייה, אך זקני הכפר ידעו למה בנו וביתו ירקו כך בפניו ובגדו בו. הם טענו שהכל קרה בבת-אחת ובאופן על-טבעי, בגלל קללה. הם טענו שגם ילדיו […]
סופיה התחילה לקרוא… "אני מתעטפת בצעיפים דקיקים בצבעי האש, מעל שמלת הבורדו הארוכה שלי ונעלי העקב החומות בעלות הקצה המחודד. אני אוספת את שיערי לפקעת רופפת על עורפי ולסיום עונדת […]
הייתה זו שנת 1417, וסופיה ישבה בחדרה בעיירה קטנה באנגליה, סנטרה מורם ועיניה כועסות. לאחר שטרקה את דלת חדרה, הרגישה טוב יותר כי פרקה מעט מזעמה. אבל היא עדיין היתה […]
היה זה הפורים האחרון בבית-הספר, ואני בחרתי בשיעור נהיגה. מזג האוויר לא היה קר כבשנה שעברה, ויכולתי להתחפש לזונה מבלי לקפוא ולא ניצלתי את זה. יכולתי ללכת עם חברות לאחר […]
החברה. שלנו. דפוקה. את המשפט הזה נדמה לי שאמרתי יותר מידי פעמים, אבל הוא נכון. מאוד נכון. החברה שלנו נדפקה עם הזמן, נעשתה דעתנית, הורסת, מקפחת את המין האנושי כולו. […]
דגלים יתנוססו, ערים יהרסו, כל אשר ידעת זרקי מן הדלת כי כעת עלייך להיות מאושרת. עלייך להביט בחוסר ענווה על כל בנות הקהילה ולהבין שזוהי השעה. השעה המאושרת, השעה לא […]
הו, וואו. כמה זה נחמד כשיש את קטגוריית ההודעות, בה אני יכולה לשים כל מיני שטויות מבלי להתחשבן עם מישהו. אז, כן, קומיקס. יש אנשים שלא אוהבים קומיקס אלא אוהבים […]
