פרק 1 נד הסיר את מסכת החמצן מאפו רק לרגע. רק לנשום את אי- האוויר. לאחר שיעול או שניים החסיר אותה לאפו, נושם עמוק את החמצן בשריקה מאומצת. אבא אמר […]
קטע מהפרק הקודם: "טיפש!" דצמבר הגניבה עוד הצלפה אחת אחרונה כשהבינה שהוא לא הולך לנסות לומר את שמו שוב. "זה לא רק שם! אל תגיד אותו לאף אחד בחיים שלך!" […]
דצמבר ישבה על ארגז ישן שמזמן כבר היה צריך להיפטר ממנו, והביטה אל השמים התכולים. מזג האוויר בעיירה תמיד היה די מאופק, ולדצמבר לא היו תלונות לגבי זה. שלג לא […]
כיליתי חצי קופסה כרגע, בדלי סיגריות מפוזרים סביבי כמו גופות חיילים לאחר קרב בוצי במיוחד. לפני כחצי שעה הומטר כאן גשם זלעפות כבד, ועתה האופק נקי מאובך והשמש שולחת קרניה […]
הם היו שם, הם ראו את הכל – אבל לא עשו דבר. קראו להם "השילוש הקדוש" ולעתים אף "המלאכים האבודים", זאת מסיבה אחת ויחידה – הם היו שלושת המלאכים היחידים […]
פרולוג 1783 היה זה יום קריר בחודש השלישי. אישה שפופה בעלת גוף גוצי ועין אחת הלכה בחיפזון במורד הרחוב, כל כמה רגעים מסובבת ראשה לאחור, מצייצת באימה, וממשיכה להתקדם במהירות […]
"אי החופש הוא אי קטן הנמצא ליד לוס-אנג'לס, קליפורניה. לא הרבה יודעים עליו, הרבה חושבים שלא קיים בכלל אי כל כך קרוב לקליפורניה, אך העובדה שהוא נמצא שם היא עובדה […]
"כריס!, כריס תחזרי! זה מסוכן תעצרי ונדבר!." צ'ייס רצה אחרי חברתה, הן הגיעו למסיבה לפני כחצי שעה. זאת הייתה מסיבת סוף הלימודים שלהן בקולג', מסיבת טבע שארגנו סטודנטים מהפקולטה לקרימינולוגיה […]
"מה כל הרעש הזה בשתיים לפנות בוקר?" מלמל לעצמו ג'ון בעייפות, כששיפשף את עיניו מהקימה הפתאומית. פיו נפער בפיהוק כה גדול שצידי שפתיו כאבו. "לא מספיק שנרדמתי רק לפני שעתיים, […]
אוליביה עמדה מול השער המתכתי והמוכר. היא עבדה בהרבה עבודות לפני שהגיעה לאבונדייל, ועדיין לא היה לה ספק שזו העבודה המשונה ביותר שהייתה לה. מצחיק לאן החיים לוקחים אותנו, היא […]
וייס ישב לו על אחת המגלשות במגרש המשחקים וניקה את הדם מסכינו החדה כתער. לא מזמן התענג על עוד אדם אשר שוטט, למרבה צערו, ברחובות העיר בלילה. לווייס לא היה […]
"מישהו יודע איפה ג'ון?" שאלה המורה כעבור כמה זמן שג'ונתן וון לא נכנס לכיתה. חצי שעה, ליתר דיוק, לקראת סוף השיעור הראשון לאותו יום. "בטח מטייל באחד הרחובות ושובר ספסלים…" […]
המורה סיים לחלק לכיתה את המבחנים בגיאוגרפיה. דניאל ווד הביט בטופס המבחן שעל שולחנו ועליו רשום הציון '100' בכתב מרושל ועקום. הוא קיבל ציון מושלם בגיאוגרפיה, כרגיל, ולמרות שידע שזה […]
הקדמה: זה קיים, אנשים נוטים להתרחק ממנו, אבל הוא בכל זאת קיים. מגרש המוות. רק עוד מגרש משחקים רגיל, כך הוא נראה, עם נדנדות ומגלשות וכל השאר, אך בכל אמצע […]
היי לכם, הודעה מרגשת (בשבילי לפחות. אני בספק שמישהו כאן זוכר)~ לפני כמעט ארבע שנים התחלתי לפרסם כאן סיפור בשם "מגרש השדים", הפסקתי אחרי כמה פרקים ולפני שנה המשכתי לכתוב […]
המתנקש, הוא לא עוד סיפור רגיל של מתנקשים. אלה סיפור יצירתי עם עלילה יוצאת דופן, אתם לא תתחרטו שהתחלתם לקרוא :) המתנקש-סיפור בסטייל של אנימה, אם אתם חובבי אנימות, כנראה […]
ממלכת איישי הייתה פעם ממלכה קסומה, בה גרו מפלצות ויצורים מכל מיני סוגים- ציקלופים, נימפות, מכשפות, בנות ים, טרולים ועוד. בממלכת איישי שלטה המלכה מרליה, מלכה שתוארה כמלכה נהדרת. יום […]
פרק 6: הפריצה לא עבר הרבה זמן עד שקאי ואני החלטנו לפנות למכשף הראשי של פארקס, ג'רמי וון, שאולי יעזור לנו להבין מה קרה או שישתמש בקסמים ובכשפים שלו בכדי […]
פרק 5: זיכרונות שרופים זה היה עוד אחד מהימים שהשמש האירה ביופי מעל המכון המרכזי, שממוקם בניו יורק. אף אחד, וגם לא ריי, שהיום יום-הולדתה החמש-עשרה, לא האמין שביום כזה […]
פרק 4: ברית דמים אוגוסט יצא מבית ספרו כשהוא הולך בקו ישר על המדרכה, חוזר חזרה לביתו בדרך הארוכה. מזכירת בית הספר הודיעה מוקדם יותר באותו יום שהאוטובוס חזרה לבתים, […]
פרק 3: שקרים וריבים "זה כמו לחפש מחט בערימת שחט," מלמל קאי כשהוא מעביר את האצבע שלו על הספרים הרבים שעמדו זה ליד זה בארונות הגדולים והגבוהים. הוא היה בספרייה […]
פרק 2: המאפייה שסיבכה אותי אני מודה, אני לא מקשיבה כל כך לאנשים שמטילים עליי משימות. אני בקושי הקשבתי להורים שלי כשהייתי קטנה יותר ואני לא הקשבתי לקאי שאמר לי […]
פרק 1: נשמות אבודות "קדימה, ריי, זה לא כזה נורא." קאי אמר כשהוא לא מרפה מכוס הקפה שלו. הלכנו שנינו ברחובות פארקס, זה השעה ביום שאנחנו צריכים לעשות בעיירה כולה […]
אז החלטתי אחרי שכמעט כולם כתבו לי במקבץ רעיונות שפרסמתי להתחיל את 'הציידים' (שהיה בין הרעיונות האהובים עליי ברשימה) ובאמת החלטתי להתחיל לכתוב אותו. כתבתי היום את הפרק הראשון (1000+ […]
סיפרתי לחברים שלי על זה שאני טסה ללונדון שזה בעצם שקר אבל נראה לי שקר לבן והלכתי אחרי האיש המסתורי לאקדמיה לזאבים וקצת חששתי. האקדמיה הייתה יפה ושורצת בזאבים בעלי […]
חלק ראשון(: סופי: התיק הקטן שלי נגרר אחריי בדרך אל הקומה השלישית, וסלסילה של מאפים בריח מצוין מחזיקה ידי האחרת. אני גאה בעצמי שחשבתי על הסחת דעת כה מתוקה. אני […]
איש מסתורי: "רוצה לראות משהו שאולי יעזור לך להחליט או לבטוח בי לפחות" אופיר: "השמח אבל אני לא מבטיחה כלום" איש מסתורי: "סבבה אף אחד לא דורש ממך להחליט עכשיו" […]
התנתקנו מהחיבוק והבטתי לאדמה מנסה לכבוש את הדמעות שכבר יצאו. ״בואי אני רוצה להראות לך משהו״ דחקה בי זואי ללכת כשהיא עולה כבר על הסוסה. נאנחתי ובגרירת רגלים ובאי רצון […]
״הופה! מה אנחנו רואות פה״ צחקה אורורה כשנכנסנו לחדרו של עוץ לי. פערתי את פי. עוץ לי ובל.. מתנשקים?! מתי זה קרה?? ״בל ניתקה מעוץ לי ונופפה לנו לשלום.היא קמה […]
הגענו אל הטירה. ״אני מקווה שלא איחרנו״ אמרתי כשאנחנו עולים במדרגות אלא עבר חדר המלכה. המדרגות הגדולות נראו כאין סופיות. הגענו לחדר הרצוי כשאנחנו מתנשפות, פתחתי אני את הדלת. המלכה […]
