מחכה במסדרון האפור והמתקלף על כיסא ברזלי שמאבד מבוהקו. הדוקטור עומד לקרוא לי בעוד חמש דקות. בעוד חמש דקות החיים עלולים להשתנות ויכולים להישאר על מסלולם. הכל תלוי בדבריו של […]
הזיכרון הראשון שלי מצביקה מתחיל משורות פלפלים חורפיים בחממות שלחוף ים המלח בשנת 1970. הייתי נערה נמרצת מהשירות הלאומי, וצביקה היה אחד מחברי הקיבוץ בגיוס קטיף פלפלים. כבר אז חיפשתי […]
אחזתי בהגה והבטתי ישר אל הכביש. למרות שהישרתי מבט, המוח שלי לא ראה דבר, או שהחליט לבחור במודע שלא לזכור דבר ממה שראה. כאדם הנוהג באופן קבוע כבר למעלה מעשרים […]
המתמודד הבא הוא ד', בן 23, חולה סרטן כבר שנה, מחיפה, ישראל. "ספר לנו על עצמך בבקשה, למה דווקא אתה?" אמר דוקטור לודוויג באנגלית אך במבטא גרמני כבד, או במילים […]
האחיות הצעירות מסרקות את שיערה אחת של השנייה . אבל בעוד כמה שנים שיערה של אחת האחיות ייפול על הרצפה . האחות הצעירות משחקות רופא וחולה . אבל בעוד כמה […]
בזמן שהמעלית עלתה אל הקומה החמישית דממה השתררה בין השניים, הקור לא נבע רק מהטמפרטורות הנמוכות בחוץ אלא גם מהרגשות של שניהם, הם הרגישו קודרים ועצובים. אף אחד מהם אפילו […]
כשהגיעו לבית החולים השעה הייתה כבר מאוחרת, הם הגיעו לדלפק המזכירות מחכים לקבל מספר בתור לרופא התורן. ״תיגשו לחדר מספר 427״ המזכירה אמרה אליהם כשפורפרת הטלפון הלבן בידיה מפנה אותם […]
"היא הייתה רוצה שתהי לידה ברגע הזה" אבא אמר. "לא! אני לא אצפה בה גוססת למוות!" עניתי לו. אמא, לאן הלכת דווקא שהייתי כל כך צריכה אותך? עוד לא הכרתי […]
כל החיים שלי השתדלתי לא לדרוך על הלבן במעבר החצייה, הרי זה יגרום ליומי להיות רע. השתדלתי בכל בוקר של בית הספר להיכנס אליו ברגל ימין, אפילו עשיתי תזכורת לכך. […]
אני ממשיכה ללכת במסדרון ומציצה מידיי פעם לחדרים סתם כי אין לי יותר מידיי מה לעשות. אני רואה חדרים שלפי הדברים שנמצאים בהם ניתן להבין באיזה גיל נמצא מי שגר […]
היית לי כנפיים, הייתי לך שורשים. היינו ביחד, היינו חרשים. הלכנו לכל מיני רופאים, חשבת שהם מאוד משונים. תמיד חייכת והמשכת לצחוק, גם כשלא הכל היה מתוק. בגלל שהיו תשובות […]
פרק 3- שמחתי לעזור הארגזים סביבי העיקו על מצב רוחי. לאט לאט הזיכרונות ממנה נארזו. נאטמו בתוך קופסה ונדחקו הצידה. ירדתי אל המטבח והכנסתי את הקפסולה הסגולה והמוכרת אל תוך […]
אז אני יודעת שעכשיו אני לבד…. הוא לא עזב אותי, לא זרק אותי, זו הייתה החלטה משותפת של שנינו. עדיף לעזוב עכשיו, כדיי שזה לא יכאב אחר כך. הוא היה […]
אמא ואבא קראו לי מחדרי. שניהם ישבו על יד שולחן האוכל, אבל לא היה אוכל על השולחן. היה רק אחר הצהריים ולא ערב, כך שלא הגיוני שהארוחה תתרחש כרגע ממילא. […]
"כשאנו פוגשים בטרגדיה אמיתית בחיינו, אנו יכולים לפעול בשתי דרכים: או באיבוד תקווה ובנפילה אל הרגלים של הרס-עצמי, או בשימוש באתגר למציאת הכוח הפנימי שלנו." (הדלאי לאמה) אני ליה, אני […]
טוב אז אני יעלה עוד פרק למרות שאין לי תגובות בכלל… אם לא יגיבו לי על הפרק הזה אני יאלץ להפסיק להעלות את הסיפור :( נקודת מבט דנה: ישש!!! אני […]
היא רצה לה בשדות שמחה ומאושרת ולא חשדה בכלל שקרה לה משהו… אבל אז הגיע היום הארור הזה … הרגע הזה שאמר הרופא: ״גילה לאחר הבדיקות שעשינו לך התברר שאת […]
