קוראים לה יעל והשיער שלה תמיד אסוף. היא גרה בהדסים 4, בקומה השנייה איפה שבבקרים אפשר לשמוע את משאית הזבל בולעת את האשפה למטה. היא אוהבת קפה עם שתיים סוכר, […]
מאת: ו. מ. ארואה. היה זה בערך יום השנה לראשית גלותו של המתבודד באותו יום קיצי. חולות המדבר שתקו לכבודו שתיקה חרישית ואף הרוחות פסקו ממשובן לכבוד המאורע השנתי. ודווקא […]
אבד והתפרק לרסיסי זכוכית קטנים החלק ההוא שמוכן לחיות ותו לא. שמוכן לחיות עבור הכתיבה, ולא עבור האהבה. שחי כדי למות ולהתמוסס על המדרכה או על הר החרמון, ביום חורף […]
דיו שחורה טלפיים ארוכות אוחזות בי, ואני – אין לי כלום. מסביב רעש הרקע הלילי, של העיר הגדולה, של תל-אביב, אין לי אלא תיק מסעות תיק גב קטן וישן ובו […]
התחזית , לב שבור בדיוק רגע לפני שאני מרגישה שדפיקות הלב שלי מתחילות להיות בקצב מואץ מהרגיל, אני נזכרת לנשום. להכניס פנימה אוויר, לעצום עיניים, להשאיר את האוויר בפנים כמה […]
היא עמדה שם מתחת לעץ המגנוליה. מניחה לאור להשתעשע בפניה בכתמי צל. אוחזת בידיה מטריה כחולה ועיניה נודדות לקו האופק לעולם הביניים של הערות והשינה, של המציאות והדמיון, של האמת […]
זה הכאב שמדבר שלום! באתי לביקור היום. אבקר עוד בהמשך, לך אהיה חבר, חבר. אל תדאג אין עוד לבד, יש כאב שישאר לעד. לא אעזוב, לא אשחרר, גם אם תבקש […]
מה שקרה באמת לא היה מגניב כמו שכתבו בחדשות. זה היה הרבה יותר טוב. היא ישבה על השרפרף בגלידריה חצי שעה לפני סוף המשמרת ודקה לאחר שסיימה את הסגירה. צלוחית […]
צפירה בבית חולים אבא היה בבית חולים, הוא כבר הכיר את המקום די טוב, בערך 20 שנה הוא חולה, בעיקר בנפש ובשנים האחרונות גם בגוף. יצא לו קקי לבן, מה […]
הנה אני פה. עומדת. מחכה. מחכה לרגע הזה כבר כל כך הרבה זמן. עומדת, ומחכה. אני אפילו לא בדיוק יודעת למה, אבל דווקא שהוא מגיע, הרגע הזה, הרגע שחיכיתי לו […]
הו, לא, אהובה, לעולם אל תתני להם להרוס לך את הדברים שאת אוהבת כי הם מזכירים לך אותם. הם לא פה, ועדיין מגיע לך להיות שמחה, אני מבטיחה לך – […]
אנחנו שקופים. אנחנו ללא צבע או זכר כלשהו לקיומנו. פשוט שקופים. כוחנו עצום, כוחנו יכול למוטט אותך במאית השנייה. כמו כוחו של החזק מול החלש, כמו יד מנוסה על ההדק- […]
בדרך לירושלים, מצד ימין, איפה שנמצא היום אזור תעשייה גדול, יש מפעל קטן שמייצר עשן רכבות. עשן לבן, מסולסל וסמיך כמו של פעם. לא הרבה מכירים את המקום, אבל אז, […]
לפעמים צריך לבחון מחדש את ההגדרה הגיוני ולא הגיוני הרי איך זה הגיוני שכף רגלנו הקטנה, אשר נשברת מתנועות מפתיעות ימינה או שמאלה, סוחבת את גופנו במשך 90 שנה ולא […]
אני לא ישן. העולם מסתובב לו, ואני עוד ער. לילה הוא יום, וגם יום הוא יום. לא נרדם. לא קם. חווה את אותו יום לנצח. יום שלא נגמר. מתי כבר […]
מצליחן ויפה. כן מה רע? אני מודה. רווק 31, תל אביב,אלא מה? במקור,מחיפה. מתכנת בתוכנה ופותר בעיות חלקן גדולות, חלקן שטותיות ומה שבטוח את כולן ניתן לדחות. יום שלישי בערב, […]
היינו יושבים על ספסלים, אוכלים גלידת וניל עם פצפוצים מתחת למזללה של משה ומשחקים כדורגל בין הסמטאות של השכונה עד שלפעמים היינו נבהלים מאיזו צפירה ונסים על נפשנו שמא לא […]
פעם שמעתי מישהו אומר ששומר הסודות הטוב בעולם הוא הירח. השמש אחראית להאיר את עיני כולם במשך שעות רבות. מחממת את הגוף, מבהירה את השיער, מעלה חיוך לכל מי שיוצא […]
היא אהבה את הכביש המהיר בלילה, כל כך ריק ורגוע. העולם פשוט היה שונה לגמרי בשעות האלה. השעות בהם היו קיימים רק האנשים שהיו קצת משוגעים, שחלמו יותר מדי בזמן […]
"את מאד מוצאת חן בעיניי, את יודעת?", הביט הוא בפניה הענוגות. "מה את אומרת, ככה, שאת ואני נעלה למעלה?", ליטף הוא את עורה באצבעותיו הקצרות. – "אממ… אממ… אני לא […]
איילת אזולאי התכוננה לצאת מביתה ברמת אביב למפגש עם ארז לובלינר, הידוע יותר בכינוי "עושה הנפלאות מנווה עמל". היא הייתה גאה בעצמה שהצליחה לשכנע את אלונה, העורכת הראשית של תכנית […]
למען האמת, לא ידעתי ממש איך להתחיל את הפסקה הזו. השורה הזו, האות הראשונה. תמיד הייתי ילד די בודד ואבוד, לא במונח של רחמים עצמיים, נהניתי מהלבד. האנשים שסבבו אותי […]
״ועכשיו… מה קורה עכשיו?״ ״עכשיו אנחנו יושבים ליד החלון ומביטים החוצה מבעד לתריסים, נושמים, מסתכלים, סופגים. עכשיו לא קורה משהו מיוחד, מלבד החיים עצמם.״ והוא מביט בי שעות ארוכות בעיניו […]
Do you know this feeling when you sometimes feel alone? You have your loving family and a few good friends, life is going quite okay, yet you feel so alone. […]
אומרים שהקורבן אף פעם לא אשם, אבל אני אשמה, אני אשמה שנתתי לזה לקרות, אני אשמה שנתתי לו לחלל את גופי ואת כבודי. אותו לילה היה סיוט, סיוט מתמשך, ארוך […]
הכעס שגובר בי מפאת חוסר הבנתך מבעבע ומבעבע ובקרוב יתפוצץ. אני כאן אני בסדר היי מה שלומך? איך בלימודים? איך בעבודה? ומן הסתם זה ימשך עוד מעט, לפחות עד שתמצא […]
הפעם הראשונה בה מיקה נכנסה אל המחלקה הייתה ביום ראשון. שבועיים קודם לכן הודיעו לה שהתפנה מקום ושמעכשיו יהיה עליה להגיע שלוש פעמים בשבוע, כל פעם לשמונה שעות. היא צלצלה […]
"לא אני בסדר, אני בסדר" גמגם הקטור. האישה בחנה אותו במבט ספק משועשע ספק מרחם. "בוא תעלה למכונית שלי תשתה משהו חם". הקטור נכנס למכוניתה של האישה. "קוראים לי דניאל […]
כביש מהיר הוא משל לחיים שלנו. נוסעים במהירות, לעתים רחוקות מסתכלים לצדדים, לבדוק האם אנחנו במסלול הנכון או שמא נקלענו לכאן בטעות? שאלה זו ליוותה את הקטור לאורך שנים. לפעמים […]
אות׳ר הידק את העניבה האדומה שלו פעם נוספת, החליק כפל בלתי נראה בחליפה האפורה ובחן – שוב – את נעלי העור החדשות מכל הזוויות האפשריות. ״ארתור, אני מזכיר -״ הוא […]
