"מיק,תתעוררי"התערבב הקול בחלומי ובלי רצון פתחתי עיניים,מול הפרצוף שלי ניצב עומרי מחייך. "מה אתה רוצה?"שאלתי באנגלית.רפלקסים ארורים. "סליחה,זה מהרגל… מה אתה רוצה?"תיקנתי את עצמי. "לראות טלוויזיה ואת די תופסת את […]
אל תתעצבנו עליי עדיין אוקיי? אני עדיין כותבת את אחוות הפגיון פשוט הסיםור הזה לא סובל דיחוי. מכירים את זה שמכה בכם ההשראה בקנה מידה קולוסאלי? אתמול חלמתי משהו שפשוט […]
"את רוצה להיכנס פנימה?" אמא שלי שאלה אותי ברכות, ישבנו באוטו כבר כמה דקות. הלב שלי החליט להשתגע ורציתי להירגע. הבטתי בעיניה הכחולות אבל חמות של אימי וזייפתי חיוך קטן, […]
בעולמנו הגדול יש הרבה אנשים ולכל אחד חיים משלו, הרבה פעמים החוטים בחיינו מצטלבים ואנחנו נפגשים. ליקום יש דרכים מסתוריות לעשות זאת אך הוא דואג שחיינו לא יהיו משעממים. בשנה […]
אני רצה על שביל בין עשרות עצים דקים וערומים למראה, קר לי. הרוח שנושבת חזקה מידי ומאיטה את קצב הריצה שלי, אבל אני בכול זאת מתחילה לצחוק. "אתה לא תתפוס […]
אני לא יודעת כמה זמן עמדתי באמצע קרחת היער ההיא. הרגשתי שהעולם סביבי עצר מלכת ולא הצלחתי להפסיק לבהות בעץ עליו נחרט תאריך מותו של ניק. הרגליים שלי כאילו ננעצו […]
ביום שני סוואנה עבדה במשמרת ערב לבד בזמן שאני וברוק יצאנו לארוחת ערב ביחד. הרגשתי רע עם עצמי בכול פעם שנאלצתי לבטל יציאה עם ברוק כדי לצאת עם סוואנה לעוד […]
בדרך חזרה הביתה מהקולג' של מייק כמעט חטפתי התמוטטות עצבים. בכיתי בלי הפסקה במשך חצי שעה, נחנקת מהדמעות של עצמי אך לא מצליחה להפסיק להתייפח. סוואנה נהגה ביד אחת; ידה […]
"העולם שלנו בנוי ככה, שיום אחד כול מי שנמצא מסביבנו יעלם. יום אחד נפקח את העניים לעולם חדש בלי היקרים שלנו, בלי האהובים שלנו, עולם בו נחייה בבדידות מוזרה שמלווה […]
בית. הדבר היחיד שראיתי בברור מולי היה בית קרקע קטן ולבן. מצמצתי בעניי, מנסה לא להסתנוור מקרני השמש החזקות שבקושי איפשרו לי לפקוח את עני לכדי חריצים. בית לבן. הצלחתי […]
אני וסוואנה שוטטנו בין עשרות הנערים והנערות שנכחו במקום. סוואנה נראה דיי נלהבת וציינה שזה נראה כמו מסיבת אחווה בקולג' יותר ממרוץ מכוניות אסור. גם אני תהיתי לעצמי איפה מתקיים […]
' מתי את חוזרת?' קיבלתי הודעה מסוואנה ברגע שרגלי דרכה בבית. זה היה יום שלישי, בשבוע הראשון של אוקטובר. בדיוק חזרתי מה'דייט' השבועי שלי עם ברוק, מאושרת מתמיד. סימסתי לסוואנה […]
"אני לא מאמינה שלא הצטרפת לרקוד איתנו!" סוואנה הייתה במצב רוח מרומם אחרי שיצאנו מביתה של קסי אחרי כמה שעות טובות. משכתי בכתפיי, לא באמת התכוונתי לרקוד איתם. הרי סוואנה […]
שכבתי בחשכה מוחלטת במיטה שלי ובקושי נשמתי, מסרבת לתת למשהו כמו נשימה להפריע לי לשמוע על מה גרייס ומייק צועקים למטה. אך מכול המהומה לא הצלחתי להבין כלום, נראה כאילו […]
לכל קוראי הסיפור של סינדרלה, הנה ההקדמה שהבטחתי לפרסם שבוע שעבר (ולא פרסמתי כי אי תמיד חייבת לשכוח -,-). אבל לכל אלו שחשבו שזאת תהיה הקדמה נחמדה ואולי להכיר סיפור […]
חנות המזכרות הקטנה הפכה למקום הכי אהוב עליי עם הזמן. זה היה המקום היחיד בו הצלחתי להתרחק מכול מה שעשה לי רע ולהתרכז רק בלקוחות מעצבנים שאהבו להתווכח איתי על […]
סוואנה ליוותה אותי עד לכניסה לביתי באותו ערב, ווידאה שאני בסדר ושלא אתעלף עד שאכנס הביתה. הראש שלי לא הפסיק להסתחרר מאז שסוואנה סיפרה לי שלא מצאה שום דבר בקשר […]
הנרי- 2000 אביב של שנת 00' היה קסום. החורף חלף מהר מידי לטענתה של מרתה, אך הנרי נשאר פעור פה מול הפריחה המוקדמת של פארק אווניו. זאת הייתה השבת החמישית […]
למחורת ברוק שיבץ אותי למשמרת בוקר ביחד עם סוואנה. בשעה עשר כבר העברתי מטלית לחה על גבי פיסלוני גלובוס עם גדל של ארה"ב עליהם, מורידה מהם שכבת אבק שהצטברה במהלך […]
לא הצלחתי להפסיק לבכות. הרגשתי שאני פשוט לא שולטת על הגוף שלי, הדמעות לא הפסיקו לרדת מעניי ואני אפילו לא ידעתי למה אני בוכה. בהיתי בתקרה של החדר שלי, מרגישה […]
אני מתפרצת לחדרו של מייק וכמעט תולשת את הדלת מצירה. אני כול כך כועסת ומלאה בזעם שאף פעם לא חשבתי שאפשר להרגיש. ישבתי במכונית שלו במשך הרבה זמן אחרי שהוא […]
השעות בחברתו של ברוק טסו. עד שסיימנו לנקות את הקיר האחורי של החנות ולהחזיר את כול הפסלונים למקומם הבחנתי שכבר חשוך בחוץ. אני חושבת שהפסקתי להסמיק כשעתיים אחרי שהתחלנו לעבוד, […]
אני ומייק חזרנו הביתה מאוחר באותו ערב. הייתי אחוזת אימה מהרגע שבו הבנתי שיש לי צלקת על הגב – עד לרגע שבו נעלתי את הדלת של החדר שלי פעמיים, ליתר […]
תפסיקי לבכות אמרתי לעצמי אך הדמעות לא חדלו לרדת אני לא מאמינה שהוא עזב אותי *פלאשבק* "למה!?" שאלתי את רועי "אני לא יכול להיות איתך יותר" ענה "בגלל שאני קטינה!? […]
התהלכתי בחדר שלי כאחוזת דיבוק. את המרווח הקטן שבין הדלת שלי לארון שעומד בפינה – עשיתי כבר מאה עשרים ושלוש פעמים, והידיים שלי עדין אחזו בראשי. הזיעה הקרה כבר נעלמה […]
למחרת בבוקר התעוררתי לקראת עשר. שמעתי קולות צחוק מהקומה התחתונה ושיערתי לעצמי שגרייס, ריק ומייק כבר ערים מזמן. תהיתי לעצמי האם כדי לרדת למטה ולהפריע למשפחה הקטנה והמאוחדת הזאת. שיערתי […]
אז לפני שהפרק מתחיל אני רוצה להגיד לכן שהסיפור הזה הולך להתנהל משתי נקודות מבט. האחת היא כמובן של אנני, הגיבורה הראשית. והנקודת המבט השניה היא של הנרי – נקודת […]
למחורת בבוקר התעוררתי מקרני השמש שחדרו לתוך חדרי. מצמצתי בעניי במהירות, מחפשת את מיטתו של דארן ואחרי שתי דקות הבנתי שאני כבר לא בבית החולים. שכבתי על המיטה, בוהה בתקרה. […]
בדיוק סיימתי לקלוע את השיער שלי לצמה עבה וג'נג'ית כשדלת החדר שלי נפתחה בתנופה ודארן שעט קדימה. עניו נחו עליי ואז חיוך גדול נפרס על פניו, "או יופי! חשבתי שפספסתי […]
היי לכולם, החלטתי לפרסם כבר עכשיו את הפרולוג לסיפור הבא שלי :) אגב, נורא התאכזבתי מכמות התגובות בפרק האחרון של 'המלאך האבוד', מקווה שבכול זאת תכנסו ותגיבו, כי יש מעל […]
