"יש לי שאלה קצת חשובה לי, אבל בטח אישית מאוד…" דודה איימי אמרה כשדליה התרחקה. "למה אין לך בית? כאילו מה עם ההורים שלך? משפחה?" היא שאלה לוחשת. הורדתי את […]
זמן יקר שהינו מול המחזה הנדיר הזה. לזה הייתי קוראת משהו יקר ערך, ממש אומנות. התפעלתי כל פעם שפתחתי את עיני אחרי מצמוץ, כאילו זו הפעם הראשונה שראיתי את זה. […]
התלבשתי במשהו שנראה כמו שק נוצץ. אספתי את השיער בשלל גומיות וחיברתי אותן למשהו שנראה כמו מזרקת שיער. צחקתי על עצמי במראה ונאנחתי. "את נראית ממש טוב!" שמעתי קול, הסתובבתי. […]
מבטים נגעלים מופנים אליי. השפלתי מבט אל הנעליים מנסה לעבור במהירות. הר של שקיות בשני ידי שמסתירות אותי, אבל עדיין הרגשתי חשופה לגמרי. המבטים המשיכו לעקוב אחריי, לא משנה אם […]
"את אמרת משהו בנוגע ל"גרוע מכל", מה הכוונה? למה כולכם שותקים?" נתן הביט סביבו, ומבטו נפל על אימו הבוכה. אבא לקח את נתן הצידה וגילה לו את המאורעות שהיו בחדר […]
"בואו לא נבזבז יותר זמן על שטויות." המנהל אמר תוך כדי שהוא משלב את כפות ידיו ומניח אותם על שולחן העבודה שלו. "הבן שלכם הוא -מאכזב!" הוא אמר את המילה […]
לא ידעתי מה לומר, היה נדמה לי שזאב בכוונה משחק את עצמו ישן. דפדפתי בספר שבידיי, בסוף היו כמה משפטים לומר אם צריך. מצאתי אחד שמסביר שאני לא מבינה עברית. […]
המשכתי לבהות כשאני מרחפת באוויר סנטימטרים ספורים מהריצפה. שני הילדים שעמדו ליד רובי נראו זרים. "אני אנזו…" אחד מהם אמר, עושה עם רגליו שלוש סימונים. זה הדרך שלנו כשהיינו קטנים […]
רעשים מבחוץ הזכירו לי את הבריחה. המשכתי לחכות לאנזו ולפרופסור. "לומי!" שמעתי והבנתי שהרעשים מבחוץ הם אנזו והפרופסור. מיהרתי לצאת דרך חור בקיר שהוא מיועד להכניס אוויר בלבד. השארתי גם […]
מבעד לעננים צפיתי במתרחש. כדור הארץ נדמה לכוכב הלכת הכי מתאים בשבילי. "לומי! מה את חושבת שאת עושה?" דודה רוז מצאה אותי. "לומי, דיברנו על זה מיליון ואלפי פעמים… לא […]
