נשימותיה רעדו. הדמעות המלוחות זלגו במורד לחייה כמו ברזים בלי מעצור. היא ידעה שזהו זה, אין דרך חזרה מכאן. היא הרימה את מבטה ועיניה פגשו בפניו, מיוסרים וחיוורים כפני מת. […]
*קייסי* קייסי ישבה על האדמה, מחבקת את ברכיה הצמודות אל חזה בתנוחה עוברית. היא בכתה זמן רב, עד שעיניה יבשו. החושך גרם לה להרגיש חנק, כאילו סוגר עליה מכל הצדדים, […]
*קייסי* היא היתה ממוקדת במטרה, אדרנלין הציף אותה. אם הייתה מועדת, לא הייתה יכולה לעצור את הנפילה, היא רצה במהירות מסחררת. מלפניה נגלה סוף העיקול, והיא הגיעה למקום שבו נפרדו. […]
היי לכולם! החלטתי להפסיק לכתוב את הסיפור הכל נשאר בסוד ולהתחיל סיפור חדש בשם אבודה. הנה ההקדמה מקווה שתאהבו את זה יותר מהקודם ובבקשה תכתבו תגובות זה ממש חשוב לי […]
קייסי קפאה על מקומה. אמה מעדה. "מה" "מה זה היה?!" "יריות." קייסי מלמלה לעצמה, ואז, "יריות! מישהו נפגע! בואי נראה!" קראה בבהילות. "השתגעת?!" קראה אמה מזועזעת, "אנחנו נוכל להיפגע! ובכל […]
"לא לא לא.. תחזיקי מעמד!" "אנחנו באמצע שום מקום, אל תעצרי!" "קדימה, קדימה, קדימה!" "לא.. אוף!" "שיט! שיט!" המכונית החלה לקרטע, תכופות יותר ויותר, עד שכמה דקות לאחר מכן, נעצרה. […]
הלכתי לעבודה כרגיל. כמו בכל יום. בקרירות ללא כל רגש , רק שלא ידעו. הכי חשוב, שלא ידעו. אף אחד לא חושד, זה טוב. אני ממשיך ללכת , עד לרחוב […]
"תנשמי אוויר צח, תסתכלי על הפרחים, תתחממי באור השמש…" "למה?" שתיקה, ואז התשובה, התשובה הנוראית, התשובה המפתיעה. "כי זאת הפעם האחרונה שתעשי את זה." ~~~~~~~~~~~~~~~~~~ בל זה השם שלי, מזכיר […]
"תום זה בלתי אפשרי ואתה יודע את זה!" אמר בזעם הניצב פרקר. ובין רגע חזר בו מהרצון להעניק לתום את התיק. תום פשוט לא מתאים לעבוד כשוטר, הוא רודף צדק, […]
השמיים האפלוליים התנשאו מעלי. הצינה הרטובה עטפה אותי וגל של רוח נשב על פני החשופות. צעדתי באיטיות, מסתכלת לכל עבר. רחובות שוממים מאדם, בתים שבורים ונטושים, חנויות ריקות. "מה הלך […]
חיפשתי במבטי את ג׳ון, מאחורי הוילונות הסגולים החלקים. הבטתי בההמון הרועש. כולם לבושים באדום ושחור, מוכנים לנאום הגדול. לפתע יד נחה אל כתפי. ״את מוכנה?״ שאל הקול. הסתובבתי לראות מי […]
הסיפור התחיל בילדה בשם מאי, ולמאי הייתה משפחה ענייה. למחרת אמא של מאי הביאה לה מספיק כסף כדי לקנות אוכל מהשוק, מאי הסכימה והלכה לשוק, היא קנתה אוכל ולפני שדרכה […]
פעם הייתה סטודנטית והיא ישבה ולמדה במעונות באוניברסיטה בדירה שלה היא ישבה ולמדה עד שהשותפה שלה נכנסה לחדר ובקשה ממנה ללכת ללמוד במקום אחר כי היא מאוד עיפה הסטודנטית הסכימה […]
זה היה עוד בוקר שליו בחייה של ג'יין. הציפורים צייצו, אנשים קמו לעוד יום מייגע בחייהם, וג'יין כמו ג'יין הייתה מאושרת. היא הייתה מפגרת! חשבה שהעולם פשוט ולא מורכב. חבל […]
קראו לה ג'יין. היא הייתה בת 16, היה לה שיער אדמוני גולש ועיניים אפורות ושמחות. בנים העריצו אותה, בנות קינאו בה. נשמע התחלה של סיפור על ילדה מקובלת סתמית? אז […]
זה לא כל כך סיפור אבל זה יכול להתפתח לסיפורים טובים . זה נטו למי שאוהב אימה ואני לא מדבר על סיפורים על חייזרים וכאלה אלא על קריפיפסטות. יש פה […]
בס"ד כבר חמש שעות שאני שוכב במיטה, בוהה בירח החיוור המציץ מהחלון. שוכב ולא מצליח להירדם. מוזר, אך הסיבה בגללה איני מצליח לעצום עין הינה ילד אחד קטן בעל שיער […]
פרק ראשון. שם הפרק: ״חיים מ(אוש)רים״. היינו כבר שנתיים ביחד, כשהחלטתי שיותר לעד לא נהיה בנפרד, ונהפוך ביחד לאדם אחד. הצעתי לה נישואים, היא הסכימה, שנינו התרגשנו והעלינו תמונה שאני […]
היא תמיד הייתה שם, גופה הדקיק התהלך במורד הרחוב בעודה אוחזת לסיגריה ארוכה וטובעת בכאב של עצמה. משהו בה נדמה לי כמסתורי,לא מובן, משהו בעיניים האפורות הגדולות והחיוך המבויש אך […]
פרק 4: "ג'ודי איך התגעגעתי אליך!" אמר וחיבק אותי. "קוראים לי ג'וד" אמרתי והעפתי אותו ממני. הוא נכנס, אני חזרתי לספה ולבהייה. לא שמתי לב, שאתו נכנסו עוד שלושה. הוא […]
פרק 3: אני יושבת, "לב שבור, דיכאון ילדות, אהבה זה דבר שלא נגמר" כתבתי עוד שורה, בספר השירים שלי. אני משוררת. אם, ככה אני יכולה לקרוא לשורות שאני כותבת. משורר […]
זה הרגיש נכון, היית מוצפת בטחון, בזמן שכולם אמרו לך שזה הוא גהינום. אוזנייך אטומות לא שומעות דבר, אך אולי הן שומעות ואינך רוצה להאמין בכך, לא רצית להאמין למרות […]
אני צריכה לנשום עמוק ולהירגע, הם סתם עובדים עלי אין לי מה לדאוג. אמרתי לעצמי כמה פעמים עד שנרגעתי וקמתי על רגליי. בחנתי את המקום ואת האנשים בקפידה וברוגע (עד […]
תחיית המתים: אני רואה אותו, הוא עומד מולי. אני מרגיש את נשמותיו על פניי , כה קרות. הוא לא השתנה חשבתי, עברו להם השנים אך הוא אינו משתנה. הרגש התערבב, […]
עליתי במעלה המדרגות, גוררת את רגלי מרוב עייפות מהשנה הארוכה הזאת. סוף סוף זה נגמר ואפשר לנוח (רק למשך חודש, אבל אפשר) נכנסתי לחדרי ובמהירות פשטתי את בגדי ונשארתי עם […]
מצחיק כמה האושר כואב, כואב כל כך שאף פעם לא הבדלתי אותו מהסבל. מהבדידות, מהאפלה, מהפחד. מעניין מי המציא את האשליה המתוקה הזו? שאוחזת אותנו כאחוזי טירוף, מפתה ולוחשת מילים […]
לתבוסה יש טעם מתוק. מתוק מהאושר, מתוק מהידיעה שזהו, זה נגמר. אני יכולה להרפות בלי פחד ובלי לחשוב על המחר. הרי אני הפסדתי והוא לא יכול לעשות לי כלום. אני […]
אני בורחת. העיקר שהוא לא יתפוס אותי, זה לא יכול להיגמר ככה, זה פשוט לא יכול. אני פוסעת בצעדים שאולים, אל עבר הסוף. מנסה להאריך את השהות פה, מקווה שאצליח, […]
כדי להסביר מה קורה פה אני אצטרך לומר לכם שכשאמרתי חיים אפורים באמת התכוונתי לחיים אפורים, אני עיוורת צבעים והצבעים היחידים שאני יכולה לראות הם שחור ולבן (והאירוניה ממשיכה) ושאר […]
אני מרגישה אותם את המבטים, זה שוב התחיל ההרגשה המבחילה הזאת. ישבתי בכיתה לבדי במושב הריק שהוקצב לי יחד עם האוזניות שלי וזמזמתי את השירים ששמעתי כבר יותר מדי פעמים. […]
