ערב שישי, אזניי מצלצלות בדממה המשתררת בחדרי. אני מרים את ראשי, לראות אם אולי משהו ישיב את מבטי מהתהום. כדור טניס משך אותי להרימו, יושב על רצפת העץ בסבלנות. המיטה […]
אני גורר את עצמי מהמיטה, מתכוון להתארגן ולצאת במהירות ; לא כל יום אני זוכה ביום חופשי, ועלי לנצל אותו. אך לאחר שנפרדתי משותפיי, שקט השתרר בחדרי הקטן. רק מנגינה […]
כשמנסים להיזכר באירועי העבר הכול מעורפל כל כך. כל מראה נראה כמו משיכה מעורפלת של מכחול: אנשים חסרי פנים, גפים מתנענעים חסרי צורות. כאילו מישהו שפך כוס מים על קנבס […]
אולי אתה תוהה למה אני כותב לך מכתב? טוב… אני קצת שיכור… מופתע? כן, אני שותה הרבה דברים השתנו… אתה יודע… אתמול מצאתי את עצמי עובר על כל התמונות שלנו […]
"אני צריכה למהר לעבודה, תכין לי קפה… בוא מהר! תביא גם את המצלמה!" "מה? מה קרה?" "אלה הצעדים הראשונים שלה… תצלם." "כן, אני מצלם… בואי לאבא," "בואי לאמא," צעד אחד, […]
אומרים שפחד הוא רק מחשבה, ואולי זה נכון. אבל אצלי, אצלי הפחד הוא בית. הבית בסוף רחוב הרדינג מספר 5261, בית ילדותי. שוב אני פה, אחרי 34 שנה, בבית מספר […]
זוהר אני ושי-לי (חברה נוספת במשלחת) התמקמנו בחדר שלנו והכל היה סבבה לגמרי. שי-לי ואני היינו עסוקות בפריקת המזוודות שלנו, ולפתע נשמעה צעקה, זו הייתה זוהר! שי-לי ואני חיפשנו אותה […]
ליעם שלי, כבר חצי שנה שאתה לא נמצא כאן, חצי שנה של געגוע וכאב, חצי שנה שבה כולם מנסים לעודד אותי ולגרום לי לחייך. מצד אחד, אני מתמלאת בכעס מכך […]
אני שוכב במיטה,השעה כבר מאוחרת. תחושה מוזרה אוחזת בחזה ובלב שלי,כמעין עצב דל שקט. מוזיקה מתנגנת באוזניי כאשר אור הטלפון מאיר על הקיר הלבן שבחדרי. בליטות קטנות של צבע נבלטות […]
למחרת בבוקר הגענו לבית היתומים "בלומנטל" שבירושלים. לא ידעתי למה לצפות, התברר לי שאימי ביקשה לאמץ ילדה כבת חמש לפני מספר חודשים ולא סיפרה לי על כך. מדוע היא חשבה […]
עידו הוא נער בן שש עשרה המתמודד עם עודף משקל וסובל מבריונות קשה יום-יום בבית ספרו. אמו, שרה, שהתאלמנה לפני כשנה, אובדת עצות ולא מוכנה לאבד את בנה שמאיים לשים […]
תומר: נוהל איפה את היית רוצה שנבלה בפגישה הראשונה שלנו? כרגע אנחנו לא מבלים סתם מדברים נוהל: אני הייתי רוצה לבלות במקום רומנטי בתור דייט ראשון תומר: אוקי כמו מה? […]
כיתה א נכנסתי לבית הספר בפעם הראשונה עם חיוך מודבק על פניי, ליבי פעם ורגליי רעדו כשעשו את דרכן לעבר הכיתה. חברתי הטובה ביותר ליה כבר הייתה שם גם היא […]
אני לעולם לא אשכח את הרגע הזה. הייתי ילדה קטנה, בסך הכל בת 9. נכנסתי בריצה לחדר השינה של הוריי, עם חיוך גדול מתנוסס על פניי. אימי עמדה שם ללא […]
רק ספסל העץ הקהה והנמוך-זה ללא המשענת- שמרופד בבד פרחוני,ונמצא ליד החלון,יוכל להעיד על מה שקרה מעליו יום יום במשך שנים רבות. רק ספסל העץ הנמוך יוכל להעיד על זה,כי […]
נובמבר מעולם לא הרגיש קר יותר ועדיין הזיעה טפטפה לי במורד הקרקפת. אולי אני התסריטאי של החיים האלה- אבל מי אמר שלא גם אוכל להיות השחקן הראשי? אני מציץ מבעד […]
אני רוצה שתניח את עצמך לישון. אני יודעת שקשה לך, ואני מבינה אותך. אבל זה המצב, ואין לך דרך אחרת להתמודד איתו. כי זה קרה, ואין דרך להחזיר את הכול […]
יום אחד שבו רצה שמועה בתוך הברכה , שאחד המנהלים החליט לפרוש בשל הגיל שלו וגם בגלל המצב הבריאותי. אותו מנהל קובע את תאריך לכנס שמתקיים בברכה בו הוא מודיע […]
המרחק ביננו הולך וגדל בכל דקה ודקה אתה על החוף ואני שטה לי על רפסודה קטנה ועדינה ללא משוט, על הגלים המרקדים לצלילי קולי הזועק אליך. אני צועקת לך שתעזור […]
אהבתי אותה. אהבתי אותה עד אובדן חושים. אהבתי אותה אהבה כה עזה. ואיך אפשר שלא? היא הייתה כל כך יפה. שמלתה האדומה בלטה על עורה הצח והעדין ויצרה מראה של […]
העצבת אותי, העצבת אותי כשהבטת בי ועינייך הפכו ממלאות שמחה לריקות מעצב, העצבת אותי כששפתייך כבר לא חייכו את החיוך שלך עם גומות החן שאני כה אוהב, העצבת אותי כשפנייך […]
דני התלבט, נסע, קנה, חזר, אהב, חשש, החליף, חייך, הכין, התבלבל, אהב, ובסוף נתן לנורית את הפוח. את המשך הסיפור הכואב אתם מכירים, אך אשתף אותכם באיך נראתה השיחה עם […]
אני כורכת את הצעיף האדום סביב צווארי בעדינות. המרקם הנעים שלו מלטף את עורי, ואני לוקחת רגע קט לעצום את עיניי ולהיאחז בהרגשה הנדירה הזאת. בדמיוני יכולה לראות עצמי שכובה […]
בודדה בתחתונים שקועה בספרים קוראת בקלפים מעשנת עלים מלטפת חתולים מייצרת מרחצאות דמים בלילה משחקים ביום לובשת מדים מפצחת אגוזים מקלפת פצעים כותבת שירים מסתירה סימנים כחולים שומרת אמונים מתפשטת […]
אני לא אוהבת לצעוק את שמי בכיתה אני לא אוהבת לשאול שאלות בקול, אני לא צועקת בקולי קולות את התשובות בכיתה, ולא מספרת בדיחות מול כולם. אני לא אחת שמדברת […]
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". מלמלתי ללא הפסק. חושך מצרים. אי אפשר לראות דבר. שוכבים קפואים על החול. שותקים. בגאווה ובשנאה אוחזים רובה גדול. לא רוצים לחוות עוד שכול. "שְׁמַע […]
ישב הוא בחדר עפוף אבק וריח עתיק ימים. הכיסא המתפרק חרק עם כל תזוזה שעשה האיש הזקן. החזיק הוא בעט ודף לבן היה מולו, ניסה הוא לכתוב ללא הצלחה. שום […]
בס״ד ״מה זו אָלֶף?״ עיניי חדרו לשבריר רגע את אלו של בן שנתיים ומחצה. היושב למולי. עינים גדולות. פקוחות וסקרניות. הן גמלו לי במבט מלא תום ילדותי, כשואלות: ״מאין לנו […]
אבא אומר שהאנשים הגדולים עם הרובים שצועקים ומרביצים, הם לא אנושיים, והם שכחו מה זה אומר להיות בן אדם. אני אומרת, שהם בסך הכל לא קיבלו חיבוק מאמא שלהם כשיצאו […]
