"אלישיה די! אם באת רק לצעוק עליי את מוזמנת ללכת" אליס צועקת. "תפסיקי לרחם על עצמך כל היום!" אלישיה צועקת. "אין לך מושג מה אני עוברת ואין לך זכות לשפוט […]
אני פותחת את דלת חדרה של טיה במחלקה באיטיות ולא מאמינה למראה עיניי. טיה שוכבת במיטה, שלוש אחיות לידה, מנסות להחדיר בה מחטים ועירויים, וטיה צורחת ונאבקת, שיערה פרוע והיא […]
"אליס, את סובלת! " היא אומרת. "אני לא סובלת" אני לוחשת לה. "אליס…" היא מתחילה לומר. "זה לא את" אני קוטעת אותה. "אז מה זה?" היא תוהה בקול. "זה… המקום" […]
בבוקר אליס הלכה לצעוק במשרדי המחלקה, היא ביקשה שישחררו אותי כמה שיותר מוקדם. היא אמרה שאגיע למעקב ולבדיקות רק שבמקום לשהות כאן אני אשהה בבית. "ומי את בדיוק?" צעקה עליה […]
היא רועדת, "אשפוז בכפייה" היא לוחשת, מבטה הופך למבועת ודמעותיה מתחילות לזלוג. אני מחבקת אותה חזק והיא פורצת בבכי. אשפוז בכפייה, לפחות מהחוויה שלי לא ממש עוזר. טרם הספקנו להתיישב […]
משהו קרה לה,היא חיוורת נורא והעיגולים הכהים סביב עיניה הולכים וגדלים. אני סוגרת את הדלת וטיה מתיישבת על הספה. אני מתיישבת לידה בעדינות ומניחה את ידי על לחיה. "אני יודעת […]
ט. אני מסוחררת נורא, אני לא מצליחה לאזן את שיווי המשקל שלי. אני אוחזת בקיר בחוזקה ומתיישבת על הרצפה. משהו רוטט בכיסי, מישהו מתקשר אליי. 'אליס' מופיע על הצג. אני […]
א. אני נכנסת לביתה של טיה, בית נחמד מאוד. אני מטיילת בין המסדרונות בביתה כי טיה נעלמה לי לרגע. טיה עומדת מול המראה באמבטיה, גבה חשוף. היא מעבירה את ידה […]
ט. אליס מניחה את הספל על השולחן ליד הכסא שהיא יושבת עליו, ומעבירה את אצבעותיה מתחת לעיניה, היא בוכה. אני תוהה למה היא בוכה, אני כמעט בטוחה שזה קשור אליי. […]
טיה תופסת לפתע את ראשה בידיה,"לא לא" היא לוחשת בשקט. אני מזדקפת בישיבתי, טיה שפופה. "אני לא מאמינה שזה קורה" היא לוחשת בתוך עצמה. אני מניחה את ידי על ראשה. […]
טיה עדיין יושבת על הספה, פניה עדיין מבוהלות. "יש לי תור לפסיכיאטרית" אומרת. אוי ואבוי לי, עכשיו אני צריכה שהוא ייאבחן שיש לה התקפי אלפא וזהו, הדימוי העצמי שלה ייהרס […]
אני יושבת במשרד, מעיל העור שלי נשרך מאחוריי הכסא. יום ממש קר, בעיקר מעונן. אני מתעוררת משקיעה אל תוך מחשבותיי מדפיקה קלה בדלת. הדלת נפתחת באיטיות, טיה עומדת שם. פניה […]
אחרי שיחת טלפון ארוכה עם טיה, שהיא לא דיברה הרבה, בעיקר בכתה בשקט. היא ניסתה להסתיר את הבכי שלה, בכתה בלי קול. אבל בקולה שמעתי את הבכי שלה, שאותו ניסתה […]
א. אלישיה עוד מעט מגיעה, לא ראיתי אותה כבר הרבה זמן. היא אמורה לשהות אצלי במשך שלושה שבועות. היא הייתה בג'ורג'טאון, למדה משפטים וסיימה בהצטיינות. ברגע שאני נכנסת הביתה אני […]
אחרי שהשיעור של כיתה י"א ושל י"ב מסתיים, אני אוספת את ערימת הדפים שנערמה בצד הסטודיו, והולכת בזריזות לחדר המורים. אני מכינה שני ספלים של תה חמוציות, והולכת במהירות לחדר. […]
ט. עוד בוקר שאני מגיעה עם עיניים אדומות ואומרת שאני בסך הכל עייפה. עוד בוקר שאני כבר לא רואה, הכל מטושטש מכל הדמעות. זה מכביד עליי להסתיר את זה, אבל […]
אליס היא קצת קרה, לא ממש רואים עליה את רגשותיה. אי אפשר לדעת אם היא שמחה או עצובה, כועסת או עייפה. אליס תמיד הייתה כזאת, אבל גם אני מאופיינת בקרירות […]
אני פקעת עצבים, סערת רגשות מתחוללת בתוכי והופכת לי את הבטן. הבהלתי את טיה, מסכנה שלי. היא לא יודעת מי זה אדם, עוד משהו שלא סיפרתי לה עליו. הבטן שלי […]
אני תוהה מי זה אדם, אף פעם לא שמעתי את אליס מזכירה את שמו. אולי זה דודה? היא נשואה? הם חברים? \"אדם התקשר\" אני אומרת בזמן שאליס מכינה לעצמה קפה. […]
אני קמה באיטיות, מקווה שקריס לא נמצאת מבעד לדלת. בפתח הדלת עומד שליח נמוך קומה עם חבילה בידו. "אליס לורנס?" שואל ואני מהנההנת בראשי בחיוב. חתמתי לו על מספר מסמכים […]
"כן ליאר" אני עונה לה לטפון בשעה 6 בבוקר "קרה משהו אתמול אבל זה הסתדר" עונה ליאר באדישות "מתי את חוזרת ללמד?" מוסיפה "בשישי הבא" אני עונה במרירות ליאר מנתקת […]
דפיקות חזקות נשמעות מבעד לדלת. "אליס!!!" ליאר אומרת מהצד השני. כולי בוכיה ומלאה בדמעות, אני לא מתכוונת לפתוח לה. טיה שמה לב שאני נרתעת מלקום לדלת ומובילה אותי אל חדרה. […]
"אז יש לך אחות, והיא נולדה בתאריך שלי ויש לנו את אותו השם?" טיה אומרת במבט רציני. "איפה היא היום?" טיה שואלת "היא יושבת מולי" אני אומרת בקול רועד. טיה […]
לא מזמן דיברתי עם אמא שלה, לא הביולוגית, המאמצת. טיה לא יודעת ולא מכירה את הסיפור, היא לא יודעת שהיא אומצה ובטח שלא יודעת שאני אחותה למחצה. כשאמא שלה, שלנו, […]
'משהו קרה לטיה', המשפט הזה מהדהד בראשי כבר שבועות. היא יושבת בחיקי וממררת בבכי, ואני בוכה יחד איתה. אסור לי להראות לה שאני נשברת, המילים עומדות על קצה לשוני אבל […]
היא פורצת בבכי ואני אומרת לעצמי בלב \'סוף סוף!\'. היא צריכה לנקות את הנפש, אחרי שלושה שבועות שהיא התקפים בכוח ומאבדת את ההכרה כמעט בכל פעם, אחרי שלושה שבועות של […]
משהו קרה לה שם, בשיקום. היא לא מדברת הרבה, לא מדברת כמעט בכלל, היא עוצרת את עצמה מלבכות ועוצרת את עצמה מלצחוק, הדמעות כל הזמן עומדות בתוך עיניה, מחכות לפרוץ […]
חלומות מסויטים רודפים את מיה, תלמידת כיתה י'. לילה לילה היא מתעוררת מבוהלת, קפואה ומבועתת, מרגישה שמשהו גדול וחזק אוחז בה והיא לא יכולה לברוח. "את חייבת לדבר על זה […]
"את צריכה ללכת לישון" אני אומרת בשקט, שתינו ישובות על הספה כבר כמה שעות והשמש עוד מעט עולה. "את צריכה להתחיל לדאוג גם לעצמך אליס, עכשיו תעלי לישון" אני פוקדת […]
אני סיימתי להיאבק, עוד מעט הכל נגמר. "אליס די" אני אומרת בקול שקט ותופסת בכתפה של אליס. היא לא רצתה שאמצע אותה ככה, השעה שלוש בלילה, אליס שעונה על השיש, […]
