"שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!" אחרי למעלה משנתיים של כתיבה (עם הרבה הפסקות באמצע…) העליתי זה עתה לאתר את הפרק האחרון של "ארבע הסגולות", לפחות של הכרך הראשון בסדרה… את […]
שבוע אחר שפקחה סוני את עיניה ניצבו בני החבורה על מדף הסלע לפני שערי מגדל המחוללים. אדון המחוללים הגיע להיפרד מהם, ומשני צידיו עמדו יכין ובועז, שומרי המגדל. אפילו מחוללת […]
"איפה אני?" פיהקה סוני והרימה את ראשה בלאות, "מה קרה לי?" "סוני!" זינק ישון ממושבו שלצד מיטתה, "התעוררת!" "כמה זמן ישנתי?" "היית חסרת הכרה שבועיים שלמים, כבר חששנו שלא תתעוררי!" […]
"חיננית, יקירתי! איפה היית כל הזמן הזה? התגעגעתי אלייך כל כך!" ישון וסוני הופתעו לראות את חברתם התמירה רצה כילדה קטנה לחבק את האישה הזקנה שעמדה בסינר מאובק מאחורי שולחן […]
שער גדול ניצב לפני שני הנערים. מכל צד ניצב עמוד שיש גבוה, וכשני מטרים מאחוריו ניצב עמוד נוסף. כל זוג עמודים היה מחובר בראשו בקשת אבן מעוטרת תחריטים. מעל כל […]
"נצר רך אך נורא / זכר אף נקבה, יעלה מן הבור / יתקומם מן האש. יושיט את ידיו / בעיניו הוא יביט, את הארבעה ירומם / יאחד את האור." "סלח […]
"ישון, חיפשתי אותך בכל מקום, איפה היית?" הנער, שהשקיף אל עבר האגם דרך חלון מעוקם, הסתובב לאחור ותהה איך הגיעה הנערה עד אליו בלי להשמיע כל רחש על מרצפות האבן […]
דיה וישון ישבו על סלע גדול המשקיף אל האגם. המים היו שלווים, והשמיים בהירים. ישון נזהר שלא לשבת קרוב מדי לאחותו. הנער הבין שכדאי לו לתפוס מרחק זהיר מאחותו אחרי […]
בלי משים, רכנו ישון ודיה קדימה, כדי לשמוע טוב יותר את דבריו של האיש הזקן. אך לא היה צורך בכך. קולו של אדון המחוללים נשמע היטב בחלל החדר, אף שלא […]
כשנכנסו מחוללת הברק עם הנער והנערה אל לשכתו של אדון המחוללים, מלווים בפרח־אור, כבר המתין להם שם חסר סבלנות האיש הזקן בלבושו המרושל. לפניו ישבה דיה בעיניים מזוגגות, מותשת עדיין […]
ישון ושתי הנערות התעוררו מאוחר בבוקר. גופם דואב וראשם מסוחרר. אחאיים היה מסוגר בתוך עצמו, וכמעט שלא הוציא הגה. פרח־אור ביקר אותם והגיש לפניהם ארוחה צמחונית נוספת, אך לאיש מהם […]
דיה נשענה על מעקה האבן והביטה מטה, אל מי האגם ששבו לרגוע. גם דיה חזרה לנשום כרגיל. הסערה שהכתה בה שכחה עם הסתלקות הדרקון השחור. ישון התקרב אליה. הנער ביקש […]
עיניה החדות של סוני קלטו את הדרקון השחור מכה בכנפיו הגדולות כמאה מטרים צפונה מהם, בעודו מרחף בכבדות גבוה מעל למי האגם, נזהר שלא להתקרב יותר מדי אל האי הסלעי, […]
הדלתות נפתחו עוד לפני שסיימה חיננית לנקוש עליהן. מאחוריהן הופיע פרח־אור, חסר סבלנות, ובפניו מבט מאשים על העיכוב שגרמו לאדונו. חיננית התעלמה מהבחור הצעיר ועטתה על פניה את ארשת השלווה […]
אחאיים שלף את גרזנו והחל לעקוף את דיה לעבר מקור הקול, אך קולה של חיננית בלם אותו. "אין צורך במריבה, ניאל. יכין ובועז אישרו את כניסת הזרים, ועלינו לקבלם כאורחינו. […]
רוח קלילה קיבלה את פניהם של רוכבי זיז ההרים. דיה פקחה את עיניה לאחר שהבינה שקיר הסלע נמצא מאחוריהם. השמיים מעל היו בהירים, שלא כמו השמיים המעוננים שהשאירו מאחור, במרומי […]
ישון תפס מחסה מאחורי סלע גדול והביט מעלה, לעבר הצווחות מהשמיים. כמה עשרות מטרים מעל מדף הסלע דאו שני יצורי ענק אימתניים, מטילים מטה סלעים וצווחים בקולות ניחרים. רעד אחז […]
החבורה התעוררה לפני עלות השחר לבוקר קר וחשוך. אחאיים העיר את ישון ושתי הנערות, ואילו חיננית התעוררה מעצמה. השריונאי האיץ בהם לקום ונאלץ להבטיח לדיה שיעצרו בדרך לארוחת בוקר. "למה […]
הארוחה – אם אפשר לקרוא כך לאכילת שורשים, פטריות ופגר קר של ארנבת – עברה בדממה. חוסר האמון בין כל הנוכחים היה כבד ומעיק. הם אומנם ישבו יחד במעגל, אך […]
"או, שיט!" אני מסתכלת על קרטון החלב שפג תוקפו בגועל, ואז בגושים הלבנים הצפים שנמצאים עכשיו בתה שלי. נהדר, עכשיו אין לי חלב לא לתה שלי או לקורנפלקס. שיט. קורנפלקס […]
"מי את?" שאל אחאיים בנימה מאיימת והחל להגביה את גרזנו. האישה התעלמה מדבריו. היא המשיכה להביט בערגה באורות הצבעוניים שהסתחררו בין טיפות המים באוויר. "יצור המים הזה חבר שלכם." היא […]
ישון התעורר ראשון. הגוף שלו דאב. השריטות מהיער הסבוך הצטרפו אל החבלות שספג בחציית המחנה שהפך לשדה הקרב. הצלעות שלו עוד כאבו מהטחתו בידי החתולר הענק. אבל הוא חי. הנערה […]
אור גדול הבזיק וסנוור את עיני כולם. כשהשפעת הסנוור פגה והראייה שבה לדיה, היא התקשתה להאמין למראה עיניה. כל לוחמי החתולרים נעלמו באחת. במקומם, נראו עשרות חתולים בורחים בבהלה לכל […]
דיה ישבה על שרידי הבתים שבקצה הכפר. היא הביטה לעבר ההרים הגבוהים שבצפון. מעולם לא ראתה הרים גבוהים כל כך. היא עקבה במבטה אחר הדרך האפורה היורדת מן הכפר ומתפתלת […]
ישון ישב במחסה העצים בחוסר מנוחה. הוא קם ממקומו והתהלך אנה ואנה. לתוכנית של זוזקיק יש סיכוי להצליח. אבל החבורה הזאת שלו, אחוות השבעה, לא נראתה לו אמינה כל כך. […]
"משרתת?!" הילד המרופט היה נראה נבוך. כשישון שלח אותו עם מסר למשרתת שלו, הוא לא דמיין אותה כך. המשרתות והמשרתים בכפר היו תמיד צעירים מהאדונים והגבירות שלהם, והם היו הולכים […]
ישון נזכר בישיבות המלחמה בכפר שעל גדת הנהר. אף שאביו היה המנוסה ביותר מכל הנוכחים, הוא מעולם לא עמד בראש הישיבה. הוא תמיד נתן לילידי המקום לנהל את הישיבה. אבל […]
ישון נפרד מאחותו ברגשות מעורבים. מצד אחד, הוא חשש לשלומה של האישה הגבוהה שנחתה משום מקום, ומיהר ככל יכולתו למצוא את הגמד. מצד שני, מילאה אותו הרגשה נעימה ותחושה בלתי […]
שני האחים צעדו בשקט אחרי הגמד הצולע בשביל הנראה אין־סופי. אפילו דיה נזהרה ולא העזה לפצות את פיה. הם מעולם לא ראו בעיניהם קרב אמיתי. אחאיים אומנם הצליח להבריח את […]
האחים מיהרו אחרי הגמד הרוטן. ישון לא הבין איך רגליים קטנות כל כך יכולות לצעוד במהירות שכזאת. הגמד הגיע בקושי לגובה סנטרו של ישון, הוא היה לבוש בשריון זהוב כבד […]
