כמעט רצתי כשבחרתי ללכת מקצה העולם לקצה השני. נפלתי אל תוך אינסוף צבעוני, ולרגע מצאתי שזו לא אני. מישהו אחר שולט בגופי. בקצה העולם השני יש צוק, וממנו תהום של […]
טוב אולי לא שנים. בכול מקרה, נעדרתי לכמה זמן. אז חשבתי לחזור, אני די בטוחה שהכתיבה שלי השתפרה אז זה יהיה נחמד להשוות בין הכתיבה של פעם לכתיבה של היום. […]
תזכורת מהפרק הקודם: -נקודת מבט של ליאם- נשארנו שם מתחת לעץ, "אז מה חדש אצלך?" שאלתי "סתם…. אבא שלי החליט לבוא לבקר פתאום" היא אמרה "הוא הסביר למה הוא הלך?" […]
ברגע שהבנתי מה ראיתי, רציתי לעשות שני דברים שונים לגמרי: מצד אחד, לברוח מיד חזרה הביתה, מרחק של לא יותר מעשרה מטרים, לנעול אחריי את הדלת ולקוות שהיא עמידה בפני […]
הלכתי הבייתה. רוח קרירה של אחר הצהריים נשבה על פניי. בכביש הראשי פניתי שמאלה, אל הרחובות הצדדיים. המשכתי ללכת ברחוב המוצל, הנעים, בדרך לבית שלי, "הבית הקטן שליד היער", כמו […]
-נקודת המבט של נטליה- בית ספר נגמר והתארגנתי ליום הולדת של סבא. לבשתי סקיני ג'ינס כחול כהה גזרה גבוהה וחולצה לבנה מעט שקופה בגב. נכנסתי לחדר של האנטר, הוא שכב […]
הקדמה: ההוא בעל שיער חום כהה, עיניים כחולות, 1.70 הייתי אומרת. הוא רזה ושרירי. לא העיפרון הכי מחודד בקלמר, אבל מצליח בלימודים אין מה להגיד. הוא מצחיק וספורטאי מצטיין. הוא […]
החרב הקרירה נגעה בצווארי. האוחז בה הסתכל עלי בהבעת נקמה שמחה. "סוף-סוף, פיטר. סוף-סוף אני כאן, מולך. עכשיו אני קובע את המהלכים!" הרמתי את עיני בתחינה. "ג'יימס… בבקשה…" הוא דקר […]
כותבת עוד הודעה בעלת אותו תוכן. קמה מהכיסא. נמרחת על המיטה. קמה מהמיטה. מפהקת בשיעמום. כותבת עוד הודעה עם אותו התוכן בדיוק. מחפשת סיפור שיש לי להמשיך. מבינה שאין כזה […]
קיצר אז גסטין אמר לליאם מוואן דירקשן שהומואים זה חמוד רצח ואז הארי נכנס ואמר חברה בואו לבריכה יש שמה בנות יפות עם לק ואז אביאל הערס נכנס ואמר לא […]
ידינו שלובות אחת בשנייה, אך גורלנו כבר נחתם. אנחנו מפחדים מן הפנייה, אך עתידנו יחד, כבר תם. אנחנו צריכים לעזוב, אך זה כול-כך קשה. זה יסתיים בקרוב, אבל קל יותר […]
