קמתי מהספסל והסתכלתי על האופניים שלי ומיד אחר כך שוב על מאור. פניו נהיו כמאוכזבות כשהבין לאט לאט שאני בוחרת באופניים שלי. התקדמתי לעברם ואחזתי בהם "תודה על כל מה […]
ראשי התנדנד מצד לצד, עצמתי את עיניי חזק וניסיתי להתגבר על כאב הראש שהיה לי. פתחתי את עיניי במטרה לראות איפה אני, הסתכלתי לצדדים וזה היה החדר שלי. שכבתי במיטה […]
הוא התקרב לשפתיי וכבר יכולתי לחוש בשפתיו, הם נגעו- לא נגעו בשפתיי. נתתי לו נשיקה יבשה ומהירה על הפה, התרחקתי ממנו במהרה והשטתי את ידי אל אורי. לאורי בזמן הזה […]
"מה זה?" שאלתי מנסה להראות שאינני יודעת במה מדובר. אורי פתח את המכתב מול עיניי, חיכך בגרונו והקריא "אהובתי היקרה, לקח לי המון זמן להבין מי את בשבילי, לקח לי […]
"יהלי שלי, אם את קוראת את המכתב הזה כנראה שלא הגעת בזמן למקום המפגש שלנו, השארתי לך את המכתב הזה כדי שתדעי איפה אני. לצערי, לא אוכל לפגוש אותך בשעה […]
"זוז" דחפתי אותו באינסטינקט. "מה קרה הגברת עצבנית?" אמר בחיוך. זה הכי עצבן אותי, שכל דבר הוא מקבל באהבה ובחיוך. "מה הוא רצה ממך?" הוא שאל. "יש לי שיחה אצל […]
"אני כל הזמן רואה אותו" אמרתי בגמגום. "מה זאת אומרת?" ניגב דמעותיו שנזלו. "בחלומות, הוא כל הזמן מדבר איתי" אמרתי במהירות. "גם שם את כל-כך כועסת עליו?" שאל במתיקות. "תמיד" […]
עוז ירחמיאל. חייל מצטיין. הוא הצטרף לצוות שלי לא ממזמן, לוחמים. אני לירז, בן 19 ובקרוב אחגוג את יום הולדתי העשרים. הלוואי ויכולתי להגיד כך גם על האחרים אבל בימים […]
בס"ד התחלתי לרוץ בפראות אל עבר הנהר. הוא היה ממוקם בקרבת מקום לקיבוץ. רק שלושה קילומטרים, זה כל מה שהפריד ביני לבין המוות. רצתי כמו משוגע. לא הבטתי לשום כיוון. […]
בס"ד הייתי הולך לבקר אותה יום יום, בשעה ארבע אחר הצהריים. גם היא גרה בקיבוץ אדניות. למעשה היא גרה במרחק חצי קילומטר מאיזור מגורי הילדים. קראו לה רוזה, ולי קראו […]
הוא נעמד באיטיות. פי היה פעור, לא הצלחתי להבין. הוא הסתובב לאט לאט "בואי אליי יהלי". קפאתי במקומי, בוהה בו ולא מפסיקה לבלוע רוק. אחרי כמה שניות שבהיתי בו הקפתי […]
"מה קרציה?" שאלתי את אותו ילד מעצבן. "יהלי עם מי את מדברת?" צעק לי אורי ויכולתי לשמוע את עקבותיו רצות לכיווני להשלים את הפער שהתרחקתי ממנו. "אני מאור דרך אגב" […]
"יהלי תזדרזי, את תאחרי לבית ספר" צעקה אימא מלמטה. "אימא שנה אחרונה, בלי לחץ" אמרתי בעודי יורדת במדרגות כבר מוכנה לבית הספר. "זה אומר שאת צריכה לזלזל?" אמרה. "אל תדאגי […]
הם כבר ממש קרובים לגבול, הם בארץ שלנו. הם רוצים לקחת לנו את כל השטחים, הם רוצים שהמדינה הזאת תהיה שלהם! "רקטה נפלה לפני כ10 דקות לפי הדיווחים באיזור אופקים, […]
***הערה: הסיפור הוא לא סיפור אמיתי, וכן כל דבר שקשור בו. את המכתב מצאתי טחוב בין אריחי רצפת העץ בשעת הט"ש של יומי הראשון בטירונות. הייתי אחרי מקלחת חמה והתכוננתי […]
זאת לא המלחמה רק שלי, זאת המלחמה של כולנו, אני יודעת מה אתם חושבים, פסיכי, אתם לא מבינים למה אני מתקוונת ומה אני רוצה מכם אבל לכל זה יש הסבר […]
ירדתי לקומה השנייה כולי מכוסה בזיעה קרה, אבל אף אחד מחברי לא שאל מה קרה. הקצין ראה את ה"שלל" המועט שהבאתי, וחיוך הופיע בזוויות פיו. שמעתי את הבטן שלו מקרקרת, […]
"השקמה! השקמה! יאלה לקום לקום!" 4:30 לפנות בוקר והעיניים לא מצליחות להיפתח לפני שהקולות בראש אומרים לך שזה מוקדם מדי, חשוך מדי, וקר מדי כדי לצאת מהשק שינה. השרירים התפוסים […]
ישבנו וחיכינו לתגבורת שעדיין לא הגיעה. הכדורים נורו לכל עבר ברחובות סמוכים, שהיינו מנותקים מהם לגמרי, בגלל טנק גרמני הרוס שחסם את הסמטה. חיכיתי עוד שעה קלה, ולבסוף נמאס לי […]
1945, ברלין קוראים לי יורי פטרובסקי, ואני חייל בצבא הסובייטי. **** היה זה יום אביבי רגיל. הוא היה רגיל למדי, חוץ מהעובדה שהציפורים לא צייצו, לא היו ילדים ששיחקו בכדורגל […]
הכניסו אותי בכוח לתוך חדר החקירות והושיבו אותי אל מול החוקר. מניסיון, אני יכולה להגיד שכאשר מכניסים פליט או שבוי לחדר החקירות זה סימן לא טוב. "תקרא למפקד העבודה , […]
ברחתי. ברחתי כל עוד נפשי בי. לא משנה לאן העיקר לברוח. "היי את! " צעק לעברי חייל בריטי. "שיט, שיט! " התחלתי לדבר לעצמי תוך כדי בריחה. לפתע נשמעה האזעקה […]
פרק 13 מוזר ומסתורי הוא נעל את מגפיו הישנות והסתכל על בית העץ, הוא היה נראה מוזר, שקוף, הוא ראה מטושטש, הוא הרגיש שהוא היה בתוך בועה אחת גדולה, שאפשר […]
השמים היו בהירים והאדמה קשיחה וסדוקה, שתיי האחים הסתכלו בעינים הכחולות הזהות אחד של השני, "אני לא רוצה לעשות את זה!" נהם לוגאן לעבר ויקטור "אבל אני מאוד רוצה!" חייך […]
בני האדם מתחלקים לשתיי זנים, הבני האדם הרגילים והמוטציות שנמצאים במלחמה קשה במשך שנים ארוכות, יש שתיי סוגי מוטציות, כאלה שרוצים למחוק מכדור הארץ את בני האדם וכאלה שרוצים למחוק […]
היא יושבת שם בפינה על הכיסא. כמו בבועה. מעלה לעצמה זכרונות ישנים. היא נזכרת בקיץ ההוא לפני שנתיים. כשכולם הלכו לגן סאקר. איך זכריה, הבעל שלה צחק עליה. מה תעשי […]
אבק הדרכים האלו לעולם לא יחסר לי תחילה הייתי נלהב ועכשיו רועד כמו ילד קטן, מפחד שליל האתמול יהפוך פרידה אני כותב לך מעבר לגבול, אהובה מכתיב את מחשבותי על […]
אני זוכרת שהבטחת לי שתחזור, גיבור אמיץ, כזה שמופיע בסרטים, כך היה לי ונעלם. הטלפון הראשון עורר בי חרדה מלווה בשעות של בלבול. ערנות מוחלטת ועיניים עייפות, אדומות. לא אוכל […]
האי הזה, העץ הזה, השעה הזו. גרג כמעט קיבל זעזוע מוח, המקום הזה מוכר לא… אבל איך?! האי הזה היה כולו ג'ונגל אבל משום מה הוא נמשך רוחנית אל העץ […]
הקרב ניגמר נותרו שתיים בחיים אני והוא. זה ששכנעה אותי להמשיך ולא להישאר לדמם למוות זה שלא וויתר עליי למרות שלא הכיר אותי רק ידע את שמי. מעולם לא היה […]
