זה לא היה ארוך כפי שחשש שזה יהיה. בנוסף, הוא לא חשב שציפורים יכולות להזדקן – קל וחומר אלים. "מששמעת הכל," רע סיכם, "הבחירה בידך, תום עדן: האם תרצה-" "אני […]
אִיזֶבֶל בְּלוּ-רִיין שכבה במיטתה, על מזרן נוח ביותר, בזמן שאור השמש חדר פנימה ומילא את חדרה בצורות זוהרות ושבורות. זיכרון הקרב נגד דָמוּ עדיין הדהד בראשה. היא מעולם לא הושפלה […]
תום אהב את הדרך בה הרוח ליטפה את שיערו הקצוץ. טוב… הוא היה קצוץ רק בשוליים; בשביל המרכזי שעל קרקפתו ועד עורפו היה שיער ארוך שהתבדר במשב האביבי והחמים. הוא […]
חושך לא היה דבר חדש עבור דיאנה סהר; היא הייתה חיית לילה ככלות הכל. את רוב מלאכת הצייד קיימה לא לעיני השמש, אלא לאור הלבנה. אבל האפלה בביתה של הילדה […]
האדס מכסה את גופה השמוט של פרספונה בגלימת המשי השחורה שלו ומרים אותה בזרועותיו. וודאי הכאב גרם לה להלם וכתוצאה מכך איבדה את הכרתה. הוא נשא אותה אל המפל. הוא […]
אפולו ניגש אליה, חמים ומחייך. הוא אוהב את הגוף שלה, את הקימורים העדינים את העור החלק ונטול הפגמים, איך שהוא זוהר בקרני נעורים וכוח של אביב. הוא השמש והיא האדמה, […]
אפולו ניגש אליה, חמים ומחייך. הוא אוהב את הגוף שלה, את הקימורים העדינים את העור החלק ונטול הפגמים, איך שהוא זוהר בקרני נעורים וכוח של אביב. הוא השמש והיא האדמה, […]
שניהם יצאו מהרכב. "מוכנה?" שאל דמו, מתבונן בשלט שעליו נכתב "תעשיות בלו-ריין" בעברית כחולה וענקית. הלוח עצמו ניצב במרחק-מה מרחבת הכניסה למבנה רב-חלונות ומבריק. "מישהו עוד עלול לזבוח להם בטעות," […]
'אֶרִישְתוּ ודָמוּ בדרכם לסוּסָאנוֹ וטסוּקוּיוֹמִי,' שיניתו הרהר בלבו. הוא שם את פעמיו אל עבר קריית אונו, במטרה לפגוש את היעד הבא שלו. הוא נסע באוטובוס מתנדנד, ונזכר באחד מן הימים, […]
דלת רכבו של דין נפתחה. נערה מטופחת למדיי התיישבה על-ידו במושב הקדמי. שיערה השחור והארוך התגלש חלקות במורד כתפיה. גפיה וגבה היו צרים וארוכים יחסית, כלל צווארה, שתמך בראשה העגול. […]
לילי ואריאל ישבו בגן מחוץ למטבח, ממש מתחת לעץ… על-יד הרקפות הלא-גוססות. את השמיים השחורים ניקדו אלפי כוכבים מנצנצים. בניגוד לערים הגדולות, לתושבי כפר ורדים לא הייתה דיי תאורת רחוב […]
אפילו ביום הנעים והבהיר ביותר, חמש-מאות מטר אל תוך הים, והאישה הרגילה עלולה לאבד שליטה. למזלה של איזבל בלו-ריין, היא לא הייתה האישה הרגילה. עיניה בהקו בלבן, בעוד שבגדיה האלוהיים […]
דמו החנה את המכונית על-יד בית מתפורר. ריח העובש עמד באוויר כלחות רקובה. הוא יצא מהרכב ופתח עבורה את הדלת. לאחר שיצאה, נעל אותו והתבונן בה לרגע. "הגענו," דיאנה אמרה. […]
החלק שלילי הכי אהבה בסירה של רע? השקט. או-מיי-גאד, השקט. אפילו ברמב"ם, שהיה יחסית מבודד משאר העיר, לא היה לה שקט אמתי. כאן? היא הייתה רוצה להגיד "כמו בקבר", אבל […]
בימיו היפים, לפני כל… זה… שמו של אל הדם היה מכה אימה בכל אחד שבחר להילחם בו. אולי הוא לא היה אגדי כמו שיניתו או זאוס, אבל כולם ידעו: עדיף […]
נשימה עמוקה. נשיפה ארוכה. נשימה עמוקה. נשיפה ארוכה. אין יותר פרפרים, רצפות טובעניות או נמלים. השקט והחשיכה אפפו אותם. הם הצליחו להגיע לסירה האלוהית של אל השמש. כתפו עדיין כאבה […]
כשאריאל התעורר, הוא ראה בעיקר קירות לבנים. מכונות קוצבות-לב צפצפו בעקביות, ותאורת ניאון חלשה סיפקה לו כמקור אור. כשניסה להתיישר, כאב חד פילח אותו על-יד כתפו. הוא הושיט את ידו, […]
היי, אז מה קורה? מאז שהתחלתי לכתוב את הסיפור עשיתי מעקב אחריי ההודעות של כולן, כי בשבילי כל הסיפור הזה הוא ניסוי מאוד מעניין ואני מאוד מרוצה מכל התגובות, ביקורות […]
דיאנה ליקקה את אצבעה המורה, ונתנה לרוח לקרר את הלחות הדביקה. "צפונה," לחשה ללברדור השחור שלה. "אחריי, חץ." היא רכנה מאחוריי השיחים, ועקפה קרחת יער קטנה. היא לא רצתה לחשוף […]
זואי ווינברג – יותר נכון האלה אתנה – שכבה על מיטת השינה שבחדרה. היא התבוננה בתקרה, שהייתה משובצת במדבקות זוהרות בחושך בצורות כוכבים. חבריה לא שאלו למה או לאן היא […]
אריאל התעורר בפראות, ובחן את סביבתו. הדיבור על הספינה היה דיי נכון, אבל הוא לא היה בטוח שהם בכפר ורדים יותר. כל העולם סביבו היה שרוי בחשיכה מוחלטת; הסירה אפופה […]
צלליתה המכונפת של מע'ת חסמה את אור החמה. זה בסדר. שִינִיתוּ גם כך הסתנוור ממנה בלאו-הכי. הוא צמצם את עיניו במשטמה, והביט בדמותה הדקיקה רחבת הנוצות של אלת הצדק. צדק? […]
הממ… התחושה הזו של אדמה לחה מלחכת את הרגליים… אריאל לעולם לא יוכל להיפטר ממנה. היה משהו ביניקת אדמה רטובה עם כפות הרגליים שפשוט הביאה לו סיפוק. זה למה הוא […]
הספרייה הייתה למעשה חדר אחד גדול ועגול. מדפי ספרים מפלדה היו מפוזרים, והחזיקו עותקים מגוונים ושונים, מחולקים לפי ה-א"ב. הם צחקו קצת, עד שנרגעו. "הייתי שמח להכיר את שאר החברים […]
האוויר החם נשא עמו ניחוח אורנים רענן. השמש עמדה במרכז השמיים בשעת הצהריים העצלה, מספיגה את קרניה החמימים בזרדי העצים המלבלבים. דיאנה מתחה את אצבעותיה, וחשה את המשב החמים מלטף […]
השמש גססה באופק האדום. דמות, ניצב רם-קומה עמד כצלליתו של פסל קר כנגד הגורם השמימי. הוא ראה את הים ממערב לו, בולע אותה כענק כחול ורעבתני. משחשף את עצמו לאור […]
אִיקַרוֹס רָצָה לָעוּף, לַחֲתֹךְ אֶת הַשָּׁמַיִם, לְדַגְדֵּג הָעֲנָנִים, לְהַנִּיחַ לָרוּחַ לִסְחֹף אוֹתוֹ עַד לִמְרוֹמֵי הַחַמָּה הַנִזְרֶעַה בָּאֶמְצַע הַכְּלוּם וְהָיְתָה הַכֹּל וְאוֹרָה משתווה לְאַלְפֵי עֵינַיִם נוֹצְצוֹת אַחֲרֵי שֶׁהִגְשִׁימוּ חֲלוֹם כָּךְ שֶׁלְּעִתִּים […]
לאריס תפוח זהב. רציתי אותו מאוד, ידעתי שלי הוא שייך. כל פעם מחדש כשהתלוותה אלי למלחמה, יצרה כאוס. כאוס אשר שוב נאלצתי לכוונן ולהפוך לחכמה; מאי-סדר לעורמה, מתוהו ובוהו למבוא […]
מאקריה פקחה עיניה בתוך מערה חשוכה. בתחילה, חשבה כי המצב הנו חלום, מאחר ורק בחלומותיה המתוקים ביותר הייתה מסוגלת לעצור את בכיה; באותם הרגעים לא פצתה פיה ושלטה לחלוטין ביכולתה […]
פרק 30: ההתחלה של הסוף, פרק אחרון "אתה יודע שזה נחשב ניצול, מה שעשיתם להם." לוקי אמר לת'ור ברגע שהנבחרים עברו בשער. "אני מתכוון – מילא העובדה שלא אמרת להם […]
