למה אתם מחכים? אתם רוצים שאתחיל כאילו? לא לא .. אני לא יודעת. אתם בטוחים? בסדר. אתם מצחיקים אתם יודעים? אוקיי בסדר אני אתחיל, איך הוא אומר? "האמיצים אולי לא […]
אני פוקחת את העיניים שלי בעדינות ובתחושת נינוחות כששמש עדינה פוגעת בעיניים הקמות שלי, אני סורקת בטשטוש את החדר הלא מוכר שנראה לעייני וגבותי מתכווצות בטביעות, אני מניחה שני ידיים […]
אז לאחר זמן רב והרבה סיבוכים בחיי, אני עכשיו מתחילה לכתוב את פרק 4 לעונה 2. מי שעדיין לא קראה את העונה ה1 שלי יותר ממוזמנת לקרוא סיפור מרתק ומושקע […]
להרים את העיניים אל הנער מהעבר, הנער מהילדות. יכולתי להבחין בעיניים הזוהרות שלך עוד מרחוק, העיניים בצבע האוקיינוס, שתמיד ידעו לערפל כל חלק בגוף שלי. אתה מתקדם ונהיה קרוב בכל […]
"דן!" אני אומרת אליו בקול רם ומסתובבת אליו כאשר אני עוצרת את המכונית, "אתה תפסיק עם מיד." אני מורה עליו בקול שולט ומחזיקה ביד הימנית שלו שמרביצה לג'ון. "זה הוא!" […]
אני מתיישבת באטיות על הדשא העוקצני ונאנחת באטיות כשגבי נמתח על העץ היפה. אני מסתכלת על העלים שמתנופפים ברוח הנעימה והעדינה, העלים היבשים סובבים סביבי ואני מושיטה יד על כמה […]
אני כמו בצל, אני אגרום לך לעבוד מאוד קשה בשביל להוריד את הקליפות שלי, אני אגרום לך לבכות בגלל הקליפות שלי, אבל בסוף? אחרי שעשית את העבודה הקשה שלך עם […]
אני חייבת להודות לכם. באמת. הסיפור הזה התמשך בערך חודש וחצי והיה לי תענוג לכתוב אותו בשבילכם. אני אומר שאפילו ביום הראשון שכתבתי אותו זה היה סתם כזה, אמרתי לעצמי […]
רגל ימין שלי רוטטת מחוסר ידיעה, העיניים שלי נעוצות בדלת הלבנה והדהויה, הידיים שלי משולבות אחת בשניה, הגב שלי כפוף כלפי מטה, גופי מתוח כאילו הוא עומד בפני מלחמה, מחכה […]
יוצאת לי אנחה קצרה ואני פוקחת באטיות את עיני משינה עמוקה ומתוקה. הראיה שלי מטושטשת מעט ואני ממצמצת בעיני, החלון עם השמש החמה של לוס אנגלס משקיפה בדיוק עלינו וגורם […]
אני מסתכלת על שני הגברים שניצבים מולי, הם מסתכלים אחד בשני ולא מתעסקים בבחורה שיושבת מולם. מבטם לכוד אחד בשני ואני מסתכלת ולא אומרת דבר. לא יכולה לומר דבר. ההלם […]
אני מביטה בגבר מולי וממצמצת בעיני בשוק. המון דברים קרו לי בחיים, אבל אף אחד לא בא אלי ביום בהיר ושילם לי על שמלה 500 דולר. "לא אדוני." אני אומרת […]
~לאחר שנה מלאה ~ "אנחנו מאחרות לשיעור!" טניה אומר בקול ומעבירה את האודם הבורדו על שפתיה הצרות, שיערה החום מבולגן והיא מרימה אותו לגולגול מסורבל, היא מעבירה מהר עיפרון שחור […]
"ראיתי אתכם צומחים ומתבגרים, בריאה של אנשי גדוד. ראיתי את הגדוד מתקדם משבוע לשבוע ולא קופא על שמריו. ראיתי אתכם חיילים אהובים משיגים תוצאות טובות וחותרים תמיד הלאה. אני סמוך […]
"כל חיי השתדלתי לעשות המיטב." גו'נתן אומר כשאנחנו כה קרובים, אני מרגישה את הנשימות שלו פוגעות בפני ומטלטלות אותי. "זה אמור להיות לא בסדר שהתאהבתי בך." הוא אומר בקול חלש, […]
גבר עם עיניים ירוקות וזוהרות נראות לעיני . אני ממצמצת בעיני וחיוך עולה על שפתי הרועדות ואיתן גם הדמעות. הוא מסתכל עלי ודמעה יורדת מעיניו הזוהרות, אני מהנהנת אליו בשלילה […]
"אנחנו מחכים לשמות, מחכים לשמוע את השמות של 12 החיליים המסורים שנפלו כקורבן של ה'. חדר ההמתנה נראה כלכך מיגע כשאתה בתוכו, כלכך הרבה בכי, כלכך הרבה יסור. אנחנו בחדר […]
(ממליצה לשמוע עם השיר.) אני מסתכלת עליו ועיני מתכווצות לאט, מייקל ואביגיל מתעוררים. "תחזרו לישון." הוא אומר ומייקל מחזיר את ראשו לכר, אני קמה לאט מהמיטה ויוצאת לבחוץ כשאני עוקפת […]
לא מצליחה להירדם. אני מזיזה את השמיכה והולכת לכיוון השולחן עבודה של המפקד. אני עוברת דרך המראה שעל הדלת של הארון הגדול, אני מסתכלת על עצמי, עם גופיה לבנה ושקופה […]
"גו'נתן היקר, (מכתב מספר 1) ראשי שעון על החלון הגדול, ואחת מרגליי על הכסא הצמוד לצידי. הדרך נראת כלכך ארוכה באוטובוס לביתך. עולות בראשי כלכך הרבה שאלות גו'נתן. אבל אני […]
"לא."אני אומרת בקול רם וכואב. "אני לא יכול יסמין." מוריס נאנק מלראות אותי כלכך נואשת לדעת מה עם המפקד. "עבר יותר משבוע!" אני צועקת, ההד במשדרו של המפקד נשמע. "זה […]
(רציתי להסביר לגבי הפרק הקודם. השלב שפתחתי בו שעברו שבועיים לאחר מה שקרה, ושהביאו לה יועצים ופסיכולוגים- יש חיליים שאחרי שהם הורגים מישהו הם נהפכים לחולי נפש, והם בעצם לא […]
המפקד יוצא במהירות מן האוהל שלו כשבידו המכשיר קשר, המסתננים רואים אותו ורצים לעברו, הוא בלי כלי הגנה ואני מכוונת כמו שהמפקד לימד אותי, לא חושבת על ההשלכות ויורה 4 […]
מייקל תופס ברגלי, הוא נצמד אלי ולאחר כמה שניות נאנח בעצבים. הוא מטה לאט הצידה את ראשו ומהנהן בשלילה. אני מסתכלת עליו, פתוחה וחשופה מתמיד. לבי מצתמק ממבוכה ואני מחסה […]
המבטים שלנו לא חולפים, הוא הגורם .. הוא גרם למשפחתי למות. המפקד ממשיך להסתכל עלי ומנסה לומר משהו שיתקן את המצב,, אך המחנק בגרונו עוצר אותו מלדבר. הנחל זורם בחוזקה […]
אני מחבקת את גופי, מרגישה כלכך חשופה בתוך התא הקטן, יושבת על הרצפה הקרה ונותנת לאיפור לכלכך את פניי. "תפתחי כבר." המפקד אומר, אני שומעת אותו כלכך קרוב, הוא יושב […]
לאחר 20 דקות של נסיעה הגענו לתל אביב, לא חשבתי שבאוטו זה כלכך קרוב, בטח זה מאוד נוח. אנחנו נכנסים אל תל אביב, השעה 9 בערב והכל זורם, הכבישים מלאים […]
העיניים של המפקד מתרוממות אלי ומתסכלות עלי בפליאה, הוא לא יודע איפה לקבור את עצמו. ״איך אתה עושה את זה.״ העיניים שלי פקוחות למכתב שהוא רושם בשם אשתו, המפקד מזיז […]
העיניים שלי נפקחות, אני לרגע מסתכלת על החולצה המכופתרת החגיגית שלו, "אתה לא צריך ללכת לאירוע?" אני אומרת בשקט, מרימה את מבטי מהסתכלות על בגדיו החגיגיים "אל תדאגי יסמין." הוא […]
מביט בי, בעייניו לא נראה כל תגובה למה שאמרתי. הוא ממשיך להסתכל עלי, נועץ את מבטו "המפקד!" סטס קורא לו, בלונדי עם עיניים כחולות ויפה תואר בעיקר. הוא ממשיך להתקדם […]
