סיפורים על מוות

99 ימים בלעדיך… הקדמה

מוות נראה בעיני אנשים רבים כדבר טבעי. הרי בכל יום מתים המון אנשים, כך שהדבר נתפס בחברה כלגיטימי. כולם חושבים כך, עד שהם פוגשים במוות מקרוב, מכירים אותו. כל אדם […]

חתכים

לחתך הראשון קראתי סיגל, אולי כי עכשיו, אחרי שש שנים הוא נראה סגול, אולי כי סיגל הייתה זו שאת הפרצוף שלה אני הכי זוכר, כשהיא צחקה, צחקה כל כך הרבה. […]

הילדה שבאוטובוס

בסמפטבר, הילדה שבאוטובוס, חייכה כל הזמן. היא צחקה איתם, וחייכה כלפיי. ואני חייכתי בחזרה. באוקטובר, הילדה שבאוטובוס, חייכה רק כשהם הסתכלו עליה, ובקושי חייכה כלפיי. ואני חייכתי בחזרה. בנובמבר, הילדה […]

סבא… אני אוהבת אותך♥

היי סבא… הרבה זמן רציתי לכתוב לך משהו, בתקווה שתראה את זה ותחייך. תחייך כי תבין שאני עדיין זוכרת אותך. עדיין מתגעגעת. זוכר את היום ההוא? אותו יום שבאנו אליך? […]

מבוכים ומטורפים – פרק 19 – זה חיי, לא מת!

ובכך, הקוסמים האדירים שלנו המשיכו במסע האדיר שלהם! והפעם הוא הלכו למקום בו רגלי אדם לא נחתו בו. אולי בגלל שאדם עם רגל אחת הגיע לשם…? בכול אופן, מקום מסתורי […]

לגדול עם המוות פרולוג

פרולוג: הילדה עמדה מעל לוחות הבקרה, עיניה מתרוצצות על אלפי הכפתורים שהיו שם, חוטים שנקטעו השתוללו באוויר החם והדחוס, היא הזיעה וניגבה את מצחה פעמים רבות בדקות האחרונות, מחוץ לחלון […]

אשמתו של החייל

"החייל שרק והם נעמדו בחמש שורות ישרות למופת, בכל שורה כעשרה אנשים. החייל שרק שוב והם החלו לצעוד, הם לא ידעו לאן, הם רק ידעו שהמקום אליו הם הולכים הוא […]

לא הספקתי לומר לך שלום

היי, פרסמתי אתמול פרק ראשון של הסיפור שלי. לא היו לו הרבה תגובות… הנה קטע שכתבתי. הקטע נכתב בהשראת השיר "שיר עצוב" של אביב גפן (https://www.youtube.com/watch?v=E77y91yfqKY) מומלץ לשמוע בזמן הקריאה […]

על החיים ועל המוות

"בעל הבית נפל!", אלה היו המילים האחרונות ששמעתי. אחר כך הכול היה חשוך ושקט. מילים ריקות חלחלו באוויר כמו פירורי אבק שנאספו אל הכלום שנותר מחיי. "אנחנו מאוד מצטערים, גברת […]

פרפר

לאמא נולד פרפר, וקראנו לו בשם. הפרפר עוד לא פרש כנפיים, הוא רק נושם, ישן, נושם. עוד אי אפשר לדעת, עוד אי אפשר לראות. אי אפשר לראות את צבע הכנפיים, […]

סיפורים נוספים שיעניינו אותך