בשיחותיו עם תלמידיו בודהה דיבר על שלושה מבשרים שמימיים (דבדוטה סוטה, מג'הימה ניקאיה 130 Devadūtasutta, Digha Nikāya). מוות, זיקנה וחולי הם שלושת המבשרים שמעירים את האנשים אל הדחיפות שבטיהור התודעה […]
ההחלטה פגשה אותי בערב קיץ נעים, להסתלק לאלתר עם קץ עשרים ושבעה אביבים. גררתי את עצמי במעלה גרם המדרגות בעל כורחי. גן רחב קיבל את פניי, וכל הנשמות עלצו על […]
לו רק היה לי האומץ למות יכולתי להפסיק להתייסר החיים שלי הם כאב אחד גדול לו רק היה לי האומץ למות יכולתי לשים קץ לחיי להפסיק את כל הסיוט הזה […]
" מה הטעם לקום כל בוקר בשביל חלום שאולי יתגשם? מה הטעם בלהרגיש רע שאפשר לא להרגיש בכלל? מה הטעם בלנסות לצרוח אם רק הפה זז? מה הטעם בלהיראות שמח […]
השקיעה הייתה קפואה, שמי דם-להבה-ורד נשפכו ממערב כמו ענני עירוי לנשמתו של מיכה שישב על הרמפה של בית האריזה הנטוש, סיגריה מרלבורו בין אצבעותיו, ועיניו צופות וחוקרות את הפרדס הנטוש […]
בזמן שהשחר פצע את החשיכה ממזרח והתחיל לצבוע את ירושלים בצבעים של דמדומים (שאם לא היית מחובר מספיק לזמן ולשעון, לא היית יכול להצביע אם אלו דמדומי בוקר או ערב), […]
א. קולות הבכי ומלמולי התפילות הלכו והתרחקו, כאילו עלו למרומים או נישאו למרחקים. על האלונקה שנישאה בידי ארבעה גברים, שני נכדים ושני חתני הנכדות הבוגרות, הונחה גופה קטנת ממדים, פחות […]
איך זה מרגיש להישיר מבט עם המוות? איך זה מרגיש – לחיות בעיניים עצומות, בלי ידיים על ההגה, למשך שנים כה רבות, ולגלות, ודווקא ברגע בו אתה פוקח את עינייך, […]
חברה שלי, איימי, משוגעת על תמונות. יש לה אוסף מטורף של תמונות שהיא צילמה. יש לה חדר קטן שבו היא מפתחת את התמונות, היא אומרת שהיא אוהבת את הדרך הישנה. […]
כאב ללא גבולות, זה מה שהרגיש. הרסיס עוד היה עמוק בחזהו, והחובש לא שמע את זעקותיו. כאב, זה מה שהזכיר לו שהוא עדיין נמצא שם; לא הרעשים, לא הקור העז […]
"רופאי הטוב… אנא ממך…” הם קוראים. אני מטה את אוזני אליהם ומניח ידי עליה כמעין אפרכסת, ואומר, “התוכלו לחזור על כך, בבקשה?”, ואלה מביטים בי בפנים מיוסרות ומיוזעות, לעיתים שולחים […]
פתאום התעוררתי, הכל מסביבי היה מעורפל, אקדח היה מכוון לי עמוק בתוך הרקה, קול בס שניתן לשמוע שהעיוות בו נעשה על ידי מכונה אמר לי " תגיד לי עכשיו מה […]
בוקר. שעה מסוימת שאינה ידועה לי. הכל מעורפל מסביב. הרגע התעוררתי. איני יודע מה אירע אמש, כל שאני יודע הוא שעכשיו התעוררתי עם אקדח ברקה. בחור אחד, שאיני מכיר אשר […]
כשחלק מארועי היום מתערבבים לחלום קצר השמיים מלאים עננים אפורים וקצת קר בוהה בכביש כשהאוטו נוסע רואה חתולים דרוסים בשוליים במגוון צבעים שחורים, כתומים, אפורים וצבעוניים בוהה בעננים הקרועים כשקרני […]
במירוץ האינסופי של החיים, כולם יודעים; תמיד נגמר עוד מלפני שהוא מתחיל. המירוץ האינסופי שבעולם, הוא לכולם; ממנו אין בורחים. המירוץ הזה תמיד סופו ידוע וקבוע, אך נמשך הניסיון בכל […]
יום אחד, בעוד מספר עשורים או מאות, כנראה שכבר לא אהיה עוד. ברוב המקרים אנשים מהללים את מי שאינם עוד וזוכרים אותם כקדושים, כאנשים מושלמים וכחיוביים בלבד – איני רוצה […]
חברה שלי, איימי, משוגעת על תמונות. יש לה אוסף מטורף של תמונות שהיא צילמה. יש לה חדר קטן שבו היא מפתחת את התמונות, היא אומרת שהיא אוהבת את הדרך הישנה. […]
חשבתי היום על המוות לא רע או טוב לא נכון או לא פשוט תודעה שעוזבת גוף על גוף שנפרד לשלום מתודעה על חוסר תחושה וריחוף כמי בשינה לא, לא כי […]
מכונת הזמן כבר מוכנה, אני כבר מוכן לחזור בזמן; אני יודע שזה מסוכן, אבל לא אכפת לי! לא סתם עבדתי שנים לרגע הזה. הרופא רץ לעברי, אך אני לא שם […]
שם הוא רק שם – לא אוכל, לא נושם, לא משפיע הוא על שום דבר. שם הוא רק שם – לא עובד, לא מעשן, לא צובר הוא את מה שעבר. […]
*טריגר נפשי למתמודדים ומתמודדות שבינינו* ותדמיינו יריעה שחורה כהה כהה פרושה סביבכם, אתם לכודים ואין אור או תקווה, אתן חנוקות ומנסות לצאת מהכבילה הנוראית אבל רק מהדקים או מרפים את […]
הכל נודם, קצב החיים אחיד כמו המוניטור. הקצב כבוי. לא לנשום. לעצור. לעצור לרגע ולספור. לספור את החוויות, את הריגושים, את מספר הצחקוקים, את מספר הפעמים שבכו. לספור את הדקות […]
עוד מימי התמחותי, נודעתי בבית החולים כבעל הומור שחור במיוחד. הקולגות לא הבינו כיצד אני מדבר כך למטופלים, ומנהל בית החולים אף ביקש ממני למתן זאת – אך אני המשכתי […]
זה היה קבוע אצלם הקטע הזה. כל פעם, לפני שהיו מגיעים אורחים, הם היו תופסים את המטטא ומעיפים זריז את כל האבק שהצטבר מתחת לשטיח בסלון. לא היה זה בגלל […]
טיק. היה זה סתם יום רגוע, במהלך חודש רגוע, בלי הרבה התרחשויות. שוב הגיעו אלינו אנשים רבים עם שברים בכל מיני מקומות, אחרים עם פצעים שונים ואחרים סתם הרגישו רע […]
"וּמָתוֹק, הָאוֹר; וְטוֹב לַעֵינַיִם, לִרְאוֹת אֶת-הַשָּׁמֶשׁ.", אמר קהלת, החכם באדם. הלוואי והייתה לי שמש, אך אור לא חסר. מאור אחד לאור אחר במשך כל היממה; ואינו מתוק כלל וכלל. בין […]
ואז הוא מת. זהו; לא קרה מעבר לזה כלום – ניסיתי להציל אותו, והוא פשוט מת לי בין הידיים. הרופאים מסביב המשיכו בשלהם, רצו בין מטופל אחד לאחר מבלי להעיף […]
זה לא משנה כזה הרבה, מחלוק לבן אחד לאחר; גם ככה הייתי צריך להיות כזה בשביל להגיע למקום שבו הייתי לפני. בי לא השתנה כלום מבחינה פנימית, רק חיצונית. הרי […]
בית א. לא לקחת ללב. לא להתרגש. העבר מתקלף. בעתיד הוא פוגש. יש בי משהו חזק. שדוחף ודוחף. וממשיך לא נפסק. ואותי הוא סוחף. פזמון. החיים חזקים, מכל עצב ושכול. […]
פתיחה. רוצים עוד ועוד עוד ועוד עוד ועוד, פשטות החיים מלאה הוד והוד. ולמה נרדוף אחרי העתיד. בעוד ההווה אינסוף יופי יגיד?! בית א. אומרים אי אפשר במקום לעמוד, תשאף […]
