כשפקחתי את עיניי שוב הכאב והצער הלמו בי כגלים. חיכיתי שהם ימותו אל הקצף כשהתעוררתי אל תוך חדר זר. המחוגים נעו בדממה, והזיכרונות צפו עם כל תנועת מחוג. הדממה הייתה […]
הריצה הייתה מהירה, הפצצה מהירה אפילו יותר. היא מחתה את הבניין והשאירה רק גופות ורסיסים של כל התקוות שהיינו מטומטמים מספיק כדי לקוות. שברים ורהיטים מהבניין כיסו את הרחוב, וכשדרכתי […]
זה התחיל בבוקר נורמטיבי לחלוטין. השעה עוד הייתה מוקדמת, החשכה עטפה את יופיים הפסטורלי של ההרים שנראו באופק, מעט מטושטשים לנוכח ערפל הבוקר שאפף את האוויר, היו ניגוד מוחלט למה […]
השלג כיסה את המרצפות העגולות והשחוקות לגמרי, ולא יכולתי לראות דבר מלבד לבן מסנוור. הוא עוד המשיך לרדת, והבטתי בו יורד, מנקה את הרחוב מכל הסבל שאפף אותו, כאילו נתן […]
עוד הייתה חשדנות מהוססת בינינו לבין שון וליזל באותה התקופה, אבל היא פחתה והתחממה ככל שהצינון שלי השתפר. סוואן סיפק להם מפתח לדירה משמאלנו, והוא נראה כמעט זהה למפתח ששלף […]
בסופו של דבר הייתי עטופה עדיין בשמיכות כמו גולם. לא רציתי לצאת מהן, לפחות לא עד שאהפוך לפרפר, מה שלא צפוי היה לקרות בזמן הקרוב. הייתי חולה, ואפי נטף באופן […]
אני דווקא די מרוצה. – פניו של סוואן היו מסותתות בעצב החודר של החיים המתים למחצה, החיים שחלק מהם כבר מת. הוא היה ריק, ויכולתי לראות את העצב נוטף ממנו, […]
נו, טוב. פרק קצר שסם מגלה בו אכזריות בלתי נמנעת. הגרסא הנורמלית יותר של הפרק, לדעתי כמובן. שוב, למי שמעוניין, מומלץ לשמוע את השיר dark paradise של לנה דל ריי. […]
סוג של פרק מעבר. בפרק הבא העלילה באמת תתקדם לאיזשהו מקום ותגיע לנקודת מפנה. אם זה מעניין מישהו, מומלץ להקשיב לשיר warrior של Beth Crowley בזמן הקריאה. קישור ב'רציתי להוסיף'. […]
הטמפרטורות ירדו ככל שחודש ינואר התקרב. באותו הזמן הן ריקדו באכזריות בין נקודת האפס לקצת פחות ממנה. היה קר, כמובן. כל כך קר עד שנאלצתי ללבוש לשוה סוודרים, מעיל וצעיף, […]
לצייר את סוואן. השתמשתי בעיפרון פחם, גווני שחור לצללים הכהים שמתחת לעיניו, שבין אפו לשפתיו. לבן לחיוורון הבוהק של עור פניו. שחור בהיר, על גבול האפור, לעיניו. אפור בהיר לברק […]
