תהייה פילוסופית: אם אני אשלח את כליס לבית ספר לכתיבה גרועה, ואז אכתוב שהיא כותבת את הפרק הזה במקומי, האם הוא ייצא פחות גרוע או שניצל? טוב, באמת שניסיתי לשלוח […]
…והוא אמר לה, "בגלל שאת נערה קוונטית עכשיו." והתשובה אכזבה אותה קמעה, קצת כמו סכין שדוקר את הבטן, ומשום מה נדמה לה שהסכין הזה דקר אחרות לפניה. ואז היא כעסה […]
לפרק הראשון הראשונה תמיד היא שכואבת, אבל בבוקר ההוא הנשימה הראשונה באה בקלות. זה היה, בניגוד לשאר הבקרים, בוקר חדש. לא כמו סינדרלה, שקמה בבוקר אחרי והייתה שוב פעם לכלוכית, […]
מה את רוצה, כליס? היא חזרה אל המעבדה, שוב. פתחה את הדלת הכבדה במסדרון, ירדה במדרגות המסתסלות אל המפלס התת קרקעי, שהיה כמו האנגר קטן או כמו בונקר גדול. מנורות […]
"ובלילה השני של הקיץ, בערה בו [שרפה]. ואיש לא ידע, לא דיבר ולא שמע. והיה כלא היה […] לא היה ולא נברא." העשן חנק את המעבדה, והציוד עלה באש. כליס […]
"הייתה זו תמונה שמתגבשת רק בקץ הרושם, הייתה צריכה לחלוף מן העין כדי ללבוש צורה. סופי הייתה צריכה למות כדי לתפוס מה צורה היו לה לחייה. ועכשיו סופי מתה." -המילים […]
אחרי שקודמי-האדם מתו, קם מעפר האדם הראשון, הלוא הוא ידוע בשמו אטא-תונג. האדם הראשון נדד בעולם, מחפש ידיד לנפש. בין חורבות התרבות שנפלה, תחת צילן של הערים הריקות, הוא ראה […]
סלילים של זהב ונחושת התפתלו בין מכשירים שהם מלאכת מחשבת עדינה. אלה היו ציודים כמו מצפנים ושפופרות, והיו גם צינורות מתכת דקים שהסתחררו במסלולים מעגליים, וכל הדברים האלה ביחד סחררו […]
כֶּלִיס לא הייתה לוחמת אור קוונטית. מאז שאבא שלה כבר לא היה פה, היא הלכה לבית הספר התיכון היוקרתי רוטשילד, כדי לנקות אותו בעד שכר מינימום של צעירים. למזלה, התלמידים […]
