אני זוכרת שהספסל היה קריר וקצת רטוב. זה היה מרענן כי החום היה בלתי נסבל. דאבי, מעבר למדשאה הלחה, אירגן את שאר חבריו לכיתה למשחק. הוא בעצמו חמום, אז זה […]
זכרו אותי כמו שאני בלי סיפורים מיופייפים כשהאמת מרה, ומצחיקה, כי אלה החיים. זכרו אותי איתכם, ברגעים טובים וקצת פחות- כי בכל זאת, להיות אנושיים, זה גם, כשמותר לנו לבכות. […]
הם באו פתאום. שכנים, מכרים. מבטים עוינים, נשק, קללות. כאילו לא חיו אחד ליד השני שנים…הוא זכר את המבט המבוהל של אשתו, את הבכי של הילדים, את כיכר העיר, ההשפלות, […]
בום. בום. הראש שלי כואב. כל הגוף שלי כואב. אני בתוך חור שחור, לא מרגיש כלום. המוח שלי נמס לגמרי. לא מצליח לחשוב, לא מרגיש את הגוף שלי. אולי אני […]
היית ילדונת, קטנה נטולת ניסיון והבנה שלא בטוחה איך העולם הארור הזה פועל, חשבת שהחיים שלך הם תסריט בדיחתי, סרט זול שהסוף שלו כל כך גרוע רק מעצם היותו צפוי […]
שפתייה התפוחות טבולות בצבע אדום בוהק, בקצה לשוני עולה הטעם שלהן, טעם של מרד וחירות וקיץ ונעורים. עיניה נשלחות אליי מקצה החדר, ננעצות בעורי כשם שהייתה היא בין שיניי. ידיה […]
עבר כבר חודש מאז שהפסקנו לדבר. עבר כבר חודש מאז שרבנו. עבר כבר חודש מאז שהחלטתי שאני משנה דברים בראש שלי. עבר כבר חודש מאז שהחלטת שויתרתי עלייך. עבר כבר […]
הדבר היחיד שמטריד אותי עכשיו, בשתיים וחצי בלילה, זו השאלה: "להיות, או לא להיות ערה? להשאר פה או לחזור למיטה?" למיטה עם הריח שלה, והחיוך ההמכר, הצחוק המקרטע והרגליים הארוכות […]
אני לא מבינה איך אפשר להנות כשהם שם? איך אפשר לחייך או לצחוק כשהם שם בוכים ומתגעגעים? אני לא מצליחה לתאר אפילו את אותו הסטיאוציה בו הם נמצאים,תחת ירי אש,בלי […]
