לא כל יום אתה מתעורר מצעקה, במיוחד לא מצעקה של מישהו שנמצא כמה עשרות סנטימטרים מעליך, אבל ככה אני התעוררתי היום. "מי את ומה את עושה כאן???? ואיפה אופיר?????????????" צעק […]
לגור יש שיער שחור מפחם ועיניים כהות וגדולות. יש לו חיוך רחב כזה שמתאהבים בו מיד – מעוטר בקמטים שפעם היו גומות. עכשיו הן משהו באמצע. הוא מספיק בטוח בעצמו […]
צפירה בבית חולים אבא היה בבית חולים, הוא כבר הכיר את המקום די טוב, בערך 20 שנה הוא חולה, בעיקר בנפש ובשנים האחרונות גם בגוף. יצא לו קקי לבן, מה […]
בום. בום. הראש שלי כואב. כל הגוף שלי כואב. אני בתוך חור שחור, לא מרגיש כלום. המוח שלי נמס לגמרי. לא מצליח לחשוב, לא מרגיש את הגוף שלי. אולי אני […]
לטפס לתוך גבולות בית החולים הנטוש, היה רעיון כל כך טוב. מעניין, למה הוא צץ במוחי רק עכשיו? כל פעם כשחלפתי על פני השער הענק, גדוש העשבים, הצומחים מתוך הסדקים […]
בדרך כלל אני לא מספר סיפורים אישיים. בעיקר כי רוב החיים שלי משעממים לסיפור, אך ממילא רוב מה שאני כותב משעמם. אז הפעם אנסה לכתוב על משהו שקרא לי. שנה […]
כשהגיעו לבית החולים השעה הייתה כבר מאוחרת, הם הגיעו לדלפק המזכירות מחכים לקבל מספר בתור לרופא התורן. ״תיגשו לחדר מספר 427״ המזכירה אמרה אליהם כשפורפרת הטלפון הלבן בידיה מפנה אותם […]
״סוף סוף הגענו״ היא אמרה כשפתחה את דלת הבית ,מדליקה את האור ועוקבת אחרי איידן שסוחב על ידיו את הארלי לכיוון חדר השינה שלו. הוא השכיב אותו במיטה, חולץ את […]
אלברט איינשטיין אמר איזה מזל שנתקלנו בפרדוקס, כעט יש תקווה להתקדמות כל שהיא. אבל איזה איזה תקווה ואיזה התקדמות כשגדלתי לא הייתה לי תקווה להתקדמות היינו יהודים יחידים ברחוב, הבית […]
קמתי, התלבשתי, צחצחתי שיניים. הייתי מוכן יצאתי משמרת ראשונה חשבתי לעצמי, וואו ככה עברו להם שלוש שנים של להיות סטודנט לרפואה, היום אני מתחיל משמרת ראשונה כל כך מוזר מאז […]
~אמנדה~ "עכשיו תוסיפי רק קצת אודם וורוד" אמרה לי ריילי "כזה?" שאלתי והראיתי את צבע האודם הוורדרד שלי למסך, זה מה שקורה כשמתייעצים עם ריילי על לבוש בפייס-טיים "כן, עכשיו […]
הגעתי מתנשפת לבית החולים ומיהרתי להגיע לחדר שלו, הוא שכב במיטה, בהכרה מלאה וניסה לנוח. צרם לי קצת הלב להכניס אותו לבעיות שלי, אבל הייתי צריכה להבין מה הולך פה. […]
אני ממשיכה ללכת במסדרון ומציצה מידיי פעם לחדרים סתם כי אין לי יותר מידיי מה לעשות. אני רואה חדרים שלפי הדברים שנמצאים בהם ניתן להבין באיזה גיל נמצא מי שגר […]
שנה לפני: "בואי מותק, תעלי על המשקל" האחות החדשה והשמנמונת שעל התג שלה היה כתוב ´אמבר´ מחייכת אלי בחיוך נחמד ומציבה את המשקל ליד מיטתי, אחד מהאויבים השנואים עלי. אני […]
כשפינו אותי לטיפול נמרץ, אני מתארת לעצמי, שכשהעבירו אותי מהמיטה למיטה המתקפלת איזה אחות שמה לב שיש מתחת לכרית שלי פתק ורוד מקופל, מאחד מהפתקים שאמא הביאה איתה פעם אחת […]
עוד פעם אחת בעצם שאני צריך לפתוח את העיניים, יותר נכון פעם אחרונה. פעם אחרונה לצחצח שיניים, פעם אחרונה להסתכל במראה, פעם אחרונה לאכול בבוקר את הביצה עם הלחם וגם […]
פרק 23 – – ״אבישג!״ שמעתי קול של גבר צועק במעורפל. – ״אוי אלוהים, תקראו לאמבולנס!״ הייתי מטושטשת, העיניים שלי היו עצומות וגם לא רציתי לפקוח אותן. ההרגשה שלי הייתה […]
"לימון." הרופא מביט בבחורה ירוקת העיניים. שיערה הכהה מפוזר ומבולגן ונופל על כתפה הימנית. שפשוף עצבני עוטף את עצמות הבריח הבולטות מבית החזה שלה. מספר פצעים שטחיים בצדו השמאלי של […]
צלילי זמזום אדם מהדהדים במסדרונות בית החולים. אין המולה גדולה מעבר לכמות האנשים הסבירה והתמידית בשעות לילה כמו זו, הממלמלים את שיחות החולין שלהם. מחוץ לאחד מחדרי ההתאוששות, על ספסל […]
היא אומרת שקוראים לה מדלן. היא אומרת שאני מכירה אותה. "את שוב שחכת…" היא מלמלת לעצמה אך אני שומעת אותה. אני לא מכירה אותה, באמת, או שכן? כמה אנשים באו […]
אני זוכר את היום ההוא שאמרת שאת מוותרת. היה לך קר אז ביקשת שאסגור את החלון. בחוץ ירד גשם ורוח חזקה טילטלה את התריסים בחדרך. את הסתכלת למעלה. לא ישנת […]
