איתי שולח אצבע צרדה למצחי, נותן לה לרכוב על גבותי ולגלוש על אפי. אני מצחקקת בקול כדי שהוא יבין את הטוב שהוא מביא איתו. "אז למה לך?", אני מקשה שוב. […]
״כדאי שתגיעי. הוא נפל היום.״ מודיע לי קולה המרוט של בטי. בלב כבד אני יורדת במדרגות ומטפסת על האופניים השחורים שלי. ברחוב הנטוש רק רעש אופניי החורקים נשמע. מרחיק ממוחי […]
איתי? אתה שומע אותי?" אני לוחשת. איתי שוכב דומם על המיטה למרגלותי. כמה ימים כבר עברו? בבוקר העלמתי בעט עוד יום מלוח השנה. אני מקרבת כורסה בלויה אל מיטתו ומתיישבת […]
פעם הייתי שקועה באהבה, כזו שסחררה אותי, העלתה אותי מעלה באוויר, מאושרת מאין כמוני ואז שחררה באכזריות והניחה לי לפגוש את האדמה שקרסה מעט מתחתי. ולאהבה הזו קראו אִיתָי. היו […]
