זאת הפעם השלישית החודש שהיא אורזת את רכושה לקראת אירוע משפחתי, בשני סלי פלסטיק כחולים ששימשו אותה בימים טובים יותר בימי שלישי עם הנץ החמה בשוק העירוני כשערכה את קניותיה […]
א. קולות הבכי ומלמולי התפילות הלכו והתרחקו, כאילו עלו למרומים או נישאו למרחקים. על האלונקה שנישאה בידי ארבעה גברים, שני נכדים ושני חתני הנכדות הבוגרות, הונחה גופה קטנת ממדים, פחות […]
אני לא זוכרת הרבה מאותו יום. איך הגעתי הנה? מי סחב אותי הנה? מי אני? אבל דבר אחד לא אשכח. חוסר האונים ההוא, לא ישכח. איך גרר אותי כמו שק […]
"הקוראסון יצא קצת יבש…" הביט במאפה הנגוס באכזבה, "שילמתי על הדבר הזה יותר ממה שהוא ראוי לו." "אל תמהר כל כך להתלונן יוני," אמר שותפו לשולחן תוך שהוא לוגם מספלו, […]
עברו יומיים תומר ישב עם דניאל. לפתע לנדן שאל שאלה את אביו לנדן: אבא אני רואה שסבא אני חושב שהוא מרגיש טוב יותר תומר: אם הוא בהחלט מרגיש טוב יותר […]
לכתוב עלייך מחזיר אותי רגע אחורה, זה שואב אותי לתוך עולם פנימי שגורם לי לחשוב הרבה עלייך. אני מדמיינת הכל בראש. אני מנסה להרגיש מה שהרגשת, כאב לך שהלב שלך […]
עוד משעות הלילה של יום האתמול היה אפשר לדעת מה הולך לקרות. אף אחד לא רצה להאמין -כמובן, הרי מי כן?- אבל כולם ידעו שזה עומד להגיע. הכאב תפס את […]
אם תלכו אל הים במקום מסוים שבו אין נפש חיה אולי תפגשו באיש כל היום הוא עומד על המזח מיילל אל הים ונושם כתנשמת טרודה לא מוצא מנוחה. גם בלילות […]
Today I have felt something I have never felt before. Now, now I know how it feels to lose a friend, it's not like losing someone it's like losing yourself. […]
(התאבדות) מה קורה עם הייתי עושה את זה?כנראה שעם הייתי עושה את זה כנראה שאתה לא הייתה קורא את זה, באותה תקופה הכל כאב, עם הייתם אומרים עוד מילה כנראה […]
לאורכו של שביל ורוד, הם הולכים. ארבע עיינים גדולות ותכולות, מחפשות לדעת. אין פחד. אינם יודעים מה מצפה. לא מוכנים לדעת. סקרנים. רוצים לדעת. מכירים. מבט, שפתיים דקות, חיוך. זהו […]
~הנסיך~ הנסיך, הולך ודוהה, עד שנעלם. בלי להביט לאחור, בלי להודיע. זיכרון מטושטש.. עכשיו היא לבד. רעש, אש בכל עבר. הוא נלחם. צעקות, קריאות, בכי. כדור רע, פוגע. הוא נופל. […]
היי אלון, מה שלומך? אני כותבת לך כבר שנה רביעית ברציפות. זוכר שאמרתי לי, שאתה אף פעם לא מסנן בנות בטלפון? אז אמנם אני לא מתקשרת אלייך, אבל גם במכתבים […]
"אני לא מבין למה אני לא יכול להיכנס לדירה שלי. אין לך שום זכות למנוע זאת ממני, לעזאזל. זו מדינה חופשית!" צעק קארל על האיש הגדול שעמד בינו לבין דלת […]
הרחוב הראשי הומה אדם. אנשים זורמים אל הטרמפיאדה אחרי עוד יום ארוך ומייגע. מחשבות על דברים שכבר לא ישיגו ועל העתיד שהולך ונהיה יותר שחור מסתחררות בראשם. שני חיילים מאבטחים […]
במשך שנים חיפשתי את הדרך לתקשר איתך. כמובן שהתעלמת בהתחלה, עשית לי חיים לא קלים. אבל בסופו של דבר הסתדרו העניינים. הייתי בטוח שנהיה הכי מאושרים… וביום אחד הכל השתנה, […]
הזמן לא מרפא שום דבר אתה יודע, אני חושב שזה סתם איזה משפט מנחם שאנשים אומרים כשאין להם יותר מדי להגיד. אם תשאל אותי,עדיף שלא יגידו כלום. עדיף שפשוט יניחו […]
חרוט עליי שם באותיות דפוס חומות, אני כרית לבנה ותפוחה עשויה שיש בז'. פעמיים בשנה אני פוגש בהם. באנשים המשתנים, הם משתנים תמיד. אני לא, אני רואה תינוק הופך לילד, […]
זה היה בשקיעה, הסתכלתי לתוך העיניים שלו, אבל ממש בתוכן. והוא הסתכל לי בעיניים. "אני אוהבת אותך" אמרתי בזמן שירדה לי דמעה. אני כל כך אוהבת אותו, אני אוהבת שהוא […]
כמו רבות אחרות היא אם שכולה. היא לעולם לא תשכח את בנה שיצא ללחום למענה, למען העתיד, ולא חזר. היא לא תשכח. היא זוכרת. בכל אזעקה, היא זוכרת. בכל מבט […]
רון הוא הידיד הכי טוב שלי. יש לו עיניים חומות וגדולות ושיער שחור נעים למגע. אני אוהבת להביט עמוק אל תוך עיניו של רון, סתם להסתכל – אין מעצורים לסקרנות. […]
אמרת את זה בדרך הכי פשוטה ארבע לפנות בוקר, ביום השני.. איזה מוזר שאני בכלל כמעט ולא מכיר אותך נתקלנו בפרידה, זאת תהיה פרידה ארוכה – לא עוד טיול עם […]
אם אנשים היו גשם אני הייתי טפטוף והיא הייתה הוריקן היא הייתה מטביעה חותם על כל צעד שהיא עושה העולם היה מתעורר כשהיא דפקה בדלת ונכנסה אם אנשים היו גשם […]
