תמיד שנאתי סופים טובים בסדרות ובסרטים. שנאתי את התבנית המוכרת שבה הכל מתחיל טוב – החתיך מכיר את היפה, הם מתאהבים, יש משבר ביחסים, הכל מרגיש אבוד לרגע ואז יש […]
"איפה הוא?" צעקתי על אודי ודחפתי אותו פנימה. "תרגעי" הוא אמר לי. "איך תרגעי?" השתגעתי ממה שהוא אמר. "באתי לפה בשביל לקחת אותך איתי לבית החולים" אודי הסביר. "אז הוא […]
*********************************************************************************** קיפלתי את המכתב ורשמתי "ספיר אהבת חיי" על המעטפה. "אתם מוכנים" שאל דוד. "עד כמה שאפשר" עניתי לו. הפעם אפשר היה לראות את הלחץ על הפנים של דוד. "אנחנו […]
************************************************************************************ " יקרה שלי, אמרו לי לכתוב לך מכתב קצר שנייה לפני שאני נכנס פנימה. חשוב לי להגיד לך, שאם את קוראת את המכתב הזה אז כנראה שאת יודעת מה. […]
הוא התעורר למשמע צחקוקים ודיבורי סרק. הקול ששמע היה הקול שרצה לשמוע כל אותו הערב, טרם נרדם. מה לעזאזל הייתה השעה? לא ממש היה אכפת לו, כל שרצה היה לראותה. […]
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בהתרגשות. "מה נגמרה המלחמה?" שאלתי בלי אפשרות לתת לו לענות על השאלה הקודמת. יובל שם את ידו על הפה שלי ואמר : "יפה שלי אני […]
השעון הורה שכמעט חצות, אך דֵסְפִּינַה לא הפסיקה לייבב. "פָּאנוֹס אתה כך ופָּאנוֹס עשית כך!" הוא שמע כבר כל ערב מדי יום. מילותיה נכנסו לאוזנו האחת ויצאו מהשנייה כגל בחוף […]
אהבה היא כל כך טובה מגיעה כדי לתת תקווה ממלאת אותך בכוח וגורמת לך לשמוח עוד חיוך קצת מטופש אתה מרגיש מרוגש כל הבעיות יחכו בצד כי עכשיו יש לך […]
כבר שלושה ימים שאין לי קשר עם יובל. שלושה ימים "שהמבצע החשאי" בפעולה, ואני כבר די בטוחה שאפשר לקרוא לזה מלחמה. אני מתפללת שהוא בסדר, אני מתפללת שהוא יגיע כבר […]
"רואים, רואים את הבטן" אוריין אמרה לי וצחקה בלי הפסקה. "די תפסיקי, אין מצב! יובל ואני עוד לא מוכנים לזה, אפילו לא התחתנו" עניתי לה במעט עצבים, כאילו היא אשמה […]
על המעטפה היה רשום בטוש שחור "לספיר בלבד." האמת שאחרי מה שקרה לאבא חששתי בכלל להסתכל על מעטפה זרה כזאת. "איך הגיעה לכאן מעטפה?" שאלתי את יובל. "פשוט תפתחי מה […]
נכנסתי לרכב ובדרך לבית החולים בכיתי בלי הפסקה. הייתי צריכה את יובל לידי, אבל כמובן שהוא לא יכול להיות פה, כי הוא נמצא עכשיו בבסיס. "את יכולה להכנס לחדר 103" […]
אני מצליח לכתוב רק כאן, למרות שהגיע הזמן להפסיק לברוח. אני חושב עלייך כבר מזמן, למרות שהגיע הזמן לשכוח. אני תקוע במקום ולא מתפתח, למרות שהגיע הזמן לפרוח. לפעמים אני […]
מיהרתי לסגור את הדלת, אבל אחד מהבחורים שם מנע ממני לסגור. "מי גר כאן?" הוא שאל. התחלתי לבכות כי ידעתי מזה אומר. "עופו מפה רק תגידו לי שזה לא יובל" […]
מאז הגמגום לא הייתי בן אדם אהוב תמיד הרביצו לי השפילו שנאו ודחו אותי בגלל גמגומי בנים שנאו אותי בנות דחו אותי תמיד נפגעתי בעבר מכל האנשים שהיו בסביבתי ומאלה […]
מִבֹּקֶר צָבוּעַ בְּשֶׁמֶשׁ רְקִיעִים נִמְשָׁכוֹת לִי דַּרְכֵי הַפָּז. קַרְנַיִם שׁוֹפְעוֹת רְצוּעוֹת וְקַוִּים מַגְשִׁימוֹת חֲלוֹם וְרָז. מִבֹּקֶר הִדְלַקְתִּי אוֹרוֹתַי מָאַסְתִּי בְּקִלְלַת דַּעַת וּשְׂרָרָה. נַפְשִׁי כּוּלַּהּ עוֹרֶגֶת לְאֶרֶץ יְדִידַי מְרָצְדוֹת עֵינַי זִכָּרוֹן […]
התחלתי לבכות. יובל ניסה לגעת בי ולהרגיע אותי אבל העפתי את היד שלו ממני. "אתה לא יודע מה קורה בצבא?!" שאלתי אותו בצרחה. "אתה לא יודע שעלולים למות שם" אמרתי […]
מלי נעה ביופייה המדהים הזה על פני האדמה כמו כוהנת של אהבה. יש לה שפתיים שאני נישקתי, וצוואר שאני מצצתי ו"את אוהבת אותי, אל תגידי לא", בחושך אני ממלמל, ו"אני […]
השארתי את יובל בבית והחלטתי לצאת לסיבוב. התחלתי ללכת ברגל לכיוון השכונה הישנה שלי. משהו הרגיש לי שאני צריכה להגיע לאבא. התקרבתי לבית של אבא ודפקתי על הדלת. אבא פתח […]
לא הצלחתי להירדם בלילה. אני כבר שעתיים במיטה, יובל כבר ישן מזמן, ורק אני מסתכלת על היד שלי, מסתכלת על הטבעת שהוא קנה לי, מנסה לעכל את מה שקרה היום. […]
על טעויות כנראה שמשלמים, ואולי כנראה הם משפיעות על החיים, מנפצות אותם, מרסקות כל תקווה וחלום. משאירות אנשים שבורים, עד התום. והשבר הזה, שכל כך כואב. לוו דווקא ברגל, או […]
לראשון שלי, גרמת לי להתאהב בך כל יום מחדש, גרמת לי להבין שגם אני עם הלב הקר שלי מסוגלת להתאהב ולהכיל את כל החום שקיבלתי ממך. ולכן בחרתי להגיד לך […]
שנים שחייתי בתוך בועה, שנים שלא שמתי לב למה שאת עושה. חיוכים, בדיחות וצחוק מזויף, כשהיית לצידי הרגשתי איך אני עף. מרגיש שאני בעננים עם ציפורים לידי, מי חשב אז […]
בבוקר קמתי שבורה. קמתי בשעות הצהריים. השיער שלי היה נראה כמו אחרי מלחמה אבל הלב שלי זה מה שכאב לי באמת. "זהו זרקתי את יובל מהבית" אמרתי לאוריין ולא ממש […]
צלצול בדלת. "לך תפתח זה בשבילך" אמרתי ליובל בעצבים. "כן חיים שלי" הוא ענה לי וניסה לתת לי נשיקה, אבל אני החלטתי ללכת להסגר בחדר. "היי לילך מה שלומך?" שמעתי […]
אין כמו לקום כל בוקר לצד הגבר שאת אוהבת. המזרון שהיה בחדר השינה כבר מזמן לא בחדר, וכבר לא מפריע אם המיטה הקטנה בקושי מכילה את שנינו. העיקר שאנחנו יחד. […]
יום רביעי 16:00 התחלתי להתארגן כי יובל עוד כמה שעות כבר חוזר מהמשמרת שלו. ידעתי שהיום אני הולכת להיות הכי יפה שיש, הולכת לעשות הכל כדי שיובל יסלח לי וגם […]
************************************************************************************ "אם אתה לא לומד לסתום את הפה, אני אלמד אותך" אמר שלומי וסימן לחבר שלו לתפוס אותי. לא יכולתי לזוז, שלומי שלח אגרוף ישר לפנים שלי ועפתי על הרצפה. […]
*********************************************************************************** "תרגיש כמו בבית" אמר לי שלומי ומיד התפנה לחבורה שלו בצד. לא הבנתי למה הסכמתי להגיע לכאן. לא הבנתי למה הסכמתי לגור עם ספיר. "קח הנה תשתה אחי" נתן […]
************************************************************************************ יום שישי (אתמול) "נו כבר הכנת שולחן?" שאל אותי אודי. "לא." "הבנתי אתה קודם מכין את המיטה, אתה גאון!" הוא הוסיף. "טוב די אודי היא לא מגיעה בסוף" אמרתי […]
