אף אחד לא רואה כמה העיניים שלי יפות, כשאני בוכה. אף אחד לא רואה את הדמעות שזולגות על הלחיים, אף אחד לא רואה אותי נושכת שפתיים, בניסיון לבלוע את הרגשות. […]
לא השתנה קרה המקרה. מה עם הצלצול שבא וגואל, מה איתו מה איתו יהיה יותר נסבל אה-הא. מה עם המצב? עדיין המצב, אותו מצב עגום מה איתו? אה-הא. חלומות טובים […]
החיים ממשיכים לא משנה מה קורה החיים ממשיכים שום דבר לא משתנה החיים כם כשמש מביאים אור לאחד וחושך לאחר החיים הם כשמש לאחד מאירים פנים משכחים כאבים ואת השני […]
"את הדבר הכי יפה שראיתי בחיים" אמרתי לה. "אני אוהבת אותך" היא הסתכלה לי בעיניים וחייכה. ראיתי איך העיניים החומות דבש שלה מסתכלות על השפתיים שלי. אני באמת נמצא עכשיו […]
עוד כמה שעות כבר האורחים יתחילו להגיע. חיכינו לאבא שלי חצי שעה והוא הגיע. אבא ויובל הם אלו שאמורים לדאוג לקטע הלוגיסטי של היום הזה. לי אמרו שאני רק צריכה […]
יום החתונה הגיע ואני לא ישנתי כל הלילה. כל הלילה רק הסתכלתי על יובל וכמה הוא חמוד כשהוא ישן. יובל עוד ישן אבל מי ישן ביום כזה ולכן קפצתי עליו […]
פשוט ישבתי ליד השולחן ובכיתי בלי הפסקה. אוריין מיד התקשרה לאודי כדי לנסות ולראות איך שלומי יצא מהכלא. "יהיה בסדר" התיישבה לידנו אישה מבוגרת עם חיוך רך ונעים. "אני מבטיחה […]
בבוקר למחרת כבר הלכתי עם אוריין שוב לבחור לי שמלה, רק שהפעם השמחה הייתה גדולה יותר מפעם קודמת, הפעם התרגשתי יותר. נכנסו לאותה חנות ואפילו המוכרת כבר זכרה אותנו. התחלתי […]
החודשיים הנוספים שעברו היו לא קלים בכלל. הבטן כבר ממש יצאה ומעבר בין בית חולים לבית שלנו עם בטן כזאת זה לא פשוט. "איך את מרגישה הבוקר?" שאלה אותי אוריין […]
האחות אמרה לי שסתם הוא חיבר לו אותיות. היא גם אמרה שאלו אותיות שקלות לכתיבה ובמקרה הוא רשם אותם בסדר הזה. "אל תייחסי לזה חשיבות" היא אמרה וראיתי איך הבעת […]
עמדתי מחוץ לחדר נסערת. לא הבנתי מה קורה בדיוק. שלושה רופאים שרצים לחדר של יובל ומוציאים אותי במהירות החוצה, זה לא דבר טוב, זה בטוח. הרופאים יצאו אחרי כמה דקות […]
************************************************************************************ "אתם קשורים ליובל?" שאל אותנו מישהו לבוש בחלוק לבן והעיר אותנו. "כן מה קורה איתו?" שאלתי בזמן שניסינו להתעורר. "הוא כרגע בחדר התאוששות, הוא אחרי ניתוח" הוא אמר. "יופי" […]
"איפה הוא?" צעקתי על אודי ודחפתי אותו פנימה. "תרגעי" הוא אמר לי. "איך תרגעי?" השתגעתי ממה שהוא אמר. "באתי לפה בשביל לקחת אותך איתי לבית החולים" אודי הסביר. "אז הוא […]
*********************************************************************************** קיפלתי את המכתב ורשמתי "ספיר אהבת חיי" על המעטפה. "אתם מוכנים" שאל דוד. "עד כמה שאפשר" עניתי לו. הפעם אפשר היה לראות את הלחץ על הפנים של דוד. "אנחנו […]
************************************************************************************ " יקרה שלי, אמרו לי לכתוב לך מכתב קצר שנייה לפני שאני נכנס פנימה. חשוב לי להגיד לך, שאם את קוראת את המכתב הזה אז כנראה שאת יודעת מה. […]
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בהתרגשות. "מה נגמרה המלחמה?" שאלתי בלי אפשרות לתת לו לענות על השאלה הקודמת. יובל שם את ידו על הפה שלי ואמר : "יפה שלי אני […]
השעון הורה שכמעט חצות, אך דֵסְפִּינַה לא הפסיקה לייבב. "פָּאנוֹס אתה כך ופָּאנוֹס עשית כך!" הוא שמע כבר כל ערב מדי יום. מילותיה נכנסו לאוזנו האחת ויצאו מהשנייה כגל בחוף […]
כבר שלושה ימים שאין לי קשר עם יובל. שלושה ימים "שהמבצע החשאי" בפעולה, ואני כבר די בטוחה שאפשר לקרוא לזה מלחמה. אני מתפללת שהוא בסדר, אני מתפללת שהוא יגיע כבר […]
"רואים, רואים את הבטן" אוריין אמרה לי וצחקה בלי הפסקה. "די תפסיקי, אין מצב! יובל ואני עוד לא מוכנים לזה, אפילו לא התחתנו" עניתי לה במעט עצבים, כאילו היא אשמה […]
על המעטפה היה רשום בטוש שחור "לספיר בלבד." האמת שאחרי מה שקרה לאבא חששתי בכלל להסתכל על מעטפה זרה כזאת. "איך הגיעה לכאן מעטפה?" שאלתי את יובל. "פשוט תפתחי מה […]
נכנסתי לרכב ובדרך לבית החולים בכיתי בלי הפסקה. הייתי צריכה את יובל לידי, אבל כמובן שהוא לא יכול להיות פה, כי הוא נמצא עכשיו בבסיס. "את יכולה להכנס לחדר 103" […]
מיהרתי לסגור את הדלת, אבל אחד מהבחורים שם מנע ממני לסגור. "מי גר כאן?" הוא שאל. התחלתי לבכות כי ידעתי מזה אומר. "עופו מפה רק תגידו לי שזה לא יובל" […]
התחלתי לבכות. יובל ניסה לגעת בי ולהרגיע אותי אבל העפתי את היד שלו ממני. "אתה לא יודע מה קורה בצבא?!" שאלתי אותו בצרחה. "אתה לא יודע שעלולים למות שם" אמרתי […]
בארץ רחוקה, בין רחובות צרים ועמוסים ובין בתים מתפוררים למחצה, שוכן לו בית אחד. זהו בית קטן בעל שני חדרים, עם גינה קטנה מקדימה וגדר נמוכה שמקיפה אותה. אומו גר […]
השארתי את יובל בבית והחלטתי לצאת לסיבוב. התחלתי ללכת ברגל לכיוון השכונה הישנה שלי. משהו הרגיש לי שאני צריכה להגיע לאבא. התקרבתי לבית של אבא ודפקתי על הדלת. אבא פתח […]
לא הצלחתי להירדם בלילה. אני כבר שעתיים במיטה, יובל כבר ישן מזמן, ורק אני מסתכלת על היד שלי, מסתכלת על הטבעת שהוא קנה לי, מנסה לעכל את מה שקרה היום. […]
משהו מתקדם בצעדי ענק וזה לא מתאים לי. הזמן לא נכון, התקופה הארורה לא קשורה, אבל משהו לא מרפה ומתגלגל במורד גבעה, כמו גולה גדולה ויפה, עם כל כך הרבה […]
בבוקר קמתי שבורה. קמתי בשעות הצהריים. השיער שלי היה נראה כמו אחרי מלחמה אבל הלב שלי זה מה שכאב לי באמת. "זהו זרקתי את יובל מהבית" אמרתי לאוריין ולא ממש […]
צלצול בדלת. "לך תפתח זה בשבילך" אמרתי ליובל בעצבים. "כן חיים שלי" הוא ענה לי וניסה לתת לי נשיקה, אבל אני החלטתי ללכת להסגר בחדר. "היי לילך מה שלומך?" שמעתי […]
אין כמו לקום כל בוקר לצד הגבר שאת אוהבת. המזרון שהיה בחדר השינה כבר מזמן לא בחדר, וכבר לא מפריע אם המיטה הקטנה בקושי מכילה את שנינו. העיקר שאנחנו יחד. […]
