נפצעתי בטורקיה במגלשה הכחולה. הפלסטיק הכי ארוך ותלול שראיתי בחיי. צלעתי עם הרגל המדממת שלי לכיוון המרפאה החובש טפטף על הזרת טיפות שצרבו מאוד ואמר “.canin yansa, dene” בתרגום ישיר […]
נעורים (אם זה רק היה ניתן הייתי שב להיות נער) בפגישת מחזור של הכיתה שלי, אחרי חמישים שנה, הזדמן לי לפגוש מישהו, שהייתי אמנם לא חבר שלו ממש, אבל הייתה […]
התחיל הבלאגן המסרק בצד מוכן, סיוט בלתי נגמר, עוד כינה ועוד כינה כמה כוח היא מפגינה להקים כאן בית כדת משה וישראל. הן מסתדרות בקבוצות למצוץ ת'דם מן הגוף מוכנות, […]
תן לי את הכוח. אלוהים! תחזיק אותי בקרקע, תמשוך אותי למטה. לחיות את העולם הזה, ולא את עולם הפחד. תחזיק אותי חזק חזק צריך עוצמות. חבק אותי. אל תתן לי […]
הברז טפטף טיפות שמנות לתוך כיור הכלים המלוכלכים. הוא ישב ליד השולחן ועישן סיגריות כשהוא מצפה לבואה. מספר מטבעות שחוקים היו מוטלים על שולחן העץ – כל ממונו לימים הקרובים. […]
אדם היה הולך לחנות כלי-עבודה וקונה את ומעדר. בינו לאנשים צפיפות, נשים מרוחות ליפסטיק. הדבק שלהן היה מחליא, כשהן מקללות אותו במילים קשות, רימה קטנה ומזיקה, הן אמרו. והלק על […]
אני לא מתכוונת להמשיך עם השקרים והמזימות אני לא מחכה שיחשיך בשביל שאוכל עוד לקוות. משהו טוב יקרה באמצע הדרך אני יודעת בדיוק ולא בערך, אכזבות הופכות לתקוות קטנות וציפורים […]
העולם מתחלק לשני סוגי אנשים. האנשים "הרגילים" , כמוני כמוך, שחיים את חייהם עם עליות, מורדות ומה שבנייהם .חלקינו קצת יותר עשירים חלקנו קצת פחות.לחלקנו יש משפחה לחלקנו אין. אך […]
הלב רטוב, רגליים עייפות מלכת. ימים של שלכת, לתוך ים זיכרונות ילדות נמשכת זה כמו צביטת לחי בין אחיינית לדוד רחוק. הגוף לא מתפקד הסירנות זועקות בין אוזניי, הגורל בי […]
9.8.2020 היום הוא יום ההולדת של סבתא צילה. לכן צלצלתי אליה מוקדם בבוקר כדי לאחל לה מזל טוב. חייגתי את המספר שזכרתי בעל פה כבר מי-זה שנים. וזה מה ששמעתי […]
כולם אוהבים אותי כי אני ליצנית. מתייחסים אליי כמו לבדיחה חביבה. כל הקיום שלי בעינכם בא מי זה שאני מסתירה את עצמי. אז קורה לפעמים שחושבים: מה יש בה בליז […]
הכל התחיל לפני 5 שנים, התחלתי את המסע שלי במדבר סהרה במרוקו. התחלתי את המסע שלי במטרה אחת, ללכת ממרוקו למצרים דרך מדבר סהרה, התחלתי ללכת וללכת וללכת עד שהחשיך. […]
הקדמה אם אתם קוראים את זה סימן שמשהו הצליח לי. כל החיים לא חשבתי על זה אבל במבט לאחור , מי אני בכלל? אני בעצמי לא יודעת. אני יודעת מי […]
נועה פקחה עיניים בבהלה. היא הייתה בבית שלה. גופה וראשה פעמו בכאב אבל הם היו שלה, לא של ויויאן. זה היה חלום רע, סיוט, זה הכל. היא התעלפה וחלמה על […]
"אין סיכוי שנצליח להגיע לשם, גם אם היינו בגובה הרגיל שלנו זה היה בלתי אפשרי." פקמן הסתכל בייאוש לעבר הפתח בתקרת החממה שלוטם הצביעה עליו. אולי מק'רירי יוכל לעזור להם […]
"גיא, זה אתה?" נועה קראה במעלה המדרגות. צליל הצעדים המשיך להתקרב לעברם. אלו היו צעדים כבדים, איטיים. בראש המדרגות הופיעה דמותו של הפרופסור וכל הקבוצה נשמה לרווחה. "כבר הדאגת אותנו," […]
המרדף התחיל. הבוגד ביניהם. דור ופקמן הסתכלו אחד על השני דרך פתח הדלת שביניהם. דור עבר את הדלת ונכנס לחדר של פקמן. "מה אנחנו עושים?" הוא שאל. "אני לא יודע," […]
זמנים משתנים, ברבות השנים אנשים מתחלפים בחייהם של בני האדם. כמו תחנת מעבר מתקופה אחרת למשניה החיים הם ללא מעצור זורמים וממשיכים הלאה. פרח שצומח באביב, תסתכל איך כל השומם […]
בית 1- עשר בבוקר שוב קמה לתוך חדר קר, אני לא צריכה אותך יותר, למדתי לחיות בלעדיך ולוותר. בית 2- לא עושה דרמות, החיים לא עשו לי הקלות, רואה רק […]
הוּא אַבָּא לִילָדָיו, הוּא כְּבָר סָב לִנְכָדָיו, אַךְ לְאִשְׁתּוֹ הוּא רַק קוֹלָב, אוֹ גָּרוּעַ מִזֶּה, סְתָם אֵיזֶה וָו. "תַּחֲזִיק לִי!", הִיא פּוֹקֶדֶת עָלָיו, "לֹא תֶּכֶף! … – מִיָּד וְעַכְשָׁו"! וְהוּא […]
הגבר האחר ישן לצידו של אהובת ליבך בלילה שעבר אחרי שפגעת בה,גם הוא לעולם לא יהיה איתה במציאות ולא יסתכל עליה כמו שהוא מביט בה בחלומותיה ובמחשבותיה הצלולים. נסעת אליה […]
'אתה בסדר ילד?' שאל פלאש בעדינות לא אופיינית. "האדם היחיד שאי פעם האמין בי שונא אותי. אז לא, אני לא ממש בסדר," אמר פקמן בקול רועד. 'איך אתה מכיר את […]
גיא לא היסס כלל כשיצא סוף סוף מהחדר מלא הדם שנקלע אליו. הוא פתח את הדלת הבאה וחשף חלל מפואר למראה. הרצפה הייתה רצפת אבן אפורה ומשני צדדיו של גיא […]
"מה לעזאזל?" קרא פקמן בהפתעה. הוא היה עסוק בדקירת המחסום הבלתי נראה שמנע ממנו לצאת מהחדר כשפתאום שמע חריקה איומה מאחוריו. ואז הוא ראה שהקיר התחיל לזוז. "נפלא, פשוט נפלא. […]
'עכשיו מתחיל הסבב השני,' אמרה ויויאן. "זה אומר שאני יכולה לצאת?" שאלה נעה. 'זה אומר שאת צריכה לצאת.' נעה הושיטה יד דרך הפתח שקודם לכן היה חסום. היא צעדה ועברה […]
כולם האמינו באלוהים. כשישבנו בכיתה ב', כולם תמיד אמרו שאלוהים הוא שלהם, והם של אלוהים. אני אף פעם לא הבנתי את הצורה שבה הם אותו רואים, ולא סבלתי את זה […]
המדרגות חרקו בזמן שפקמן טיפס בהן באיטיות. כמובן שהמדרגות פה חורקות, הוא חשב, שום דבר בבית הזה לא יכול להיות לא מלחיץ. והוא באמת צדק, אפילו הקול הזה שהמשיך לדבר […]
"אז, אנחנו עושים את זה?" שאל פקמן. עדיין היה מוזר לגיא וללוטם לשמוע את המילים של פקמן מהפה של הבחור הגבוה הזה. היה לו קול נמוך ורציני ובינם לבין עצמם […]
היה משהו באוויר, משהו שונה שאף אחד מחברי הקבוצה לא הצליח להבין בדיוק מה הוא. האוויר שנשב סביבם היה נקי יותר מהאוויר שהם רגילים לנשום, ולא רק כי הם גרים […]
לוטם נסעה בקו הזה כבר הרבה פעמים, ככה שהיא לא ממש שמה לב לסביבה שלה כשהאוטובוס התנודד באיטיות בפקק שברחובות העיר התחתית בחיפה. טיפוסי לצהרי יום שישי. יום ההולדת של […]
