אז היו היה פעם בית רפאים… סתם… אין לי סיפור… פשוט יש לי בעייה. אני מאוד אוהבת לכתוב . כל רגע פנוי אני לוקחת עיפרון ליד. אני לא מסוגלת לצאת […]
אל הלא מודע אנחנו נולדים, אל הלא נודע אנחנו חיים. אין שום ספר חוקים שיעזור לנו להתקדם בחיים, יכולים לתת לנו חכמים גדולים איזה עצה, אבל אני בספק אם אני […]
לפעמים הוא מרגיש – שהוא במקום הכי גרוע מכולם, הוא רוצה לצאת מהבור – להגשים את ייעודו בעולם, אך לתהום הרגשי שהוא נמצא בו – לא תמיד מגיע 'בעל הסולם'. […]
תמכור דירה כזאת יפה, ששווה הרבה תארוז תיק אחד קטן כי אין הרבה מקום. תעבור עיר, תשכיר תזמין מדביר של אהבה שלא תהיה בטעות פשלה עם עוד משפחה.
לפרק הקודם מסעות בטמריה/ספר שני: הלורד והגבירה – פרקים י"ג+י"ד — אני מבינה שסרינה לא שואלת- היא יודעת בדיוק מהי השרשרת שאני עונדת! "זאת הייתה שיטת מכירה אכזרית למדיי," אני […]
צלקות שישי, חמישה־עשר באוקטובר, 1971 רמוס היה חייב להימנע מסיריוס בימים הבאים – או לפחות לנסות להימנע מלהיות איתו לבד. זה לא היה קל, שכן הנערים בילו את כל זמנם […]
יום ראשון הגיע ושוב אני שתויה אצלי הסופש מגיע באיחור אז אני חוזרת על ההודעות שלנו בלי הכרה ואם היית פה כנראה היית אומר לי שזו הצגה שאני טיפה מסוחררת, […]
אַפְרוּרִי וְקַר בַּחוּץ, הַכֹּל נִרְאֶה צָפוּף וְלַחוּץ . תִּפְתַּח אֶת הַוִּילוֹנוֹת כְּדֵי לִסְפֹּג אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת. כְּשֶׁהָעֶצֶב יֵעָלֵם הָעֲנָנִים יִתְפַּזְּרוּ, כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם מִתְבַּהֲרִים הָעִנְיָנִים יִתְבַּהֲרוּ. גֶּשֶׁם זַלְעָפוֹת יוֹרֵד וְאַתָּה בְּדַרְכְּךָ אוֹבֵד, אַל […]
לפרק הקודם מסעות בטמריה/ספר שני: הלורד והגבירה – פרק י"ב — קול רם של נקישות רבות וחזקות על הדלת מעיר אותי. "אפשר להיכנס, אשתי האהובה?" אני שומעת את קולו של […]
אוויר קר מלטף את אגלי הזיעה שעל פנינו, כשאנחנו עולים מתנשפים אל פסגת ההר, והנוף עוצר נשימה. מתחתינו נפרש ים עצי יער, בניהם זורם נחל כחול המשקה ומחייה את כל […]
אני לא מצליח לכתוב. המחסום הזה כבר עומד בפני כמה שבועות – והוא רק הולך ומתחזק. כמו שככל שמתקרבים למגדל גבוה רואים את גובהו האמיתי ונאלצים ליישר את הצוואר מעלה […]
הכל התחיל בלילה ההוא, כשסופה השתוללה בחוץ, ברחבי העיר. גשם עז ניתך על חלון ביתם של משפחת פיטלי. אליס לא הצליחה להירדם, והתהפכה מצד לצד במיטתה. הרוח החזקה המתה בחוץ […]
בחלל המחשבות יש ילדה אחת קטנה שרוצה לטעום הכל ממזנון העולם ולגעת באור בלי הגבלה ולא לפחד משום שאלה שטיח אדום הוא לה כרצפה כשהיא מדלגת בין טיפות דמיונה וכולם […]
וזה טוב שהוא לא מכיר אחת כמוני אני לא שווה את הנגיעה שלו אני מתחילה לראות את השוני ביני לבינו וזה טוב שהוא לא מנשק אחת כמוני השפתיים יבשות הוא […]
אני מתחילה שוב ללכת, אומרים שהפסגה היא רק התחתית של ההר הבא, כנראה שזה נכון. כנראה שזה טיפוס כזה אינסופי, בין לבין יש תחנות לעצור בהן, לנשום, להתרענן לזכור, ואחרי […]
I really want to say I'm sorry But thats the problem with our story , I don't know how cause I don't , Know why ? What did I do […]
תחושת מבוכה כמעט וזרה לי , כאילו שאין דבר בחיים שכבר יפתיע אותי . שיגרום לי להתבייש במסיכה , כולם ממוסכים , בידיוק כמוני . לא טובים או רעים הכל […]
ביקשתי אחד שישב איתי בארבע עיניים שלא אהיה לבד תחת כיפת השמיים שאספר לו שההורים רבים שכמעט ואין חברות, אין חברים שהנשמה שלי זועקת שהלב שלי כואב שהמוח לא מבין […]
"קחי, זה על חשבון הבית, את נראית כמו אחת שלא יזיק לה קצת יי"ש" חייך הברמן הצעיר בעודו מוזג לבחורה העטויה שחורים שישבה מולו כוסית וודקה פרימיום. היא נראתה בערך […]
אני מקבילה אנשים לחוטבי עצים. ואני עץ חזק מאד. מכה, שתיים, שש, עשר, יכאיבו טיפה אבל לא יפילו אותי ואני אמשיך לעמוד בשבילכם איתנה. שש עשרה, עשרים, עשרים ושמונה, אני […]
להילחם או לברוח? – והפעם הוא בוחר להילחם, על שדים אכזרים – אסור לרחם. לפעמים נראה שהחיים הם סדרת קרבות – עוד מהרחם, בין אם להגנת המדינה – או ביוקר […]
אני כבר לא מחפשת אישורים מבחוץ שנים שהייתי מנסה לרצות, לכל מקום שקראו לי עזבתי הכל והתחלתי לרוץ. ממש באותו הרגע, גם אם היה לי לחוץ. למען אחרים, בשביל לבבות […]
רבים המעשים שעשיתי לא בסדר תמיד חלמתי להיות הגיבור שעומד בפרץ התמונה האמיתית תמיד מתבררת כאשר האשליה מעצמה מתפוגגת האפשרות לברוח היא המתאפשרת במצב של נוחות הכל נראה אחרת אבל […]
אני מתהפך במיטה ביני לבין עצמי במשך שעות, ולא מצליח להירדם. הראש שלי מתפוצץ כואבת לי הבטן והעיניים שלי שורפות מבכי ועייפות מפאת חוסר בשינה. התמונות מההלוואיה לא עוזבות אותי. […]
ברכבת תמיד אתיישב הפוך פני פונות אל העבר; בראש מסתחרר זיכרון חשוך הרגע בו הפחד גבר. ברכבת אשב בקירבת החלון עיני בוהות באורות החולפים – בראש מתעורר פחד לטעות חרדות […]
לפרק הקודם מסעות בטמריה/ספר שני: הלורד והגבירה – פרק י"א — בחלומי אני מרחפת בשמים, כל טמריה מתחתיי. משום מקום צץ לפניי אדם שנראה זקן מאוד, בעל שיער לבן, הלבוש […]
ושוב אני מוצאת את עצמי חוזרת לאותו מקום חשוך,שלא קיים בו אור הוא קריר אין בו אנשים, כי שם הם רק מתקיימים. אני צועדת בו בקושי בשביל אינסופי,אני כבר מזמן […]
תפוס לי המח. כן, השריר שלו תפוס חזק יש דברים שהוא לא מסכים לי לשכוח יש מילים שהוא חוזר עליהם במנטרה כמו משחק יש פרצופים שלא יצאו מהמשוואה עד כמה […]
יש לי שקט בראש הוא אוכל אותי מבפנים יש לי דופק נימוש נראה שאני בחיים יש לי רעש בלב את קוראת לו מבחוץ אני חש בכאב אך לא יכול לרוץ […]
עם עט פיילוט 0.4 שחור היא רשמה ב15 ביולי את המשימה היחידה שלה לאותו היום. לבכות. כל שאר לוח השנה היה עמוס מידי בעבודות, פגישות עם חברים או לקוחות וגם […]
