יֶרִי טִילִים – זוֹ הַכְרָזַת מִלְחָמָה, מְדִינָה שְׁלֵמָה – בְּחָרְדָהּ, בְּטְרָאוּמָה, בְּמַמָ"דִּים – וּמִקְלָטִים מִתַּחַת לָאֲדָמָה. וּמָה אִם לֹא הָיְתָה לָנוּ – מַעֲרֶכֶת הֲגַנָּה חֲכָמָה? הִגִּיעַ זְמַן – לַנְּקָמָה. . […]
אֵיפֹה הָיִיתָ – כְּשֶׁהָיִיתִי זָקוּק לְךָ? הִתְעַלַּמְתָּ מִמֶּנִּי – הִתְעַסַּקְתָּ בָּעִנְיָנִים שֶׁלְּךָ. הַאִם שָׁכַחְתָּ – מִי הָיִיתִי בִּשְׁבִילְךָ? וְאוּלַי זֶה מִי שֶׁתָּמִיד הָיִיתָ? – אַךְ אֲנִי רָאִיתִי אוֹתְךָ רַק שֶׁהוּסְרָה […]
בזמנו כתבתי את הספר, "אתה כפי שהנך באמת", שבתוכו הכנסתי מבחן אישיות מפורט וכולל, שאמור לגלות את האני הפנימי של כל אחד מאתנו. היום, עם התעמקותי במיסטיקה ורוחניות, אני מבין, […]
נוסעת במונית מטיילת בעולם שותה עוד כוסית חושבת על כולם מכרים וחברים גם על אנשים זרים חושבת על הנופים רובם כל כך יפים ברחבי העולם הגדול מציירת בזיכרון כל מה […]
אבינעם קליין 0506325228 2024 שחר גלזינגר יצא מדירת הרווקים שלו, ירד במעלית לחניון התת קרקעי, נכנס למכונית החשמלית, ויצא לדרכו לכיוון שכונת רמת החייל בתל אביב; לאחר כמחצית השעה של […]
עִם כֹּל כָּךְ הַרְבֵּה אֶמְצְעֵי נוֹחוּת – וּבְכָל זֹאת חַסְרֵי מְנוּחָה, חַסְרֵי בִּטָּחוֹן – עִם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֶמְצְעֵי אַבְטָחָה. וְזֶה מַפְחִיד – אֵיךְ הַחַיִּים יְכוֹלִים לְהִסְתַּיֵּם בְּאִבְחָה, אָז אַל […]
לפרק הקודם: מיס דרקולה – פרק 5 תמיד חשבתי שזו קלישאה, שאומרים שצריך להתרחק מהכל כדי להצליח להסתכל על החיים מפרספקטיבה אחרת. אבל משהו בפנים אמר לי שכאן אני הולכת […]
יִשְׂרְאֵלִים רַבִּים – אַחֲרֵי שֶׁאֶת הַדֶּרֶךְ אִבְּדוּ, הוֹלְכִים לְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ – בְּהֹדּוּ. וְאַחֲרֵי מִסְפַּר שָׁנִים – שֶׁבָּהֶן הֵם שָׁקְדוּ, רַק חֵלֶק מֵהָאֱמֶת נִמְצֵאת שָׁם – הֵם לָמְדוּ. . הַהִתְנַזְּרוּת – […]
שוב לא יכול לישון רצוף בלילות. רק נרדמתי ומהר מאוד התעוררתי שעדיין חושך בחוץ. למה זה קורה לי שוב? חשבתי לעצמי, אולי אכלתי יותר מדי או בכלל חשבתי יותר מדי. […]
מִי שֶׁכֹּל הַזְּמַן מְאַבֵּד אֶת הַדֶּרֶךְ – 'אֹבְדָנִי'? אִם אָדָם שׂוֹנֵא אֶת מוֹצָאוֹ – הוּא גִּזְעָנִי? אָדָם עִם סְעָרוֹת פְּנִימִיּוֹת – הוּא אָדָם 'רוּחָנִי'? אִם יֵשׁ לְאָדָם כֶּסֶף, אַךְ חָסֵר […]
לפרק הקודם: מסעות בטמריה, מסע שני/ספר שנים עשר: המאווים – פרק 63 — כמה ימים עברו? אחד? שניים? שלושה? האוכל הוא לא רע – לחם לאמבס טעים ומי מעיין מזוקקים. […]
הולך לי ביום חופש מהנה ברחובות תל אביב וחושב אם יש עוד מישהו איתי. טועה אך אני מנצל את היום החופשי השמשי והמושלם 😎 הגעתי לים, מתיישב על חוף הים, […]
מִי 'אֲנִי' – בֶּאֱמֶת? מָה קוֹרֶה לָאָדָם – בְּרֶגַע שֶׁהוּא מֵת? הַאִם הַ'נֶפֶשׁ' תָּמִיד נִשְׁאֶרֶת קַיֶּמֶת – אוֹ נֶעֱלֶמֶת? וְאֵיךְ אֶפְשָׁר – אֶת זֶה לֶאֱמֶת? . הַאִם הָאָדָם הוּא – […]
הקונדס ראשון, שניים בינואר, 1972 "גאוני!" קרא ג'יימס, מטיח את ידיו כנגד כיור חדר־השירותים, "פשוט מבריק!" "זה כל־כך חכם!" השתפך פיטר. ארבעת הנערים היו דחוסים בתוך חדר הרחצה המשותף הקטן. […]
אומרים שאנשים נכנסים לחיים שלנו כדי להעביר אותנו משהו מסויים, ללמד אותנו משהו, להעביר אותנו סוג של שיעור. על עצמינו בעיקר. הרבה השתנה בי אני לא יודעת אם בגללך אם […]
אָנוּ נִלְחָמִים – כְּדֵי לְהָגֵן עַל אֶזְרָחִים, חָמָאס מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּאֶזְרָחִים כְּמָגֵן – אוֹ מַטְּרַת מִטְּוָחִים. בְּכֹל יוֹם אָנוּ שׁוֹמְעִים עַל עוֹד הֲרוּגִים – עוֹד נִרְצָחִים, הַמְּחִיר גָּבוֹהַּ – גַּם כְּשֶׁאָנוּ […]
בזמן האחרון אני כבר לא רואה שקיעות העולם מחשיך אט אט מבלי שאהנה מהפירות מהצבע שנשפך מהעננים הרכות המתלטפת של קרני האור האחרונות מסוף היום שמתקרב ומבשר התחלות שקרבות בזמן […]
לפרק הקודם: מסעות בטמריה, מסע שני/ספר שנים עשר: לב הקרח [הערה: פרק קשה רגשית] – פרק 62 — אני מוצאת את עצמי בתוך קרחת יער קטנה ביערות פסקאן הרחבים, בה […]
מָה יוֹתֵר חָשׁוּב – הַכַּוָּנָה אוֹ הַמַּעֲשֶׂה? הַאִם הַהַצְלָחָה חֲשׁוּבָה – אוֹ זֶה שֶׁתְּנַסֶּה? הַ'חִיּוּךְ' – אֶת הָאִינְטֵרֵס חוֹשֵׂף אוֹ מְכַסֶּה? הַאִם אַתָּה זְאֵב – בְּתַחְפֹּשֶׂת שֶׂה? אוּלַי זוֹ הַסִּבָּה […]
לפרק הקודם: מיס דרקולה – פרק 4 הפניתי את גבי לטירה, עם תיק מלא בדפים שחיכיתי בקוצר רוח לחקור. ״הבאר הזו לא נועדה להגשים את המשאלות שלך, אלא לגרום לך […]
וזהו הגעגוע ששר לו במיתרים, במנגינות ובעיקר ברגשות כי אהבה יש בה מעבר לעבר זהו טבעו של אדם, לרצות את החסר לדעת אהבה ותחושתה הבטוחה שיש מישהי בעולם שאוהבת ואתה […]
"אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם – כְּלָל", הַאִם רַבִּי נַחְמָן – לֹא הִכִּיר דִּכְאוֹנִיִּים בִּכְלָל? אַךְ אוּלַי הוּא הִתְכַּוֵּן – שֶׁהַתִּקּוּן מֵהָאָדָם אֵינוֹ נִשְׁלָל? שֶׁאֱלוֹהִים לֹא מִתְיָאֵשׁ מֵהָאָדָם – גַּם כַּאֲשֶׁר […]
"אֵיזֶהוּ עָשִׁיר – הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ", אֲנִי לֹא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי – אַךְ גַּם אֲנִי הָיִיתִי שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. עֹשֶׁר אֵינוֹ אֹשֶׁר – זֶה פִּתְגָּם שֶׁקַּל לְשַׁוְּקוֹ, אַךְ לָמָּה שֶׁלֹּא תִּתֵּן לִי – […]
בתוך כל הטירוף והניסיון להבין איפה עומד הגבול, כי אני חושבת עלייך, כל הזמן. ואני רוצה לכתוב לך, כל הזמן. ואני רוצה לכתוב עלייך, כל הזמן. תוך כדי שאני מכבדת […]
מַהִי – אַהֲבָה? מָה הַהֶבְדֵּל בֵּינָהּ – לְבֵין תַּאֲוָה? הַאִם הָאַהֲבָה הִיא לִיחִידֵי סְגֻלָּה – אוֹ שֶׁלְּכֻלָּם יֵשׁ תִּקְוָה? וְהַאִם הִיא חַיֶּבֶת לְהִסְתַּיֵּם – וּבְאַכְזָבָה? . אֵיךְ 'אוֹהֲבִים' – הוֹפְכִים […]
אצבעותיו של טַפָארַה רקדו על המְבִּירָה (המכונה קַלִימְבָּׁה במערב). הצלילים שהפיק כלי הנגינה האהוב היו כגחליליות בלילה, הבזקים קרים של אור בחשכת מוחו. הזקנים בכפר היו אומרים שכשטַפָארַה נולד חלק […]
"לַכִּשָּׁלוֹן הַזֶּה – כָּל הַמַּנְהִיגִים הַבִּטְחוֹנִיִּים שֻׁתָּפִים, כֵּיצַד עָבַר אֶת הַגְּבוּל – אֲסַפְסוּף עִם כַּפְכַּפִּים? הַמְּדִינָה אִכְזְבָה אוֹתָם – וְאִי אֶפְשָׁר לְפַצּוֹת אֶת הַנִּסְפִּים, אַךְ יֵשׁ שָׁם אֶת אֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן […]
דבי היתה ילדה קטנת מימדים עם עיניים גדולות ושיער שחור, והיא אהבה ללבוש צהוב. קטנה וצהובה ופטפטנית לא קטנה, לא מפתיע שהילדים בבית הספר קראו לה "דבי הדבורה". ודבי אהבה […]
כשבא לי לבכות אני דבר ראשון מחייכת החדודים יוצרים לרגע מחסום ושום דבר לא נשפך. וגם אם נשפך, תמיד אומרים שלא בוכים כי מדובר ברק חלב. אבל אם החלב הזה […]
לפרק הקודם: מסעות בטמריה, מסע שני/ספר אחד עשר: תחבולות המלחמה – פרק 61 — זה הסוף של המסע הטיפשי הזה. קווין מנצח אותי כל פעם מחדש, אך הפעם – נגמרו […]
