"ציוץ לא נכון וזה הסוף שלך."הוא מסנן לעברי רגע לפני שאנחנו נכנסים אל החדר. "אתה לא יכול להרוג אותי," אני אומרת ומקווה שקולי לא רועד."אתם זקוקים לי." אני מוסיפה, ומתחילה […]
הוא ישב שם, שתה את הגולדסטאר שלו, בוהה בתמונה שעל הקיר מולו, הוא לא הבין מה האומן ניסה להעביר דרך הציור הזה שלו. הפאב היה מלא באנשים, אבל הוא הרגיש […]
אז איך נגמר היום האחרון של השנה? כדורים בכל מיני גדלים וצבעים נכנסו לתוכי ביום כזה סגריר. חולי שקפץ להזכיר לי את המצב הכללי. מנסה למצוא את הטוב בשקר שאתה […]
יום שלישי שעה 17:08(מתוך היומן של לירז) זה כבר 3 חודשים נמאס לי כבר 3 חודשים של הצקות מכות מילים ועוד… ועכשיו סופסוף התאהבתי סופסוף נראה לי שעכשיו יהיה טוב […]
הפצע שעשיתי לעצמי עכשיו בוער כמו אש. עד שחשבתי שהפסקתי עם זה, עד שהתחלתי להרגיש טוב. הייתי משוכנעת שמיכל, הפסיכולוגית שלי, טעתה, שאני לא צריכה את התרופות האלה. האשליה התנפצה. […]
הצמחים נובלים, והעלים נופלים. גשם יורד, הם מסתכלים עלי, בפנים עצובות, וחושבים. למה זה לא עוזר? יקום האחד וזה יעבור. הוא ישנה הכל. והכל יפול ויקום מחדש. אין לי מושג […]
יש דבר אחד לרוב שמחזיק כמעט את כולם, והוא משהו חשוב, ששמו תקווה. הוא אצלנו בלב, ותמיד עליו אני חושב. יכול להיות מקום קטן, שתמיד יהיה שם משהו או מישהו […]
אני יותר מדי חוששת.. מאמירה לא מתאימה או מתזוזה לא נכונה . אני יותר מדי חושבת .. מנתחת כל מקרה שחלף בשניה . אני כועסת על העולם על האלימות והשנאה […]
הלב שלי פועם כל כך חזק… האם זה בגללך? אני לא יודע הרבה עלייך, אבל משהו בתוכי רוצה אותך… אני לא מכיר אותך זמן רב, אבל משהו בתוכי צריך אותך… […]
אולגה הזעיפה פנים למראה דמותה של אמילי במראה ולא טרחה להסתובב. "מה את רוצה" "שתחייכי" אמילי השיבה לה בטון כועס גם ואולגה כמעט פרצה בצחוק לעגני. אולגה התפלאה קצת על […]
26 באוקטובר 2015, 20:30 זה מוזר..איך שהם אומרים לי שמה שאני מרגיש הוא לא נכון. זה אבסורדי..איך שהם ״מתקנים״ אותי ואומרים לי איך אני באמת מרגיש. אז אחרי הרבה זמן […]
הוא התחיל ללכת, מטושטש ולא ברור, הגשם ממטיר בקלילות על בגדיו, על שיערו, כמעט בלתי מורגש. הוא לא ידע, ולא הבין, אבל הוא פשוט היה צריך ללכת. ללכת בחשך, בקור, […]
בפרק הקודם: לפסלון שאתה מחזיק יש כוח לא ייאומן" פרופסור אייץ' חטף פלוגה של מרגלים טובים, ואמר שהוא ישחרר אותם בתנאי שישחררו מכלא ראט את גנרל ראוסטק" "גנרל… ראוסטק" גמגם […]
"היי אדוני, אפשר שנייה?" אמרתי בזמן שהוא הסתובב, שנייה לפני שאאבד אותו. "הממ.. כן?" הוא המהמם, מביט בי בשאלה. נשמתי עמוק והתחלתי לדבר. "היום יום ההולדת של גיל-עד שער ז"ל, […]
היי לכולם! אני מעלה לפה סיפור שכתבתי אני יודעת עליו שהוא יוצא יפה מאוד. ברמה גבוהה ונוחה לקריאה הסיפור מספר על ילדה בכיתה י', היא בסך הכול ילדה בגיל ההתבגרות […]
אוקי 2015, מה קורה? את היית אחלה, כי אני לא בדיוק זוכרת מה עשיתי. כמו תמיד. למרות שאני חושבת שלמדתי משהו בזמנך: למדתי להיות חזקה. אפילו עוד יותר ממה שהייתי […]
לטניס טעם של תפוח ולאלה טעם לימוני, כדורגל בטעם של שוקו וניל, וכדורסל בטעם תפוזי. קסדה בטעם תות ושער בטעם אוכמנית, לשחקנים אין טעם ואסור אותם לנשוך. למגרש יש טעם […]
"אתה- גם לא מפה?" אנג'י הסתקרנה לשאול והתקשתה להאמין למשמע אוזניה. זאת אומרת, אדם נוסף הגיע לפה באותה הדרך? לפניהם? לפני חודש. כמעט. "לפני חודש," כריס נזכר ופנה מיד לאנג'י. […]
לטימותי הייתה עוד אפשרות. אם את דו"ח הנתיחה לא הצליחו להשיג, לפחות לבינתיים, יוכלו לגשת למקרה מהזווית הקלה, אך עדיין הלא חוקית. הוא נתן ל-ליילה להיכנס אל ה"משרד" שלו, ובכך […]
אני עומד לספר לכם על הפרשנות שלי לשנה הזאת ועל ההחלטה שלי לשנה הבאה שלשם שינוי אני אקיים. טוב 2015, לימדת אותי הרבה מאוד. איך להתמודד עם בגידה, איך להתעסק […]
אתה מספר לי על החברה החדשה שלך, אתה מספר לי כמה אתה אוהב אותה, כמה אתה מכור לחיוך שלה ולא יכול בלי הנשיקות שלה.. אני מסתכלת עלייך ואומרת שאני שמחה […]
הם לא נראים אותו הדבר. הם לא מתעסקים באותם תחביבים. הם לא אוכלים את אותו האוכל. הם לא קוראים את אותם ספרים. הם לא משחקים באותם משחקים. הם לא עובדים […]
הוא עומד בתחנת הרכבת, מחכה לאחרים שיבואו. הוא מסתכל סביבו בלחץ, תוהה מה כדאי לו לעשות כשהם יבלו יחדיו. אחרי שהם סוף סוף נפגשים, הוא מחייך אליהם, והם מחייכים אליו. […]
איך נראית טלוויזיה כשאין מי שיביט בה ואיך נראה בית ריק בלי ילדים איך יוצאים ממבוך שלא מכיל אותך ואיך נראה עולם בלי אלוהים איך נראית השמש כשהאור עוצר לו […]
אני הולכת ברחוב, וכל מה שעיני רואות הן פרסומות ושלטים, ובכל פרסומת יש אישה, כל פעם עם פחות בגדים. וליד שלטים אלו הולכות נשים, בדיוק כמוני, ומנסות לחקות את המודל […]
נקודת מבט אור גררתי את עצמי לקומה התחתונה, היה נמאס לי מהיום הזה, פשוט נמאס. לולו צלצול הטלפון שהציק לאוזניי הייתי נשארת במיטה לנצח. "הלו." החזקתי את הטלפון באחיזה רופפת. […]
ישבתי לי וחשבתי, על, איך זה יעבור. סוף סוף היא תוכל ללכת, אני יודעת יהיה בסדר. "הכל יהיה טוב", היא אמרה לי . אני יודעת, או לפחות מקווה שזה יעבור […]
בגיא ההשכלה, בבקעת האופק, שוכן התסכול השגרתי. שם תמצא בית מלאכה לעמעום ההגה, לגניבת צלילינו כי החשיבה זהה היא. היצירתיות נכחדה זה מכבר, שם בעמק השווים, הרי הכל שם שווה […]
