הסיפורים של יובל יבנאלי השני
וכל כך הרבה הפריד וכל כך מעט בין חיינו לחיינו שיכלו להיות וכל כך הרבה הפריד וכל כך מעט ואנחנו לא לגמנו גם לא לגימה אחת מחיינו שיכלו וכל כך […]
אני אוהב את ההפגנות בשדרה. אנשים שאכפת להם ומבקשים לשנות. רוצים שיהיה כאן טוב יותר. באותה שעה, באבן גבירול ודיזינגוף ואפילו ברוטשילד, הברים מלאים בצעירים. נדמה שהם חושבים כמונו, ובכל […]
אם תזדמנו לכם לפני בוא הגשם, אל הכביש העובר בגבה של עפולה, בשיפולי ישבנה של גבעת המורה, יתפרשו לפניכם למלוא עין, גבעות העולות משטחי הבעל ושבות וגולשות מזרחה, אל השבר […]
לפי משל בודהיסטי, הטוחן הזקן עומד ליד האובניים וטוחן חיטה. מידי פעם הוא נוטל מעט מהקמח, וממולל אותו באצבעותיו כדי להיווכח אם הוא כבר מספיק עדין, ואם חלילה הוא לא […]
יפתי רוצה אני לקרוא לנערתי: "בואי אל המעיין… אל המעיין, יפתי" אלא, שנערתי אינה יפה כלל… ואיך אקרא לה ? רוצה אני להשתעשע… שתלך נערתי ותיחבא באיבי הנחל ואלחש לה […]
הקדרים באים עשרה היינו ואני המספר באותו ערבו של קיץ אצל צבי וריטה בחצר, באותה הרגיעה הנעימה שאחרי הארוחה, בסיומו של עוד מפגש ועוד ביחד ובשארית שיחה, כשלפתע קמה דינה […]
ברטה ברטה נחה על גבה בחוף כמו פילת ים שהתרחקה מהלהקה שלה. אני עובר לידה ומצלם את הילדים שמשתובבים במים ובחול החם, וברטה פותחת עין אחת ואומרת – "צלם גם […]
את כותבת לי בלילה שמצאת שעון שבור ושהמחוגים שלו מראים – "לכי אחרי האהבה"… ואת תוהה – האם מותר לך או אסור את מוצפת סימנים שמגיעים תמיד אל אנשים עיוורים… […]
ואם נגענו כבר שלא מדעת ברגע הסיום אולי נרים מבט אחד אל קו ההתחלה הערפילים עכשיו קשים ועצובים והימים נעלמים כמו סירה השטה לדרכה איש אחד ניגן לי בחליל או […]
סתיו בערב, בגומחה בשמים – ירח מלא. עם בוקר – מחליקים משבים ראשונים. מעין מברשות של דיו שקוף על הגוף. ליטוף… הפסקה… ליטוף. ושוב. אי אפשר לשמוע אך ניתן להקשיב […]
'אולי בעצם כל ה"עשו לנו ודפקו אותנו" היו רק מטרייה גדולה שסככה עלינו מפני האחריות למצבנו.' הוא חושב. פתאום בקפה של קובי, ננעץ במטרייה ברד דוקרני של מחשבות והיא נעשית […]
אם הייתי היועץ המשפטי לממשלה, הייתי בא אל הכיכר בפתח תקווה, ואומר: שהזכות להפגין היא אולי הזכות החשובה ביותר של האזרח. עד כדי כך חשובה, שהיא תנאי לקיומו של "האזרח". […]
ליהיא מן המסדרון נשמע תקתוק של עקבים ורחש צעדים ממהרים ואצלנו במיטה הראשונה שליד הדלת, ושמשקיפה, התרומם לו חנוך ונמתח טיפה, וזקר את סנטרו, ומיד כשנראתה וטרם שתחלוף, שאל אותה […]
אישה הולכת למידבר מתוך חיסרון מתוך תקווה, ומשאלתה – למצוא באחרונה איש שחום בטעם אדמה נדמה שהיא בכלל אישה של מים ומילים אבל הזיכרונות אצלה מן השתיקה ומן הרחשים – […]
עד שלא היה הירח, סבבה לה הארץ זועפת כגוש קודר של עפר וסלע, בלא פרח ופרפר ובלא מעיין. במר ליבה, הייתה הארץ פוערת מידי פעם את פיה אל השמים ואל […]
אהובתי – שדה שלא סוקל ולא נחרש והמתין לזרעי אהבתי זרע שהתכרבל והצטנף בקליפתו והמתין לאגלי אהבתי אגלי-טללים נגרים מן השמים להרוות את צימאוני
אחרי מותי שימחו לי כך – ראו, היה איש אחרי מותי שימחו לי כך – עוד מזמור אחד היה לו עוד מזמור ועוד חלום היה לו עוד חלום… ולא סיים […]
שוב רוכבת עירומה אולי בפעם אחרונה, אולי בדמיונה… כך היא חשבה כך היא חשבה בבוקר קיץ יום כזב אשר במרבצו ארב נזכרת איך רכבה אליו עולה יורדת באוכף ומה עכשיו […]
'תמיד ריחפה מעלינו מוסכמה שדפקו אותנו' מכה בו מחשבה חדשה 'שלקחו, ריססו, הובילו ושיכנו. שנישלו אותנו מהשמות, מהמסורת, מהתרבות ומהגיבורים שלנו. אפילו את השפה שלנו נידו.' יום אחד, בהיותו בכיתה […]
אביו ושמעון עזבו ושוב הוא לבד. דוד מוכר ואהוד בשכונה, אבל כעת איש כמעט אינו ניגש אליו. כובד שמשוח עליו זר להמולת הבוקר השמח הזה, ומפריד אותו מאווירת החג. אף […]
השאלה 'מה בעצם אפשר היה לעשות בשבילנו' אינה מרפה ממנו. הוא עוצר בבית הקפה השכונתי של קובי, מזמין קפה שחור חזק, ומתיישב ליד שולחן בפינת המדרכה מול מודעת הבחירות של […]
1. ב – 17 למרץ 2015 ב-5.47 זרחה השמש על דימונה. בשעה זו התחילו ציוצי דרורים בשיחים ובין ענפי האשלים. יום צהוב נוסף עמד בפתח המדבר והחל מעיר את העיירה […]
בכחול הלילה קוראים אלי אוושת נשימתה פעמי שנתה וכאם, היא אוספת אותי וכורכת אותי כאהובה וכילדה מניחה את ראשה בגומחת כתפי
ג'וק גדול אחד הלך בשפיץ של הפינה, איפה שהולכים הג'וקים כדי להימנע ממכת הכפכפים. תמיד הייתי מחכה לו מעבר לפינה ואחר כך הייתי מנגב את הירוק/צהוב שלו מהרצפה. אבל מאז […]
ידידה שהתכוונה לטוב ברכה אותי ליום הולדתי – "תהיה אתה", אך כשהעמקתי מבטי אל תוך תוכי, מצאתי שם כל מיני אי סדר ואפשרויות, ולא מצאתי את אותו "אתה" שהוא אותו […]
הייתי פעם לוויתן גדול סנפיר ושרתי על פני הים, השמעת ? גם צללתי אל תוך תהומות ושליתי פנינים שחורות, ראית ? וזינקתי זינוק גדול מכל שזינק לוויתן בים והיה הסנפיר […]
לא ידעתי שנספגת בי כל כך שתשוב כמו מעיין נסתר עם כל התום והצמא, עם כל החום שאעמוד שם בעיניים עצומות לפני מי שנמצא מאחורי ואחרי שהמשחק ייתם לא אמצא […]
לו נקלעת לאי בודד, האם היית ממשיך לכתוב, שואלת אורית ונדחקת לתוכי כשהרוח הקרה מצליפה בנו במרומי הר קדילאק אל מול האוקיינוס. ואיפה את תהיי, אני שואל. על אי בודד […]
עברתי לחדר חדש ורחב בכירורגית ב'. מישהי שוכבת במיטה מולי אך מכשיר החייאה גדול מפריד בינינו ואיני רואה פנים וגוף. אבל אצלנו כאן, גם בלי פנים וגוף, לכל אחד – […]
בשערי הרובע הסיני יש דיינר ועל המדרכה שלו – שולחנות עם מפות לבנות. בשעה זו של אחר הצהריים הכל סביב כבר חוסה בצל. רק השולחנות הפינתיים נהנים עדיין מן המרחב […]