הסיפורים של yolo22
אלקסיס חלמה שהיא שוב בדרום אמריקה, בבית הישן והרעוע. לבית נכנס אדם גבוה ושזוף לבוש במכנסי עבודה וחולצת פסים מטונפת. "היי אנדרו" היא שמעה את עצמה אומרת. אנדרו חייך לכיוונה […]
אדי הביט בכריסטופר בלחץ. ליבו פעם במהירות והוא שכח איך נושמים. אה כן, והיה לו גם גנום ענקי שהחזיק לו בצוואר. הוא נאנק והתפתל, נושם נשימות חטופות. ביד אחת חובט […]
כריסטופר הביט בלחץ באדי. או לפחות במקום בו הוא היה אמור להיות לולא שקע בבוץ עד מעל ראשו. הוא סובב את ראשו במהירות, שלא לגרום לגנום להתחיל להעלות חשדות וחייך […]
יש עוד מישהו בעולם שזוכר את התוכנית הישנה בערוץ לוגי (אם אני זוכרת נכון), שדיברה על יצירת כפר גלובלי? זאת הייתה תוכנית מטומטמת. באמת. אף פעם לא הבנתי למה לא […]
רובי דפקה בכוח על דלת הביתן של ארס. קול הדפיקות הדהד בדממה שעטפה את המחנה בשעת הבוקר המוקדמת. אליס פתחה את הדלת מנומנמת ועצבנית, "מה?!" נהמה לעבר רובי. רובי משכה […]
הבוץ הגיע כעת כמעט עד אפו של אדי. מימינו, אלקסיס שהייתה מעט יותר נמוכה, החלה לאבד צבע ממחסור באוויר. בעיניים רושפות העביר אדי את מבטו בין אלקסיס, כריסטופר והגנום. מנסה […]
אז יצא לי להיות במשחק כדורסל. מכבי נגד הפועל. כל האוהדים משני צידי המגרש מתופפים על תופים, צועקים כאילו יורים עליהם ומנופפים בדגלים ושלטים בגודל של הבית שלי. וזה אומר […]
הנהג התקרב אליהם באיטיות והתיישב על הכיסא בו ישב כריסטופר לפני שזינק. הוא קיפל את מכנסיו הארוכים עד גובה הברכיים וחשף זוג קביים שנדחק בנעלים צבאיות גבוהות. בעוד הוא חולץ […]
לרוב האנשים שאני מכירה אין טקט. זה מתחיל עוד מהרגע שאנחנו נולדים, יצורים קטנים, דביקים ודוחים. איך שאנחנו מתחילים לנשום אוויר אנחנו מתחילים לבכות ולצרוח. לא אכפת לנו שלאמא אין […]
"אדי, קום!" טילטל כריסטופר את חברו. אדי פקח עינים בנימנום והביט סביבו כמנותק מהעולם. אלקסיס הרימה את ראשה מהמפות וניענעה בראשה בעצב. "אין לי מושג איפה אנחנו" הכריזה וסגרה את […]
"אבל אמא! הפעם זה באמת חשוב" רטנה לונה לדמות שנגלתה במי המזרקה. אמא של לונה שילבה את זרועותיה, "לא אכפת לי, לונה. דיברנו על זה בעבר ואני לא הולכת להסביר […]
אדי קם מהתיק בייאוש. למה לעזאזל לא עושים את התיקים האלה יותר גדולים. הוא פתח את הסנטימטרים הספורים שהצליח בקושי לסגור וניסה לחשוב על מה אפשר לוותר. על האוכל, הדרכמות […]
"מאמי! בוא לפה רגע!" היא צעקה תוך כדי חיטוט נלהב באחד הארגזים."כן?" היא שמעה מאחוריה את קולו ומשכה את ידו אליה. "תראה מה מצאתי!"."מה זה?" הוא שאל כשהיא הושיטה לידיו […]
ברגע שהישיבה הסתיימה, אלקסיס ואדי זינקו ממקומם בכניסה וניסו להתיישר ולהיראות תמימים ככל האפשר.בהתחלה זה עבד, ואז כריסטופר יצא החוצה ומשך את שניהם איתו אל מאחורי הארוות. "נו?" הוא נשען […]
לפני שעה נגמרה היומולדת שלי.היה נחמד והכל, אני לא אומרת שלא. פשוט היה יכול להיות הרבה יותר טוב.עכשיו כשאני כבר בוגרת באיזה שנה יותר, יש לי פוסט התבכיינות חדש ומשופר.הפעם […]
יום רביעי, ה8 בינוארהלכתי לבית הספר כמו בכל יום, אבל במקום לרדת בתחנה הרגילה ירדתי כמה תחנות אחריה.הודיתי לנהג על הנסיעה והנהנתי לשלילה כשהוא שאל אם אני בטוחה שאני רוצה […]
כירון סיים את דבריו והתיישב, חניך תורן מביתן 11 זינק לעברו עם כוס מים והושיט לו אותם. הוי, לונה בהחלט זכרה את הזמן שהיא הייתה כזאת. כל פעם שמגיע למחנה […]
אני מסתכלת אחורה בתמונות של שנה שעברה. לא משהו גדול, סתם בקטנה- בפאלפון שלי.חוזרת לשנה אחת בדיוק לאחור.הייתי אז בת כמעט 14, נראיתי כמו מישהי תלושה מעולם אחר. בגדים מכוערים […]
יום שני, ה6 בינואר 2014'למחרת כשסיימתי את בית הספר חיפשתי אותך.את היית שם, מסתתרת מתחת לסווטשרט ומתחמקת מהצל של עצמך.כאב לי הלב עליך, לקחתי אותך אליי וחיבקתי אותך. רציתי שתהיי […]
אדי הביט בדמות שמולו. שיער חום עם גוון זהוב, עיניים כחולות, לחיים גבוהות שמזכירות לו את השדונים בסיפורי האגדות שהיו נוהגים לקרוא לו בפנימייה הצבאית בילדותו. הוא הסתובב ימינה, אבל […]
יום ראשון, ה5 בינואר 2014כל שבת ישבתי בבית וחשבתי על העולם, המסקנה היחידה שיצאתי איתה הייתה שאין לי מסקנות ושביזבזתי את הזמן לחינם.הוא ישב מחוץ לבית שלי כל היום. ניסה […]
דיימון הסתכל במראה והחזיק לפניו שתי חולצות. "הירוקה או האדומה?" מילמל לעצמו, והצמיד כל אחת מהחולצות לגופו כשתיאר את צבעה. נשמעו דפיקות על הדלת וקול נשי שאל מבחוץ "דיימון אתה […]
יום שישי, ה3 בינואר 2014כל אחד מהנערים התקרב אליי מצד אחר, מחייכים ברעבתנות.התכווצתי לכדור וכיסיתי את הראש בידי, יש לי רק ניסיון אחד ואסור לי לבזבז אותו. לקחתי שאיפה עמוקה […]
אני מניחה ששמעתם על פטירתו של אריאל שרון, ראש הממשלה ה11 של מדינת ישראל.במשך שמונה שנים שלפני כן הוא היה בתרדמת.תרדמת זה מצב בו הגוף שוקע בחוסר הכרה ממושך ואי […]
הרוח שרקה באוזניה של רובי והיא הידקה את המעיל לגופה. מזג האוויר היה מוזר. אין במחנה אקלים קיצוני, לא לכאן ולא לכאן.משהו משונה קורה פה. זה התחיל מאז שכריסטופר הגיע. […]
יום חמישי, ה2 בינואר 2014השתלטתי על עצמי בכוח, מחזירה אותי למציאות. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אז התחלתי לרוץ.לא הייתה לי ממש מטרה לאן או למה לרוץ. אבל זה […]
אין לי למי לבכות.החברה הכי טובה התהפכה (ראו פוסט ראשון).כל שאר החברות לא באמת מבינות עניין. אם אני אלך אליהן הן לא יעזרו לי בכלל, או אפילו יהפכו את המצב […]
"אז בוא נחזור על זה שנייה ונסכם: כריסטופר גראנט, בן 16. זה כל מה שאתה זוכר על עצמך?" שאלה הנערה המנומשת שמולו."כן. לא. לא יודע. הזכרונות באים והולכים" אמר כריסטופר […]
יום רביעי ה1 בינואר 2014די מהר נרדמתי, והתעוררתי רק מהשעון המעורר בבוקר שלמחרת.הייתי עייפה מהערב אבל המחשבות הכועסות עליו העירו אותי בזעם.איך הן יכלו לעשות לי את זה? איך הבנות […]
כריסטופר פקח את העיניים והביט סביבו בטישטוש. הוא מיצמץ כמה פעמים בשביל למקד את הראייה וגילה שהגושים המטושטשים שראה, היו המון זוגות עיניים שנשאו אליו מבט. לא, רגע אחד, הם […]