הסיפורים של yesod92
אורי: תצא עכשיו מהחדר יותם. יותם: לא יוצא בחיים. אורי: יותם אל תעצבן אותי, תצא עכשיו או שאני יגיד אותך לאמא. יותם: אז אני יגיד לה שאתה מציק לי ולא […]
לסתיו,כנות כבר נהייתה מילה גסה. ביחסים בינינו, במיוחד. טוב אולי לא במיוחד, כי אני בכל זאת מנסה ביום יום, בפעמים המעטות שאנחנו מנהלים בינינו שיחה שהיא מעבר למזג האוויר או […]
עוד לפני שהתחילה לסדר הארון נראה מסודר באופן סביר.גילה רוצה לסדר ונהיה בלגן, כך קורה תמיד. בזמנה עוד לא המציאו את האבחונים הדידקטיים והפסיכו דידקטיים ושאר האבחונים שבעצם אומרים שהיא […]
מדהים כמה זמן אפשר להימצא במקום מסוים בלי להכיר כלל חלקים נרחבים ממנו. מגורי הבנים אף פעם לא נראו למאיה כמו מקום מרתיע או אסור. היא פשוט לא התקרבה לאיזור […]
היא עמדה שם פרוסת ידיים, הרוח הנושבת הקפיאה כל איבר בגופה.כל גופה רעד, אך רק שתי ידיה הארוכות לא זעו ממקומן ולו רק לרגע אחד.היא ידעה שהיא לא אמורה להיות […]
"אחי, אתה בא לחדר אוכל?" צעק נדב."אני בא, אני בא! איזה נודניק אתה!" ענה לו עופר וחייך.לאחר כשעה של התארגנות אינטנסיבית, יצא לבסוף עופר מן החדר, לבוש בבגדי החייל שלו […]
הוא ישב בתנוחה הכי מכונסת ששולחן הכתיבה אפשר לו, משרבט מיני קשקושים לא ברורים במחברת לשון. מחברת שהכינוי "מחברת לשון" כבר מזמן, איך לומר, לא בדיוק מתאים לה.לידו ישבה נערה […]
"אני לא מאמינה", אמרה אישה אחת, בזמן שהיא מקנחת את אפה בקול מעורר חלחלה. "אני פשוט לא מאמינה שזה באמת קרה.""זה יקרה לכולנו בסופו של דבר", אמרה אחרת, מלאה וזעופת […]
בכל שנה ושנה יש את הרגע הגורלי הזה, שבו צריך להחליט מה תהיה המשאלה שתקבע את גורל השנה הבאה.זו הזדמנות אחת ויחידה לבקש משהו, שכמעט בטוח שיתגשם. כך לפחות כולם […]
הוא חזר בשעה שבע ועשרים ושתיים דקות מהעבודה במשרד, כמו כל גבר צייתן בשנות השלושים לחייו. אסנת הציעה לו את ארוחת הערב הרגילה, הוא נענה בחיוב ובחיוך. ניגש לחדרי הילדים, […]
הספרים רוויי האבק שלי נראים כמו איזושהי יחידה מובחרת מאוד אסתטית על המדף שלי. חוץ מהאבק כמובן. למרות שגם האבק איכשהו נותן הרגשה טובה. לפחות הם לא לגמרי לבד שם, […]