הסיפורים של Writer777
– עליזה – אותו יום, היום הגורלי, התחיל כמו כל יום רגיל. ריצה אחרי האוטובוס. אני גרה רחוק מבית הספר, אז אי אפשר בלי אוטובוס. למזלי, אני אלופה בריצה, והשגתי […]
– אמבר – נכנסתי לחדרי והתיישבתי ליד השולחן. עצמתי עיניים ולחשתי: ״סיימון… אתה שומע אותי?״ הוא ענה מיד. שמעתי את קולו בתוך ראשי: ״כן. היי. מתרגשת לקראת פתיחת בית הספר?״ […]
– סטיבן – ״אני מתרגשת,״ לחשה לי אחותי התאומה אמבר רוברטס. ״תתעודדי,״ עניתי. ״נו באמת, זה לא נורא. מה כבר אנחנו הולכים לעשות? ההורים שלנו רק פותחים בית ספר לדוברי […]
– עליזה – שיער ג׳ינג׳י כהה פזור ועיניים שחורות, ג׳ינס אפור ונעלי אול סטאר, מעיל עור שחור, ולא משנה האם בחוץ שלושים או מינוס שלושים מעלות – כל זה אני. […]
עברה שנה וחצי מאז שסטיבן ואמבר רוברטס פתחו את השער אל עולם המתים, וסוגרי השערים האכזריים שלא מוכנים לספוג את הכישלון, רוצים לנקום. אך מה תהיה הנקמה? האם הם יתקפו? […]
– אוגוסט, כעבור 5 חודשים. סטיבן – התעוררתי לקול של כלים נופלים וצעקות מהמטבח. הסתכלתי על השעון. עשר. נשכבתי בחזרה. קרני השמש החמימים נפלו אל המיטה שלי. יום חופשת קיץ […]
– סטיבן – ״איך יוצאים מפה?״ חזרתי על השאלה של אמבר. ״הממ…. שאלה מצוינת.״ ״יופי. פשוט מושלם,״ רטנה אמבר. ״אנחנו תקועים ליד עולם המתים.״ אמא הייתה מופתעת. ״איך בדרך כלל […]
– אמבר – סיימון מת. לא. זה בלתי אפשרי. רציתי לבכות, לצעוק, להתייפח,אבל לא הספקתי להתאושש. קול רם של שעון קטע את המחשבות המרות שלי. חצות. ״מהר!״ קרא סטיבן. ״השער!״ […]
– סטיבן – ״סיימון!!״ אמבר ואנבל רצו אליו והתיישבו לצידו על הברכיים. הוא דימם והתנשם בכבדות. ״אני, אה, אקח את המפתח,״ אמרתי. עקפתי את אגם הדמעות מסביב, איפה שהייתה אדמה, […]
– אמבר – ״תן לי את המפתח!!״ סיימון כמעט צעק, עיניו היו אדומות. סטיבן הרחיק ממנו את היד עם המפתח. ״בשביל מה? חשבתי שאני אמור לפתוח את השער.״ פתאום התחלתי […]
– סטיבן – לפתע אנבל נדרכה. ״אני שומעת צעדים!״ אמרה. אני אישית לא שמעתי כלום. היא כאילו קראה את מחשבותיי והוסיפה: ״לסוגרי השערים יש שמיעה מאוד חדה.״ היא רצה אל […]
– אמבר – ״היי אמבר, סיימון,״ אמר סטיבן וחייך. ״באתם בדיוק בזמן.״ לא הבנתי איך הוא יכול לדבר ככה כשסוגרת שערים מצמידה אותו לקיר. התחלתי ללכת קדימה, מוכנה להציל אותו, […]
– סטיבן – קפאתי באימה, ושכחתי איך מדברים. לבסוף הצלחתי לומר משהו כמו: "אנ-אנ-נב-בל?" "שתוק," היא אמרה והרימה יותר גבוה את הפיגיון. "אין שום יציאה אחרת. אין לך אפשרות לברוח, […]
עשר דקות עברו. חצי שעה. שעה. כבר שתיתי שלוש כוסות קולה ואכלתי שני קרואסונים (על הכסף של סיימון), וסטיבן עוד לא הגיע. ״וואו! אווי אוופח אפ איווד הווה!״ אמרתי תוך […]
– סטיבן – ״מי זאת הייתה?״ שאלה אנבל כשאמבר התרחקה. ״אחותי.״ עניתי. ״אמרת שאתה בן יחיד.״ לא הרגשתי טוב עם עצמי ששיקרתי לה, אבל אז הרי לא ידעתי שיש לי […]
– אמבר – התעוררתי בבהלה מעוד סיוט. בדיוק אותו סיוט כמו שהיה לי מקודם: עם המערה והאנשים עם הגלימות – סוגרי השערים, העיניים הכחולות האכזריות שמציצות ממתחת לברדס, והפיגיון המוכתם […]
– סטיבן – יום ההולדת 16 שלי, ה-22 במרץ יום שיוויון האביב והיום הגורלי לעתיד העולם התחיל בצורה משעממת. אבא שלי בירך אותי, דודה שרה כמעט הפכה אותי לפיתה מעוכה […]
– אמבר – לרגע נחנקתי. כשכבר היינו כל כך קרובים לתשובה – הדף עם התשובה תלוש! סטיבן נראה כאילו לפני שנייה הוא כמעט נפל מגג של גורד שחקים, ונראה לי […]
– סטיבן – עברו כמה ימים. שכחתי לגמרי שהיום אמורה ליהיות הפגישה עם סיימון ליד עולם המתים. ׳ליד עולם המתים.׳ זה נשמע כל כך הזוי. שכחתי מזה כי היו לי […]
– אמבר – בשנייה הראשונה האישה שהייתה בעצם אמא שלי מצמצה והסתכלה עליי כאילו נפלתי מהשמיים. לפעמים קורים הטעויות האלה, שחושבים שפגשתם מישהו שאתם מכירים ואז מתברר שזה לא הוא, […]
– סטיבן – לא יכולתי להתאפק. חיכיתי לדייט שלי עם אנבל. אה, וגם הדייט הראשון בחיים. טסתי מהבית חצי שעה לפני הזמן. התיישבתי על ספסל ליד הספרייה והסתכלתי על השעון […]
– אמבר – מעולם לא הייתי כל כך עייפה. אני מדברת עם קולין כל ליילה לפני השינה, אבל הפעם ויתרתי על השיחה איתו כי לא יכולתי יותר להישאר ערה. יום […]
– סטיבן – הייתי צריך לחזור לבית ולישון. אבל המחשבות התערבבו בראשי, שיגעו אותי ולא נתנו לי מנוח. למה לא ידעתי שיש לי אחות? למה הופרדנו? וסיימון… נזכרתי באחת השיחות […]
– אמבר – הייתי שקועה במחשבות. הכל היה מוזר כל כך. חשבתי על סטיבן, קולין, סיימון, החלומות שלי, השער. הכל התערבב לי בראש. ואז השאלה של סטיבן: ״איך לעזאזל אנחנו […]
– סטיבן – ״מי אתה?״ שאלתי את הבחור. כל הזמן עמדתי שם, אבל לא שמתי לב איך הוא הופיע. ״קוראים לי סיימון בלאק.״ ענה בקרירות.אמבר בחנה אותו מכף רגל ועד […]
– אמבר – סטיבן היה המום. טוב, גם אני. יכולתי להבין אותו טוב מאוד. ״אח ואחות?״ שאל סטיבן. ״תאומים.״ הוספתי. ״אח ואחות תאומים?…. אה… בואי נבדוק… מתי נולדת?״״ה – 22 […]
– סטיבן – תארו לעצמכם: ילדה מוזרה שהולכת אחריי כדור או לבן והעיניים שלה זורחות באור לבן. לא יודע מה אתם הייתם עושים, אבל אני עקבתי אחריה. כדור האור הוביל […]
– אמבר – כשראיתי את כדור האור הלבן, ידעתי מייד שזה הסימן של קולין. בגלל זה לא הופתעתי ולא נבהלתי. הלכתי אחרי הכדור. הוא הוביל אותי אל הגינה הגדולה. לא […]