הסיפורים של Writer777
– אמבר – נכנסתי עם גורדון לכיתה שלי, שם מיד התיישבתי ליד שולחן המורה והוא לקח כיסא והתיישב מולי. "זה שוב פעם קרה לך?" שאלתי בלי הקדמות: באמת דאגתי לגורדון. […]
– סטיבן – חודש עבר. חודש, בדיוק כמו שאנבל אמרה. חודש של שקט, למרות שידענו שבעצם אין שום שקט. להפך, הסוגרים רק מתחזקים. ואנחנו? אנחנו מלמדים את התלמידים ומחכים לסימן […]
– עליזה – כבר שבוע וחצי הלכתי למפגשים. הייתי מצטיינת בכל התחומים. הנערים והנערות פחדו ממני ושמרו מרחק, אפילו האדון התייחס אליי בכבוד. סוזן, ג'ימי ואני הפכו להיות חברים טובים. […]
– אמבר – מחשבה החלה להתגבש בראשי, אבל לא העזתי אפילו לנסח אותה בראש לפני שאברר. רצתי אל אמי, שהייצה בת השושלת של פותחי השערים. הייתי נסערת, וכנראה גם חיוורת […]
"אז, מה קורה, מייק?" כבר הגיע יום שני, היום הראשון של בית הספר אחרי ימי המנוחה, ובדקות שנשארו לפני הצלצול פטפטתי עם מייק. עיניו זרחו והוא חייך. "יש לי חברה!" […]
– עליזה – כולם עצרו את נשימתם באימה. גם אני קפאתי. יכולתי רק לעמוד שם ולרעוד, לבהות באדון ובחרבות השלופות בידיו. קיוויתי שהוא יאמר 'סתאאאאאם!', אבל ידעתי שזה לא יקרה. […]
– אמבר – סטיבן חלם חלום? גם אני. משהו אחר לגמרי, אבל רציני באותה מידה. בחלום הייתי ליד השער אל המוות וראיתי את הרוח של סיימון. הוא דיבר מהר. "הסוגרים […]
– סטיבן – מצאנו מלון נחמד עם נוף יפה על ימת מישיגן. שם התכוונו לנוח בסוף שבוע. בזמן שעמדנו בתור להזמנת חדר אנבל סרקה בעינייה את האנשים במבואה. "תגידו אם […]
– עליזה – התכווצתי במקום החביב עליי בפינת המיטה ליד הקיר. ג׳ינג׳ר שכבה לידי. ליטפתי אותה בהיסוח הדעת והיא גירגרה. פתאום היא קפצה בבהלה ונדרכה. ״הי, מה קרה?״ שאלתי. היא […]
– אמבר – אחרי שדיברתי עם גורדון וסיימון הלכתי בחזרה לבית. גיליתי שלוסי עדיין שם. ״היי,״ אמרתי. ״אמבר, חיכיתי לך,״ היא אמרה. ״אממ… את יכולה להסביר לי איך מזמנים רוח?״ […]
– סטיבן – סוף סוף הייתה לי הזדמנות להרגע אחרי כל הטירוף הזה. עברתי בראשי על אירועי אותו יום. פתאום נזכרתי… לפני שהאור בספרייה כבה אנבל רצתה להגיד לי משהו. […]
יש מליוני אנשים בעולם, אבל אני צריכה רק אחד. אחד כזה שמעולם לא היה, ולעולם לא יהיה. אחד כזה שאני שומעת עליו מכל אחד, אבל בשבילי הוא לא קיים. אחד […]
– עליזה – בהפסקה למחרת ישבתי במקומי וקראתי ספר, כשכדור נייר פגע לי בראש. הסתובבתי. זה היה ביל עם החברות שלו, הם צחקו בקול. גלגלתי עיניים וחזרתי לקרוא. ואז כל […]
– אמבר – ״חבר׳ה, אני יוצאת רגע,״ אמרתי. רציתי לדבר עם סיימון, רציתי לשאול אותו את כל השאלות שהסתחררו בראשי. היו לי שאלות רבות, ורציתי לדעת את התשובות. היה יום […]
– סטיבן – ״נטלי…״ זאת היתה המילה הראשונה שלחשה אחותי כשהתעוררה בבוקר למחרת. היא לא התעוררה מאז שאיבדה את ההכרה אחרי הקרב. היא הייתה חיוורת, פצעיה חבושים ושפתיה יבשות וסדוקות. […]
– עליזה – ׳והכדור מגיע לג׳ונסון… ג׳פרסון מנסה לחסום אותו… פספוס!׳ קשה לעשות שיעורי בית במתמטיקה כשהטלוויזיה מרעישה כל כך. ׳מייסון תופס את הכדור…׳ להתרכז. ׳הוא בועט ונופל…׳ להתרכז. ׳איזה […]
– אמבר – הידיים הקפואות החזיקו אותי, והצמידו עוד יותר את הפיגיון לגרוני. סוגרי שערים אחרים הגיעו ונעמדו סביבי במעגל צפוף. ״יצאת לטיול קטן?״ שאל אחד מהם. ״איזו פגישה נעימה.״ […]
– סטיבן – ״סטיבן!!״ לוסי פרצה לחדר המורים בכזאת פתאומיות ששפכתי על עצמי את המים ששתיתי. ״צריך לחכת להציל את אמבר! דחוף!״ ״שקט, שקט,תירגעי,״ אמרתי לה. ״תספרי את הכל.״ ״שמעתי […]
– עליזה – עצרתי רק במרחק-מה מהחצר האחורית המפחידה. סוזן רצה אחריי. ״עליזה!! חכי, תני לי להסביר לך!״ ״לא אכפת לי!״ צעקתי. ״אני לא ממשיכה ללכת למקום הזה!״ ״מה רע […]
– אמבר – ״לא רעיון טוב,״ גער בי סיימון בתוך ראשי. ״הסוגרים יכולים להיות שם.״ ״כרגע הם שם?״ שאלתי. ״לא, אבל הם יכולים לבוא בכל רגע. וחוץ מזה, את לא […]
– סטיבן – ״למה שהם יפתחו את השער?״ שאלה לוסי אוחרי הנבואה. היא התנשמה בכבדות. ״כדי שיהרס האיזון,״ ענתה אנבל. ״כמו שסיפרתי אתמול. העולם יתמלא בנשמות של אנשים שמתו לפני […]
– עליזה – הלכתי בשקט אחרי סוזן, רחוב ועוד רחוב. המחשבות התערבבו בראשי וכל הנסיונות שלי לסדר אותם לא הצליחו. לבסוף, פנינו לרחוב קטן יותר, ומשם אל חצר אחורית של […]
– אמבר – אחרי השיעור התעכבתי קצת בכיתה. כשיצאתי מהבניין ראיי את לוסי מתבוננת בתמונה של סיימון בכניסה. התקרבתי. ״זה הוא?״ שאלה. ״סיימון בלאק?״ ״כן,״ עניתי. ״רק שכאן הוא בן […]
– סטיבן – הבוקר הבא עבר בסדר. לימדתי את הכיתה שלי ושל קולין. כל אחד מהמורים לימד על משהו אחר. אני – על תכונות של דוברי רוחות, איך לייצר כדורי […]
– עליזה – ידעתי בדיוק מה הולך לחכות לי בבית, אבל לא הצלחתי להינמע מזה. פתחתי את הדלת והדבר הראשון ששמעתי היה הטלוויזיה: ׳והכדור מגיע לג׳ונסון… הוא רץ… איזה גוווווול!!!!!״ […]
– אמבר – במהירות חילקנו את כולם לארבע כיתות. סך הכל, זה לא היה משנה מי בכל כיתה. לא הקבצות או משהו כזה. היינו ארבע מורים. כל אחד היה מחנך […]
– סטיבן – הנאום המשיך. ״מה זאת אומרת בעמם – ׳דובר רוחות׳? ואיך זה קורה?״ אמרתי. ״אז ככה. דובר רוחות זה מישהו שמן הסתם יודע לדבר עם רוחות. צריך להיוולד […]
– עליזה – קראתי בפעם המיליון את הפתק המסתורי. מי יכל לשלוח אותו? יותר נכון, מי יכל לרצות שאני אבוא לשער האחורי בסוף הלימודים, ועוד לבד? ׳ס.׳, חשבתי. ׳מי זה […]
– אמבר – סטיבן נתן לי את המיקרופון. כנראה לא רצה לדבר. ״שלום,״ אמרתי. ״אה.. אני אמבר רוברטס, וזה אחי התאום סטיבן. אלה חברים שלנו, קולין ואנבל. היום נפתח בית […]
– סטיבן – בית הספר היה במקום כפרי לא רחוק משיקגו. הבניינים הגבוהים של העיר נראו באופק. מרחוק בית הספר נראה כמו חווה: שטח דשא ירוק מוקף בגדר. בפנים היו […]