הסיפורים של want to fly
ליאת: אחרי שיותם יצא, נשמתי כמה נשימות עמוקות וקמתי אל הטלפון. שמעתי את הצליל של ההודעה עוד במשך השיחה, אבל הייתי חייבת להוציא את מה שהייתי חייבת להוציא. ואני ידעתי, […]
יותם: לא ישנתי טוב בלילה של יום שישי. אחרי שליאת הלכה עוד הסתובבתי במרכז העיר, מצאתי חברים אחרים שלא ראיתי המון זמן והצטרפתי אליהם, מנסה לנקות קצת את הראש. אלה […]
גיא: עוד שבת בבסיס, שבת רגילה בבסיס, החברים שלא עושים כלום, הטלפונים שנותנים לנו אולי שעתיים להיות איתם, וים של שיעמום. המשמעת ממשיכה גם כשאנחנו בהפסקות, לא באמת נותנים לנו […]
ליאת: הפעם יצאתי עם ג'ינס בורדו וחולצה אפורה. לא באמת היה אכפת לי אם הוא כבר ראה אותי בבגדים האלה, דבר שלפעמים הייתי מקפידה שלא יקרה, פשוט רציתי לראות מה […]
יותם: היה רעש מטורף, הרגשתי את הגלגלים זזים, ותוך שניות היינו באוויר, עולים ועולים, יותר גבוה ויותר גבוה. חלמתי על הרגע הזה מאז שהבנתי שאני רוצה להגיע לצנחנים, מאז שנלחמתי […]
ליאת: אחת הבנות שהתיישבה מולי היום למבחנים הפסיכוטכניים הייתה נראית לי מוכרת. היא אמרה לי את השם שלה ומספר תעודת זהות, וצחקתי כשהבנתי מי היא. "אנחנו סוג של מכירות," צחקתי […]
גיא: "תודה על יום מדהים." אמרה לי ליאת כשהתיישבנו באוטו. הסתכלתי עליה מהופנט, פשוט מהופנט. היא אספה את שיערה בגומייה, והסתכלתי על כל תנועה שלה, על הפרופיל המושלם שלה, על […]
ליאת: החלטנו להיפגש במסעדה על חוף הים בצהריים של יום שבת. צחקתי בהתחלה כשהוא אמר לי שהוא רוצה להיפגש בזמן הזה, אבל הוא אמר שהוא יצא לסוף שבוע אחד ושהבא […]
גיא: "שכטר!", קרא המפקד, "אני מבין שאתה חושב שאתה יכול לדבר בח' שלי. רד לעשרים." הוא אמר. אמרתי כן המפקד חזק, בצעקה, כמו שהוא צריך לשמוע, לקחתי צעד אחורה והתחלתי […]
ליאת: נכנסנו אחד אחרי השנייה לדירה שלי. פתחתי את הדלת לאט, שמתי את המפתחות בכניסה לבית והדלקתי את האורות. הוא בא אחריי, לאט, מסתכל על הדירה. "את גרה לבד?" הוא […]
ליאת: בערב ירדתי מהמדים. הרגע הכי כיפי ביום זה לחזור הביתה ולתלות את המדים. אני לא אוהבת לקפל אותם בארון, אני אוהבת שיום למחרת הם נראים כאילו הרגע יצאו מגיהוץ. […]
ליאת: החיים שלי נעים בין הצבא לבין הבית. בתור חיילת שעושה מה שנקרא יומיות, משרתת בבסיס שקרוב לבית וחוזרת אחר הצהריים הביתה, החיים לעיתים יכולים להיראות כמו ימי התיכון. גם […]
מאיה: בסוף השבוע התיישבנו כולנו לארוחה משפחתית, כל חמשת האחים, זה הרבה זמן שלא ישבנו ואכלנו באמת כולנו, כל המשפחה. היו פעמים בשבועות האחרונים שאחיי הקטנים היו ישנים בסופי השבוע […]
מאיה: ביקשתי להשתחרר מוקדם יותר מהמשמרת, ומיהרתי להגיע לבית של ליאור. הרבה זמן לא הרגשתי כל כך פגועה. זה לא הגיוני שבנאדם משחק ככה בלב שלך. כשראיתי אותו מתנשק עם […]
ליאור: לא היה קל לנסוע בחזרה לעיר, לא היה קל בכלל לעזוב את הבועה שהייתה לי בהוד השרון. נשארתי אצל דודה שלי עוד יומיים אחרי השיחה עם מאיה, סגרתי את […]
מאיה: שכחתי לשים את הטלפון על שקט באותו לילה, ולכן הטלפון צלצל בקולי קולות בערך בשעה שלוש. חשבתי שקרה משהו, הטלפון הזה גם נכנס לי לחלום. בחלום הייתי בשיחה עם […]
ליאור: הייתי בדיוק עסוק בלשחק במחשב כששמעתי דפיקה בדלת. דודה שלי לא הייתה בבית באותו זמן, היא הלכה לעשות כמה סידורים של הבנק, ידעתי שהיא לא אמורה לחזור אלא רק […]
מאיה: "ברקת חמישים וארבע, הוד השרון," אמרתי מתנשפת מריצה כשדן עמד מולי. הוא הנהן אליי, אסף כמה דברים מהירים מהשולחן בבית שלו ועפנו יחד לאוטו שלו. ידעתי שזו נסיעה של […]
דן: יום חמישי בערב, יום חמישי של חברים. יושבים כרגיל בבר הקבוע, צוחקים על החיים. כל אחד מאיתנו מזמין את אותה הבירה שהוא רגיל להזמין, ואנחנו תמיד פוזלים לאותו שולחן. […]
ליאור: מגע שפתיה לא נתן לי להרפות מהן. שפתיים כל כך רכות, כל כך מזמינות. לא הפסקתי ללטף את הלחי שלה בזמן שנישקתי אותה, סירבתי לעזוב את המגע ממנה. היא […]
ליאור: מגע שפתיה לא נתן לי להרפות מהן. שפתיים כל כך רכות, כל כך מזמינות. לא הפסקתי ללטף את הלחי שלה בזמן שנישקתי אותה, סירבתי לעזוב את המגע ממנה. היא […]
ליאור: בערב של המתכונת הראשונה של י"ב, שפותחת את עונת המבחנים האחרונה, כשכל הסיפור של מאיה כבר נראה כל כך רחוק, הוא חזר לחיים. הייתי בדיוק עם בר, באנרגיות הראשונות […]
מאיה: רק בסוף השבוע היה לי זמן להתיישב ולקרוא את המכתב של ליאור. עבדתי כמו משוגעת בימים האחרונים, ובין המשמרות לבין הלימודים, לא היה לי את הזמן להשקיע בבאמת לקרוא […]
ליאור: הוא היה מזוקן יותר משזכרתי אותו, כנראה לא התגלח במשך זמן רב. הוא היה נראה מטופח. עם כמות הכסף שיש לבית הזה, גם ילד שעוזב את הבית ימשיך לחיות […]
דן: אחרי המעידה הראשונית שלה, על פליטת הפה שהיא הרגישה ממש לא נעים שהיא אמרה, כאילו היא מזרזרת אותי ללכת, היא התנהגה בנחמדות מדהימה. היא חייכה אליי פה ושם, כשהיא […]
מאיה: עברו שבועיים, שבועיים מתישים. זה מתיש גם להיות בפוקוס וגם לנסות להתרחק מכל דבר שלא אמור להציק לי. ניסיתי לחזור ולהתנהג כרגיל בבית הספר, למרות שלא באמת יכולתי. תמיד […]
ליאור: בלילה, אחרי שמאיה השאירה אותי באותה הגינה, כואב, בוכה, ואני לא רגיל לבכות, הרגשתי שאני חייב להתנתק, שאני חייב ללכת ולשחרר לעצמי את המוח ממישהי שלא שמה עליי, ולא […]
מאיה: אחרי עוד יומיים, רק של עבודה, בהן לא הלכתי לבית הספר כי לא יכולתי להתמודד עם כלום, לא עם המבטים, לא עם השיחות שהוא ירצה לנהל, ולא עם שום […]
מאיה: כשדפקתי בדלת ביתו של דן הייתי ברגשות מעורבים. לא האמנתי על עצמי כשיצאתי מהבית ונסעתי לכאן באוטובוס. השעה הייתה בערך תשע בערב, הייתי אמורה לעזור לאחי הקטן בשיעורי הבית, […]
ליאור: ביום למחרת לא הלכתי לבית הספר, לא יכולתי להתמודד עם כלום. לא רציתי לראות אותו, לא רציתי לראות אותה, לא רציתי אף אחד. ההורים לא שאלו שאלות, הם הבינו […]