הסיפורים של The_Real_Me
המים הסוערים טלטלו אותנו, יוצרים מערבולות קטנות שמטביעות אותנו ומושכות אותנו למטה. קשה להאבק להעלות מעל פני הים כל פעם. "רגע!" קאי פתאום קפץ "משולש ברמודה זה מים מלוחים, נכון?"ירקתי […]
"זה קשקוש! " הייתה אומרת קליאו בכל פעם שסיפרו לה על מכשפות, ערפדים, אנשי זאב, ופיות. אבל הכי כעסה כשהיו מספרים לה על הסיכה הקסומה של בית משפחת וונפיסיה. *קליאו […]
פקחתי את עיני והסתכלתי על תקרת האוהל. היא הייתה למעשה בד חום, שבמבטו מקרוב נראה כמו עור של חיה, שנמתח למעלה והשאיר חור בקצה- בדיוק באמצע האוהל, מעל מדורה, ונתן […]
המטוס המריא. בהתחלה הרגשתי שאני סוף-סוף שם. אבל אז הבנתי ש… איפה זה "שם" בעצם? איך אני אמורה להגיע בחזרה אל הכוכבים? מה אני מחפשת? לא היה לי אכפת איפה […]
שדה התעופה היה ענק. מרחבים עצומים בהם מאות אנשים התרוצצו עם תיקים על גלגלים ממלמלים דברים לא מובנים. לא ידעתי איך נמצא משהו במקום הזה אבל קאי כנראה ידע כי […]
הוא הסתכל עלי קצת, ואז אמר "בואי, אני אסביר לך." הוא לקח את ידי והוביל אותי דרך מרבד הדשא שלא נגמר. הלכנו במשך זמן מה. "זה עוד רחוק?" התלוננתי, אך […]
הרחוב החשוך השתרך והתפתל כמו נחש בין הבתים הישנים, הרעועים. גם ללא אור המנורות הבודדות ידעתי איפה נמצא ביתי. זכרתי כל אבן בדרך החשוכה. לא הסתכלתי על הרצפה, ידעתי את […]
הבוקר כבר הפציע. קאי היה רדום על הדשא. קמתי והתחלתי ללכת למערה בחזרה. לא רציתי שיקום כשאני שם. אבל בעצם כן רציתי. מה קורה לי?הדרך למערה הייתה ארוכה מספיק כדי […]
הסתכלתי מבועתת במילים האדומות על קיר המערה. נשמתי נשימות עמוקות והתקדמתי לאט אחורנית, אל פתח המערה, מפחדת להסיר את עייני מגופת האנב או מהכתב מעליו. המשכתי ללכת אחורנית גם כשרגליי […]
כל כך רציתי לצאת החוצה מהמערה. אך פעם אחרונה שניסיתי לצאת החוצה ביום הרגשתי חולשה חזקה, כאילו השמש החמה המיסה את כל כוחי. אבל היום הייתה לי הרגשה שונה. הרגשתי […]
הסתכלתי על השמיים זרועי הכוכבים דרך הטישטוש של מי הים. הכוכבים נראו כלכך רחוקים, כמו נקודות קטנות של תקווה ברקיע שחור וענק של חוסר ודאות שלא נגמרת. אהבתי להיות בים. […]