הסיפורים של TheGirlWhoHatesPhysics
דין היה מסוג האנשים שאי אפשר להתעלם מהנוכחות שלהם, אבל הוא לא היה רק פרצוף יפה. את זה אני יכולה להבטיח לכם הוא היה מסוג האנשים שלא אומר יותר מידי, […]
בעיר של מלאכים, היה לו שטן ודבר לא רצה מלבד העולם בין מלאכים חי ונשם, ולאט החל והשפיע על כולם קופסאות קופסאות, אטומים הם כולם וגם בתוכי פתאום יש קצת […]
ואני רק שאלה, לא הבנתי, בשביל מה? בשביל מה זה טוב לדרוך לי על הלב, לתת לי שנייה לנשום- ורגע אחרי לחזור עם קלצ'ניקוב לבדוק שחלילה לא נשארו חתיכות מתפקדות. […]
תמיד אהבתי לראות סרטי אסונות. כן, אני יודעת איך זה נשמע בהתחלה, אבל לא. אני לא בדיוק הטיפוס שמקבל הנאה מסבל של אנשים, הרס המוני לא עושה לי את זה. […]
תמיד שנאת את החלונות של הכיתה שלי כשהייתי שביעיסט הם היו כל כך ישנים שהזכוכית החלה לקבל מעין גוון צהבהב- מלוכלך, כמו של עיתון שעבר כבר עשור בתוך ארון ספרים […]
אני זוכרת את היום בו הוא נכנס למפתן הכיתה, אי שם בשלהי כיתה ט' כשלבנים בכיתה שלי היו יותר הורמונים מאשה בהריון שיערו שחור כפחמים, עיניו כחולות כשמיים, גובהו מתנשא […]
הוא בלאגן אחד גדול בהתהוותו, כאחד שחווה את הגיהינום ובחזרה ריק מתוכן, בגלל כל אותן מערכות יחסים בחייו שמרסקות אותו, גורמות לו להרגיש חסר כלד טובע בתוך ים סוער, תוהה, […]
זאתי, שאני שונאת. שלא נותנת לי לחיות. זאתי, שלא מפסיקה לחשוב, ולחשוב פרנויה כל היום נמצאת על גל של דאגות- טובעת בים של שגעונות לא מצליחה להיאחז בשובר הגלים זאתי, […]
אני חייבת להודות, הקטע זה לא נכתב בהשפעת מריחואנה, או קצת אלכוהול שזורם בדם, או אפילו טיפה של מוזה. הקטע הזה לא נכתב, בשביל הביקורת החברתית, או לביטוי הרגש הכואב-דואב […]
הידיים רועדות, הלב מאיים לקפוץ מהמקום לתוך תהום בבהלה הרגליים זזות באי נוחות והקול נשמע כאילו מישהו בטעות חשב שזו גיטרה, והרעיד לי את המיתרים. ואז, אני יודעת שזה בגלל […]
עוד כשאנחנו בגן, ילדים קטנים שכל עולמם מתעסק בתמימות וסקרנות, וכשצרתנו הגדולה ביותר היא כדור גלידת פיסטוק שנפל על המדרכה, או המדף הגבוה ההוא, או זה שההורים מכריחים אותנו ללכת […]