הסיפורים של ?THE ALICE
אותך אני אוהבת באמת ובתמים את מבטי אני צופנת אך באמת, כולם רואים את הצורה בה אני עלייך מתבוננת במין כזו שלווה ולמען האמת גיליתי שלזה קוראים אהבה ואני גם […]
דמותה הקטנה נעה באפלה, תלתליה היו כמסגרת לפניה החיוורים. בדלי הנרות הפזורים ברחבי החדר שפכו אור וצללים קלושים על קירותיו. הצל הרקום על פניה זע בכל פעם שראשה רעד, וידיה […]
תמיד אהבתי אותן. כשהייתי קטן, אחי הגדול היה צוחק עליי בגללן . "רק בנות אוהבות את בובות הזכוכית האלו!", הוא היה צועק. ניסיתי להסביר לו שאלו לא בובות, ושהן אפילו […]
היא שפשפה בכל כוחה, אך הכתמים התעקשו ודבקו אל הלהב. אצבעותיה הארוכות אחזו בפלסטיק הלבן בחוזקה, ועיניה הצטמצמו כמו מביטות באור השמש המסנוור. בעוד כשעה, זוג המספריים הירוקות בעלות הלהבים […]
אצבעותיו המלוכלכות אחזו היטב בקלף הצהבהב, בעוד עיניו מדלגות על כל מילה. מלבד טיפות המים שמרחו את הדיו, הכתב היה ברור דיה לקורא. אף על פי כן, הכתב היה הפרט […]
אני לא משקר, רק מייפה את האמת אין בה צורך יותר, היא כמו משהו מת "האמת מכוערת", לי את אומרת, "אך אתה עדיין ממשיך!" אך למה ציפית? לתדמית אמיתית? אני […]
"רק עוד חמש דקות?" קרני שמש אחרונות מאירות את פניה של הנערה, תחינה נסוכה על פניה, ואצבעותיה לופתות את אצבעות הנער השרוע לידה. "רק עוד חמש דקות?" היא מבקשת שוב. […]
אי-שם, בזמן אחר ובמקום אחר,ישנה עיר קטנה, ובאדמתה נעוץ ספסל עץ אחד. בדיוק מעליו, תלוי לו ענן אפור ומתייפח. הוא בוכה ובוכה, ממשיך להזיל את דמעותיו על הספסל. השמש מאירה […]
כשאתה מתקשר, אני מעמידה פנים שאני לא שומעת, אני משתיקה את הטלפון הנייד שלי, ומתפללת. אני מפחדת שתצעק, אני מפחדת שהמילים יחתכו את בשרי החשוף. אני מפחדת שתאשים אותי ותשמיץ, […]
הלוואי ולעולם לא הייתי מכניס את עצמי למצב הזה. הלוואי והייתי מוותר לעצמי ומניח לגופי לשקוע עמוק בערפל. הלוואי.. הלוואי.. איני יכול לראות דבר, רק את כישלונותיי, חרטותיי, טעויותיי. כל […]
בקשתה האחרונה של וולי נפלטה מגרונה כאילו הייתה דבר סטנדרטי ורגיל שאומרים בכל יום. קולה היה חלק, כמעט רגיל, וביתחשב למצבה, יוצא דופן. השלשלאות כבר השאירו סימנים אדמדמים על זרועותיה […]
הלילה יורד. פנסי הרחוב נדלקים ומקלים על אווירת הפחד השוררת ברחוב, הצבע השחור מטפס אל השמיים ולוקח את מקומם של הדמדומים. כל האורות בבתים כבר דולקים, חוץ מהבית ברחוב "הצפירה" […]
רעש. זה תמיד רעש. רעש שמפריע למנוחתי, טורד את שנתי, חודר אל חלומותיי… יש כאלה שיגידו שהשקט הוא המפחיד. השותק, המסוכן. כמו החבר שבא מאחור ונועץ סכין בגבך. אבל אותי […]
לעולם אפליג אל תוך היום הסוער ואלחם בכל אוייב- זה או אחר אשסף את גרונן של מפלצות איומות ולא אפסיק לדבר על הרפתקאותיי המדהימות אני אשמח ואצהל, אשתה לי קצת […]
הזעקה נמלטת מפי, אני נופלת עמוק יותר אל המחילה השחורה, לאן מובילה? איני יודעת. אני שומעת מוזיקת פסנתר, אך לא כמו שירי הערש שאמי נהגה לנגן לי, לא, זו מעבירה […]
השתיקה מפחידה אותי. יותר מנמרים, יותר מנחשים, ויותר מנפילה מהר גבוה שבסופה ממתין הלא-נודע. השתיקה מפחידה אותי יותר מתמיד, ויותר מכל דבר אחר בעולם. אני כבר לא מרגיש את הרגליים, […]