הסיפורים של rachel the killer
"הם ברחו, לעזאזל!" צעק השד ריף בכעס. הוא היה המנהיג של חבורת השדים שהסתננו לחבורה של ג'ון כדי להגן על ויטה ואחיה. ועכשיו הוא נכשל במשימה שלו. הוא עמד במסדרון […]
האמזונס היה ממש לא מה שחשבתי. ציפיתי לצמחים אקזוטיים, פירות עסיסיים תלויים מהעצים, ענפים כמו של טרזן שנוכל לעבור עליהם ממקום למקום. מה שקיבלתי היה ממש לא אותו הדבר. בהתחלה […]
בזמן הנסיעה לקוטב הצפוני התברר לי כמה מסובכת התכנית שלנו עומדת להיות. מהעיירה יצאנו ברגל והלכנו כמעט שעה עד לעיר הקרובה שאליה לקחו אותי כשאיבדתי את הזיכרון, ואחר כך חיכינו […]
העבודה שלי חיכתה לי, נקייה ומעודדת. החנות המבריקה עם חלונות הראווה העצומים שבהם עמדו פסלים לבושים בבגדים שאני לעולם לא אוכל להרשות לעצמי נצצו בשמש. החנות הייתה צרה וארוכה, ממוקמת […]
"אני חושבת שאני הבעיה בחיים שלי, אדריאן." נאנחתי. ישבנו באותו פארק חול עם אדריאן. אחרי שבאתי אליו הביתה המצב עם ההורים שלו החמיר והוא החליט להתאמן לתחרות המטופשת הזאת רק […]
אני רץ. אין לי זמן, הם מאחורי. אני בורח. אפילו שהכל כבר אבוד, אפילו שאין טעם להמשיך, אני לא מוותר. ירייה עוברת ליד אזני, אני מתחמק בקושי ופונה ימינה ברגע […]
"רובין!" צרח אבא שלי ורץ אלי, הוא הרים אותי וחיבק אותי כל כך חזק עד שחשתי שהצלעות שלי נמעכות אחת כנגד השנייה. "אבא, אבא, אתה מוחץ אותי!" אמרתי, הוא הניח […]
בחלומה ויטה נמצאה בחדר של אביה בארמונו שבגיהינום. המקום היה מפואר מאוד- נברשות קריסטל נתלו מהתקרה, הקירות היו אדומים ומכוסים קטיפה וגולגולות הוצבו במרחקים שווים של מטר ליד הקירות. הדלתות […]
לאחר עשר דקות החדר החל להתמלא שוב. אנשים בכל הגילאים החלו להיכנס. ראיתי אנשים מהעיירה שהצלחתי לזהות אבל ראיתי גם אנשים שנראו ממקומות רחוקים יותר, למשל זיהיתי כמה אנשים מניו-יורק […]
"חברים מטופשים. אנשים מטופשים. מלאכים מטופשים ושטנים מטופשים." בלה אמרה במרירות בעוד היא הולכת במדבר הגדול והחם, הולכת לאיבוד. "איפה אני לעזאזל?!" היא צרחה בכעס, ולאחר מכן הבעה מופתעת השתלטה […]
"אז אתה מסכים שליזל תאמץ את דניאל, ולאחר מכן גם את האחים שלה, ובילי ישוחרר מהמוסד בו הוא שוהה ללא הצדקה?" שואלת ליאנה את דוד ומושיטה לו את הדף עם […]
הגלים נעשו דחוסים יותר ככל שהתקרבנו, הם פגעו במכונית והעיפו אותנו בכל פעם אחורה, בסופו של דבר הצלחנו להגיע. ואז הופיע מכשול חדש. מול השערים שוטטו כמעט מאה ילדי כיתה […]
לא הרשו לי לראות את לורה, כי היא הייתה צריכה לעמוד למשפט. גירשו אותי משם, אבל לא ויתרתי. הלכתי לתחנת המשטרה, ישבתי שם כל הלילה. בכל פעם שאיזה שוטר שאל […]
הבניין שבו גר אדריאן היה קרוב לאותו פארק, הוא היה ליד כיכר קטנה ונידחת. ליד הבניין חנו רק שתי מכוניות, הדלת הייתה חומה עם ריפוד עור נעים. נשענתי על הדלת […]
אני אעלה עכשיו המשכים להכל ולא אכפת לי שאף אחד לא מחובר כדי לקרוא, פשוט מעיק עלי שיש לי כל כך הרבה המשכים ואני לא מעלה ———————————- "אתה! אנתוני!" צעקה […]
זה קצר אז מבטיחה מחרתיים פרק ממש ארוך… ;) "אני לא רוצה למתוח עליך ביקורת אבל, זה היה מטומטם. להגיד ככה לילד שמחבב אותך ומגן עליך שאת גרה אצלי? את […]
זה אמנם עדיין די קצר, אבל כזה חשוב מאוד…הפרק הבא יהיה ארוך יותר. ————————————— מאוחר יותר סיפרתי להם על כל מה שקרה בסמטה, מה שליסה סיפרה לי לגבי העבר שלה. […]
לפני שתקראו, אני רוצה שתנחשו מה לדעתכם ההפתעות ותכתבו אותם בתגובה, ואז רק תקראו, כי זה יהיה כיף יותר. יש שתי הפתעות, אחת מפתיע, השנייה סתם חיונית להמשך של הסיפור… […]
אחזתי מיד בידיהן של היילי ומלי, אריאל ככל הנראה אחזה בידה של מלי. ככה קיוויתי. "אנחנו חייבות לצאת מפה עכשיו." אמרתי להן בשקט, הצרחות נעשו חזקות יותר. הן הפחידו אותי […]
"לא, אני לא יכול לקחת גם אותה. ניקול זה מטורף. את לקחת אותה מהכנסייה, הם רוצים אותה חזרה. זה מעמיד אותנו בסכנה!" צעק אד, הוא הלך הלוך ושוב בסלון כבר […]
ישנתי הלילה אצל היילי. ההורים שלה התבררו כנחמדים מאוד אבל מטומטמים לא פחות, אם לא יותר. אמא שלה בישלה טוב, היא הכינה לארוחת ערב עוף וירקות מבושלים שיצאו טעימים מאוד […]
"אני חושב שזאת ניקול." לחשה רוני. "לא נראה לי, היא בטח תתעכב, היא אף פעם לא אהבה לבוא הביתה מוקדם, והיא בטח לא סיימה עדיין." ענה לה דון, שגרר כיסא […]
חזרתי הביתה מאוחר מאוד, אחד בלילה למען האמת. ברגע שנכנסתי ראיתי את אבא שלי ואת אחי, הם ישבו סביב השולחן במטבח ודיברו בקולות נמוכים. ברגע שנכנסתי הם קמו וישר התנפלו […]
ויטה, לילי ואיזמו התארגנו ליציאה, בלה שכבה על הרצפה והביטה בהם בשעמום, מאז שהזקנה המוזרה עזבה היא חשה ריקה מסיבה לא ברורה, למרות שבעצם… זה התחיל עוד ברגע שאיזמו ולילי […]
הבטחתי שאני יעלה כשניקומילי תתחבר בפעם הבאה, נכון? אני כנראה יעלה עכשיו עוד פרק. ניקול נפרדה מאדריאן בצומת ליד מוזיאון כלשהו כשהיא פנתה ימינה והוא המשיך ישר, הוא אמר לה […]
"אז בואי נתחיל מההתחלה, בואי נתחיל מהילדות שלך בניו-יורק." אמרה אריקה ברגע שהתיישבנו בחדרי, היא התמקמה בנוחות על המיטה והשאירה לי את הכיסא המשרדי. "מה אני אמורה לעשות? לספר לך […]
השוטרים עוזבים אותי ליד המשרד של מנהלת הפנימיה, מבחוץ הוא לא נראה מרשים אבל בפנים הוא ככל הנראה החדר הכי מפואר שראיתי עד היום: מנורות תלויה מהתקרה ומפיצה אור רך […]
אבא שלי נתן לי להישאר שבוע בבית, אחר כך חזרתי לבית הספר. הזיכרונות האבודים הקשו עלי להסתדר שוב, אמנם הצלחתי לזכור את השמות של כולם, היילי הייתה לוקחת אותי לטיולים […]
היום הראשון ללימודים היה קשה יותר ממה שניקול ציפתה. באותו הבוקר היא טלפנה לאד מהטלפון שמשתמשים בו בעזרת אסימון שעמד ליד בית הספר שלה, הוא אמר לה שיש לה מזל […]
הם התעוררו בשעה מוקדמת כשגשם קר מטפטף על פניהם, ניקול פתחה עיניים ראשונה וראתה למרבה הפתעתה שהתקרה קרסה, ענפים וזרדים היו מפוזרים בכל החדר וכמה קורות עדיין החזיקו מעמד וחרקו […]