הסיפורים של סיפורונת
פתאום שמעתי דפיקות על דלת ההזזה שאצלנו בסלון, שממנה אפשר לצאת לחצר שממנה אפשר לצאת ליער.ירדתי לסלון וראיתי זאבה שדופקת על דלת ההזזה בייללות ומיהרתי לפתוח לה.לרגע נדמה היה לי […]
אני חייב לראות אותה. אני לא מסוגל לעמוד על רגליי מרוב רעד, ופתאום שמעתי את צעדיה של ליה במסדרון ומיד התייצבתי על שתי רגליי הרועדות.כשליה נכנסה לחדר שלי היאב חנה […]
הכל אצלכם טוב,אתם מרגישים שיש לכם עוד צעד אחד לאושר.יש לכם חברים טובים, הורים נפלאים ועם האחים אתם כבר מסתדרים, אז מה עוד נשאר?אתם.טוב אולי לא ממש אתם אבל מה […]
במה שלא הייתי בטוחה לגביי אדוארד זה מה הוא יעשה עם המידע שקיבל עליי, איך הייתי והתנהגתי בכל השנים האלה, הוא ייפרד ממני? מה הוא יעשה?. היה לי קשה ללכת […]
מה מזכיר לי חורף?גשם, שלג, מזג אוויר-קר.מה מזכיר לי חורף?ספר, פוך, שוקו חם.חורף,עונה לבנה,עונה קרה,אבל הכי חשוב- עונה יפה.כשיורד גשם זה מראה מדהים-כולם הולכים עם מטריות,וגשם יורד ברחובות.אצלנו לדוגמה כל […]
אמא עדיין לא מבינה שאני צמחונית, היא אומרת שאני יותר מדי רזה ושאני אפסיק לאכול ככה ועכשיו אני נזכרת ביום אחד שרבנו על זה שאני הופכת לצמחונית, זה היה לפני […]
"בריין?!" קראנו שנינו בתדהמה "מה אתה עושה כאן?" מיהר אדוארד לשאול והוא משך בכתפיו "האמת- אני לא יודע!" אני ואדוארד החטפנו מבטים אחד לשני "תחזיקי אותו אני אבדוק אותו" הינהנתי […]
היא הייתה כמו תכשיט יקר,שאף אחד לא רוצה לאבד,חברה שהלכה,לא רחוק,פשוט התרחק וזה נראה לאין סוף,ואולי אני קצת מגזימה,אבל זאת באמת ההרגשה.ולהביט עלייה לי כואב,כי זאת אשמתי שהיא הלכה,חברה שהלכה.אולי […]
כשסגרתי את דלת הארונית שלי קפצה עליי קיילי וחייכה אליי חיוך גדול."ללוות אותך?" שאלה בזמן שהתרחקנו מהארוניות.משכתי בכתפיי ואמרתי "בסדר".—–"אז מה היה אתמול?" הרכנתי את ראשי ואז מיהרתי לומר "זאבים". […]
היאהיא שלך ואתה שלהואני עומדת פה לבדמביטה על שניכם, משחקים בדשא,כמו שניי ילדים,זאת קנאה שביקרה אותי בליבי אני בטוחה,היא רצתה שאראה זאת ושאכאב לי,שאבכה מרוב קנאה,שהיא שלך ואתה שלה.היאכמו מלאך […]
"אתה!" הארי תקע בחזה שלי את אחד מאצבעותיו בכעס "למה עשית את זה?!" הזזתי את האצבע שלו והתרחקתי ממנו, לא רציתי לדבר על זה "אתה איתנו ג'ייק?!" קרא הארי ואני […]
עכשיו נראו על המצגת תמונות מכיתה ג'."איזה לוזרית את!" קראה בר ואיתה צחקו שרית ושירה עליי "לוזרית! לוזרית!" כל הכיתה שרה ביחד אבל באותו רגע הגיעה המורה בכעס והשתיקה את […]
הוא הגן עליי. הזאב שכל הזמן הזה ראיתי הגן עליי, הזאב האפור והטוב לב הזה הגן עליי מכל הזאבים האלה שרצו לאכול אותי לארוחת ערב, ובפעם הראשונה הצלחתי לגעת בו. […]
"גייק חכה!" קרא אחריי הארי כשניסיתי לברוח ממנו אבל אז נעצרתי, רגליי כאבו."תישבע לי שאתה לא עושה את זה" אמרתי לו בעוד אני מתנשף והוא הניד בראשו "אני מצטער ג'ייק […]
עיניו החומות היו לי זכורות מאיזה מקום.ניסיתי להתחמק מלהביט עליו ופתאום שמעתי את אלינור לוחשת לי "נו מי זה הבחור החמוד הזה שמסתכל עלייך?". לא עניתי לה, זאת נראת לי […]
אתה ואנילנצח נצחיםחיים כאן בעולם הזהכמו בני אדם אנושייםאבל אנחנו לאאנחנו מאוהביםאתה ואניבחיים אחריםרחוקים מהאחריםרחוקים- רחוקיםואם נרצה להגיע אליהםהדרך היא קשהוהחיבור ביננו ייצטרך להתנתקולעולם לא נראה אחד את השנילעולם.אתה ואנישניי […]
"היי חכו לי!" קראתי ורצתי אחריי חבורת הזאבים שאלייה הצטרפתי לפני כמה שנים, כשהייתי עוד בן שמונה. ראש הלהקה, הארי, נשאר שם עומד ומחכה לי, הוא היה הזאב הכי נחמד […]
"אז לאן הולכים?" אמרתי בעוד אני מדלגת בטיפשות ליד אדוארד שפולט קבוע קול אנחה שזה כבר דיי מעצבן "לא יודע.." טוב זאת הפעם ה… 20.. 21.. 23! שהוא אומר את […]
*נקודת המבט של ריצ'יל*ידעתי מהרגע הראשון שראיתי אותו. שהוא מישהו עם רגשות, עם נשמה, והוא היה יפה, הזאב הכי יפה שראיתי בחיי.זה היה לפני כמה חודשיים, ראיתי אותו מטייל ליד […]
רגע לפני….רק רציתי לומר שהסיפור הזה יהיה משתיי נקודות מבט וההקדמה הזאת תתחלק לשניי חלקים, לנקודת מבט אחת ולעוד נקודת מבט, וטוב זהו, הנה ההקדמה.——————————–*נקודת המבט של ג'ייק*אני זוכר את […]
30… 18…. 2….היום כולם קיבלו את הקודים שלהם ללוקרים, ואני קיבלתי ליד נוי וליד אדוארד, אני איפושהוא באמצע.כשניסיתי לפתוח את המנעול שוב ושוב, הוא פשוט לא רצה להיפתח, וכשנוי פתחה […]
"את נראת מיוחדת בבגדים האלה" אמרה נוי ובחנה אותי שוב ושוב, זה כבר דיי מעצבן."תודה" אמרתי לה וניגשנו לדלת הבית של אדוארד "את דופקת" אמרה נוי ואני הינהנתי באנחה "ברור, […]
"אמ.. ג'וליאנה? אני עדיין לא מבינה לאן אנחנו הולכות" שמעתי את נוי אומרת מאחוריי ואני רק הסתובבתי אלייה בחיוך ואמרתי "אסביר לך כשנהיה אצלי בבית, כי קודם אני צריכה להחליף […]
פתאום חזרתי לחדר של היילי כשכולם נועצים בי מבט "אתן לא יכולות להיות בבית הזה, לכו מכאן!" קראה היילי בקול צווחני. כשחיפשתי את התליון מצאתי אותו, ענוד על צווארי ומילמלתי […]
"קחי את הסולם הזה!" קראה לעברי נוי "מה את משוגעת?! אני לא הולכת להציץ להם!" נוי נחרה בבוז "אין לך בררה אחרת, תזיזי ת'עצמך כבר!". המחסן של הבית של היילי […]
סגרתי את הדלת במהירות.נוי התחילה לקפוץ על המיטה הקפיצית שלי ואז אני נעצתי בה מבט והיא הפסיקה "נו?.. מה רצית לספר לי?!" חייכתי אלייה "התעלומה נפתרה" היא מיצמצה כדי להראות […]
"בבקשה.. אליס… אני מתחננת לפנייך… עזבי אותי!" מילמלתי ואליס רק צחקה.נשארנו במקום האפל ההוא, ואז אליס הפנתה אליי את גבה ונשמע ממנה קול אנחה " אחריי שבאת, הכל כאילו השתנה אצלנו. בדרך כלל אנחנו משפיעים על כל בני האדם, ולא הם עלינו" עכשיו באמת הייתי מבולבלת, על מה היא מדברת לעזעזל?! "את החלשת את הכוחות של כולנו, ולכן רציתי להשתמש בך לטקס, ככל שתתקרבי יותר לאדואר, כך הוא ייחלש וימות" זאת רק מתיחה, זאת רק מתיחה "תפסיקי לעבוד עליי אליס! את מוציאה מפייך רק שקרים!" אליס הסתובבה ונעצה בי מבט "אני אוכיח לך. תאמרי משהו מרגיז עליי" אני התרחתי ואז צעקתי "את משוגעת אליס! תעזבי אותי!" ואז היא הצמידה את שתיי כפות ידייה אחת לשנייה והפנתה אותם אליי. יצא מהן איזה ניצנוץ לשנייה ואז נעלם, הרגשתי איך פעימות הלב שלי מתחזקות מהלם "מה… מה?.. איך זה אפשרי?!" קראתי המומה. אליס חייכה "את הבת של העולם" ואז התחלתי לצחוק ואליס הביטה בי במבט מופתע "מה כל כך מצחיק?" היא נראתה רצינית ולכן הפסקתי "הבת של העולם? ברצינות!" אליס נאנחה ואז אמרה "כשאדוארד היה בן חמש, הוא ראה את כל מה שקרה. זה קורה פעם באלף שנה. בעצם מתחילה להיות רוח חזקה, כמו טורנדו ואז את צצת על האדמה, בוכה. וזה מה שקרה, את בת לעולם, את הגעת מהשמיים" מיצמצתי, להאמין לה או לא? "זה אומר שאני…" אליס הינהנה "מאומצת".——-"אהה אליס? מה את עושה פה?" קול מוכר הקפיץ את אליס ממקומה. ואד מתוך הערפל צץ אדוארד, והוא הביט בי במבט מופתע ואני רק נאנחתי, נראיתי דיי רע, קשורה."אליס, מה אמרנו על הטקס?" אליס נראתה מתביישת כזאתי ואז אדוארד ניגש אליי לשחרר אותי. כשהשתחררתי הרגשתי מה הביטוי "ציפור חופשייה" אומר. זה אומר חופש, החים חוזרים לעצמך וזאת הרגשה כה נעימה. ניגשתי לאדוארד וחיבקתי אותו חזק ובדקתי אם אליס מסתכלת והיא באמת הסתכלה, אבל לא היה לי אכפת, שתקנא בי שלי יש בחור כזה מקסים. רגע אחד, לי?! שכחתי כבר מה הכפיל שלו עשה לג'ון?! טוב אני סולחת לו."הו יופי… טוב אני הולכת הבייתה" ראיתי את אליס נאנחת ואז נעלמת מהמקום ונשארנו שם שנינו לבד.——"את לא מאמינה כמה דאגתי לך!" קראה נוי ואני הינהנתי "הכל בסדר איתי. באמת" אמרתי כשגם ההורים שלי נעצו בי מבט ואז אמא שלי התחילה בהיסטריה שלה "את ידעת כמה דאגנו לך?!" ואז נאנחתי ואמרתי "אמא, אבא, אני רוצה שתאמרו לי את האמת" הוריי המופתעים לא הבינו על מה מדובר ופשוט התיישבנו על הספה ונוי מיהרה לשבת לידם."אני מאומצת, נכון?" נוי פערה את פייה והוריי הביטו אחד בשני ואז אבא שלי נאנח "כן זה נכון. עשינו הכל כדי שתרגישי כאילו אנחנו ההורים שלך" הבטתי בהם והרגשתי איך אני מתמלאת בבכי ובאמת פרצתי בבכי "אתם יודעים על כל זה, נכון?!" ההורים שלי הינהנו "על הכל. מאיפו הגעת, ושאת קסומה, שיש לנו בת קסומה בבית" ניגבתי את הדמעות שלי וחיבקתי את שניהם בחוזקה "אבל אני עדיין אוהבת אותכם, כמו ההורים האמיתיים שלי" ואז שמעתי את נוי מייבבת "אוי דיי! עכשיו גם אני אתחיל לבכות!" ואז כולנו צחקנו ונוי פשוט חייכה וניגבה את הדמעות שעמדו לצאת לה.
עצמתי את עיניי והתקרבתי לחזה שלו. הרגשתי את הדופק שלו ונשמתי נשימות קצרות ומדי פעם החטפתי מבט באדוארד. הוא ליטף את ראשי כאילו שאני הדבר הכי חשוב לו בעולם, חייכתי […]
ירד גשם באותו היום, אני אוהבת גשם, מאוד. הטיפות טיפטפו אחת אחריי השני, כאילו הם באות לפי איזשהוא סדר שתכננו שם למעלה. ואני הבטתי בטיפות הקטנות האלה שנופלות מהשמיים בשקט וניסיתי להתרכז ולחשוב.מה קרה אתמול בלילה? מה היו הקולות האלה? לרגע אחד חשבתי שאחותי ניסתה לעבוד עליי באותו לילה אבל אז אמרתי לעצמי שראיתי אותה ישנה, אז זה ממש לא ייתכן.אבל מי ירצה לעבוד עליי? מי?. אף אחד לא גר קרוב אליי, אני מרגישה ממש באי נטוס איפושהוא באוקיינוס, בלי חברים, בלי מישהו בגילי, רק אני, לבד, והספרים, אהה והמחשב. החטפתי מבט מהיר למחשב שהיה כבוי ואז הבטתי שוב בחלון ואז במיטה, ואז שוב בחלון. אחותי נכנסה לחדר ועל פנייה ראיתי שהיא באה להציק לי ובו זמנית גם לעודד אותי, היא התחילה בציחקוק ואני רק התעלמתי והבטתי עדיין בחלון "בואי נשחק!" שמעתי אות צועקת מאחוריי "אין לי כוח" מילמלתי ואז היא צצה פתאום מולי וניסתה לדחוף אותי למגירות המשחקים "נו בואי כבר!" האמת שהרגשתי באותו זמן כמו זומבית שדוחפים אותה והיא מתנדנת על המקום. "סנדרה.." מילמלתי ואז הבטתי שוב בחלון "אין לי כוח, מה לא ברור?" ואז שמעתי אותו מייללת ואז צועקת "אני אומרת אותך לאמא!" ואז רצתי אחרייה, אני לא רוצה עכשיו צרות.***"במה משחקים?" אמרתי בקול משועמם "במשחק חשיבה!" היא קראה באושר."נו באמת.." מילמלתי כשראיתי את משחק הקלפים "חלומות" על השולחן."קדימה! את מתחילה!" הרמתי את מבטי אלייה וראיתי שהיא נראת משועשעת מתמיד "אוקיי" אמרתי ואז בא אח שלי הקטן "אני גם רוצה לשחק!" קרא ואז רציתי לדפוק ת'ראש בקיר "נו באמתתת!" ואז סנדרה הביטה בנעם ואמרה "אני משחקת איתה עכשיו!" נו באמת! עכשיו אני גם צעצוע, או משרתת??."אני רוצה לשחק איתכם!" קרא נעם והתחיל לבכות ואז רצה לאמא שלי "אני רוצה לשחק איתם!" שמעתי אותו אומר ואז נאנחתי והבטתי בה "תתחילי".התחלנו לשחק ואז כשלקחתי קלפים מהקופה היא קראה בכעס "את לרחת הרבה מדי!" ואז התעוררתי ואמרתי "לא נכון! אלה חוקי המשחק! אני אמורה לקחת עכשיו חמישה קלפים!" ואד התחלנו לריב ונעם בא במבט החמוד שלו והחזיק בידו משחק פאזל "בואו נשחק בפאזל!" אמר ואז אני אמרתי לסנדרה "אני מעדיפה פאזל מאשר קלפים" קמתי ממקומי וניגשתי לאח שלי הקטן והלכנו לשחק בפאזל "היי! ומי יעזור לי לסדר?!" הסתובבתי כשראיתי אותה כועסת. "נו באמ-" אמא קטעה אותי כשהיא חלפה על פניי ומיהרה לומר לאחותי "אני אעזור לך. ארנלה תשחקי עם נעם" הוצאתי לסנדרה לשון והיא נראתה כועסת ואז נעם משך בידי והבנתי שהוא כבר חיכה מספיק והגיע הזמן לשחק.
עמדו ליד הקופה באותה חנות שבה ראיתי את ג'ון לראשונה. ראיתי שם את היילי מהצד שמביטה בשנינו מתוך קנאה. "אדוארד.. באמת שאני לא צריכה" מימלתי על הסווצ'ר היוקרתי שהוא הלך […]