הסיפורים של Whatever
ואולי שם מעבר לשמיים, מעבר לתכול המשקיף, אולי את שמחה כמו שהיית כאן. אולי שם כולם מחייכים, אולי שם הכל טוב, אולי שם הפרחים צומחים, אולי שם לא מרגישים את […]
"אני… מאו… אנ.. אוהב.." ניסה מאור לחלץ מפיו את האמירה 'אני מאוהב'."אוקי, אחי" קטע אותו יובל "אתה מאוהב, נכון?" שאל יובל שאלה רטורית וציפה לראות את תגובתו של מאור.מאור החוויר […]
בא לי לנפץ את כל המראות שקיימות. ואני נשבעת, שאני כל-כך קרובה לזה. במרחק של סנטימטר. ואם לא יחזיקו לי את הידיים חזק חזק… זה יקרה.ועכשיו…כל הזמן אומרים לי: "מור, […]
מרגישה בחוץ אבל בפנים. בצד. לבד.אני מרגישה ששום דבר לא הולך לי. שאני תוקעת את הראש בקיר שוב ושוב.שאני מרגישה שאני לא אצליח להיות כמוהו או כמוה.אני מרגישה שכולם אוהבים […]
שכבתי בחדר הלבן הקודר של בית החולים "איכילוב", כשדני לידי, מחזיקה לי את היד, מתפללת לשלומי, כשפניה דומעות ובעיניה מבט שבור "שרון, את חייבת לנצח את זה, שרון, תעברי את […]
יושבת בשקט. לבד. בלי איש מהסביבה. שקט שורר בחוץ.שקט כל כך מכאיב. שקט רם, חזק.שיערי מתנופף ברוח. לפי הקצב, חושף את עורפי אל הקור שבחוץ.בבת אחת הרוח נפסקת ושערי חובט […]
"ו..שלח!" אמרה בקול עדן ולחצה על הלחצן. "נשלח!" הופיע הכתובת באותיות גדולות על מסך מחשב. 'טל לא תבין מאיפה זה בא לה… הכלבה הזאת..'החיוך נמרח על פניה של עדן. 'עכשיו […]
ללכת ישר, ללכת אחורה, ללכת קדימה, לצד, באלכסון, אחריו ,אחריה. אחרי מישהו בעולם הזה.ללכת עם הזרם. לא לחשוב, לא לענות, לא לדבר. כי אסור. אסור לפצוע פה, פן יקרה משהו. […]
שכבתי בחדר הלבן הקודר של בית החולים "איכילוב", כשדני לידי, מחזיקה לי את היד, מתפללת לשלומי, כשפניה דומעות ובעיניה מבט שבור "שרון, את חייבת לנצח את זה, שרון, תעברי את […]
ישבתי רועדת. מכורבלת בשמיכה שלי. הרעם נשמע בחוזקה, מכה אותי מכל צד אפשרי.התכווצתי.כאילו הרעם היכה בי. תחושת כאב עברה בכל גופי.אילו לא הייתי הולכת לנמל! אילו דני, בת דודתי וחברתי […]