הסיפורים של סתם_אחת
הכלא שלי, גדול יותר ממה שאתם חושבים. הכלא שלי לא חשוך, ברוב הזמן הוא מואר. הכלא שלי לא מחניק, רק כשהרוח לא נושבת. בכלא שלי לא קר, רק כשחורף. בכלא […]
סתם. מילת המפתח. "סתם, מה נראה לך? הכל היה בצחוק." אומרים חצי כעוסים. "סתם, אחד באפריל!" את צליל הת' מושכים ומושכים. "ומי את? ולמה נראה לך שיש לך זכות? את […]
הגבר והאישה החליפו מבט קצר, אך לא נזקקו ליותר בשביל להחליט. "אני עוד לא יכול לספר לך," אמר רכות. "אך אני חושב שאוכל להסיר את הקסם החוסם את ריאתך והסוגר […]
"כל החיים שלי." היא עומדת קפואה מהלם, נאחזת במסעד הכיסא בשביל להישאר עומדת, או בשביל שתגרום לידיה להפסיק לרעוד. "כל החיים שלי האמנתי בשקר, כל החיים שלי מבוססים על שקר!" […]
"אראגון…" היא לוחשת, ולחישתה מגיעה אליו על אף אלפי הקילומטרים שהפרידו ביניהם. "אראגון!" עכשיו קולה מתחזק. "אולי אני לא מאוד זקנה לפי מדד בני האנוש אבל אני גם לא צעירה. […]
איזה מאכל אתם? זה מה שהיה כתוב באותיות גדולות, שחורות ומבריקות על הפתקים התכולים שכל אחד מתלמידי הכיתה קיבל בשיעור חינוך. רוב הילדים רשמו פרות וירקות, אפילו שהיו כאלו שרשמו […]
היא עומדת במרכז במה חשוכה, כשאלומה חיוורת של אור אותה מאירה. צמד קסטנייטות מתחילות לנגן בקצב מסחרר, והמוזיקה מתחילה. זאת מוזיקה סוחפת, עזה וצבעונית, הקצב מדבק אך מדי פעם שמים […]
אמ… טוב, אני רוצה לכתוב סיפור אבל יש לי רק את שתי הדמויות הראשיות ועוד איזה אחת משנית, אז אני ממש צריכה דמויות. אני לא מצליחה לחשוב על כלום. אז […]
היא יושבת לבדה על קצה המצוק, ובראשה חולפות מחשבות מוזרות. מחשבות על חיים ועל מוות, מחשבות על שמחה וכאב. בשעה הזאת הגאות מתחילה, והגלים נשברים על בסיס המצוק, כמעט מגיעים. […]
בום, בום, בום, בום, למקצב החוזר מצטרפות יללות שקורעות את הלילה. בום, בום, בום, בום, אני רוצה לסתום אוזניים, אבל לא מצליחה להזיז את ידי. בום, בום, בום, בום, העשן […]
היה זה ליל ירח מלא, והירח עמד בשמיים כמבשר על גורל שנחרץ, לטוב או לרע, כי זה תמיד התרחש בירח מלא. הכול היה שקט, והיא ידעה שזהו השקט לפני הסערה. […]
לפעמים, לפעמים כל מילה חשובה. לפעמים אני עצובה, ולפעמים שמחה. לפעמים אני שונאת ולפעמים אוהבת. אבל רק דבר אחד לא קורה לי לפעמים, לפעמים אני לא נרגעת. כי בשביל להירגע […]
אין לי מילים אין לי מילים בשביל לספר לכם כשאני שמחה, אין לי מילים לספר לכם כשאני עצובה. כל המילים שמתארות את רגשותיי – נעולות בתוך תיבה שהמפתח שלה אבד […]
'כשאמות, אני לא רוצה שיכניסו אותי לתוך ארון קבורה ויניחו מעלי אבן, אני רוצה שישתלו על גופתי עץ תפוחים,' בנקודה זו התקף שיעול מגיע, ומונע ממנה לדבר למשך חצי הדקה […]
סליחה שלא העליתי פרק, פשוט נרשמתי לקורס גלישה וזה די ממלא לי את היום (אני הולכת לישון בתשע וחצי, וקמה בשש וחצי בבוקר, לקורס נרשמה גם בת דודה שלי שגרה […]
אני כותבת את ערפילים אבל יש לי בעיה, אני מחפשת שמות (לא משנה מאיזו ארץ, בעיקרון הערפילים [ למי שלא הבין, הם גזע, כמו פיות אלפים וכולי] מעורבבים, ככה שיכול […]
החלון נפתח בחריקה, והדמות, שלא נראה אנושית במיוחד, יוצאת ממנו בקפיצה קלילה. היא נוחתת על הקרקע בלי להשמיעה קול וגלימתה השחורה זזה כאילו יש לה רצון משלה. הדמות מזדקפת, ועכשיו […]
אני נעמדת מול המראה ומכניסה את העדשות, ירוקות, תמיד ירוקות. הלוואי שהייתי יכולה להסתובב איתן כל הזמן ולא לשים להוריד, לשים להוריד אבל יש לי כאב ראש אם אני מסתובבת […]
קולה מהדהד בחדר החשוך ואין עונה ואין שומע. היא נמצאת בתחתית, במקום שאף אחד לא אמור להגיע אליו. ידיה ורגליה כבולות, וגופה קשור לכיסא. כנפיה השחורות מוחזקות בעזרת שרשראות ברזל, […]
משפט ראשון, משפט שני, קבוצת מילים חסרות היגיון. אני כותבת, מנסה. מקליקה ומקלידה פסיק ונקודה. ואז, בסוף סיפור, קוראת ומתעמקת. ואחרי הכול – מוחקת. אבל למה זה לא עובד, למה […]
אני עומדת מול שער גדול, ורועדת. אני שואלת את עצמי, אם זה כדאי? אולי היה עדיף לבחור בבית ספר אחר, שבו אני מכירה יותר אנשים. שבו לא אתפתה להתחיל חיים […]
אסור לי לבנות את עצמי מחדש, אני אומרת. כאן יכירו אותי בתור מי שאני, מחייבת. אבל זה לא עובד, זה לא מצליח, הפיתוי גדול מדי והפרס – שיחכה. אני כבר […]
אני יושבת ומסתכלת על הסביבה, הפרחים על המרפסת נמצאים בתחילת הפריחה והרוח הקלה הרעידה את צמרת העץ שעמד ליד הבית הנטוש. מול דלת הכניסה ובשביל הגישה הקטן היו זרוקים כמה […]
הדבר הראשון שמבחינים בו הוא עיניו האדומות הנוצצות. אז מבחינים בכנפיו השחורות שמסתירות את הכוכבים. אחר כך מבחינים בשפתיו האדומות, אדום עז יותר מצבע הדם. ולבסוף בעורו החיוור ובניו הלבנים. […]
עננים, מה הם עננים? גושים לבנים בשמים, טיפות מים, אדים. אבל בשבילי הם יותר מזה, הם אפשרויות לדמיין. כי כשאני מביטה בעננים אני כבר לא על כיסא במרפסת או על […]
עורב אצילי, על קצה ארובה. גופו שחור יותר מהלילה וכנפיו הן ריק מושלם. כאשר הוא פורש אותן פיסת שמים נעלמת. הוא דואה וצונח, ממריא ברגע האחרון. אני מביטה מהופנטת, כי […]