הסיפורים של סתם_אחת
"אה!" נשמע צווחה דקה, והדמות הקטנה צנחה על ברכייה וחיבקה את בטנה בידה. "לא שוב," לחשה ופרשה את כנפיה האפרפרות. "פיקסי!" קראה והחלה לנופף בכנפיה במהירות, "יש לנו עוד מקרה […]
גם אם תשלפי אותי מתוך האש הנזק כבר נעשה גם אם תחשבי שהכל נגמר זה רק חזר להתחלה. גם אם תזרקי אותי לאלף עזאזל, גם אם תחייבי אותי למות, להיגמל, […]
היא הרימה את ראשה הלבן בנוקשות מה, פקחה את עיניה, מצמצה מספר פעמים בשביל להתרגל לאור המועט שנכנס לחדר ומתחה את צווארה בסקרנות. זה מאות שנים בהן לא חשה בחום […]
הבכי שלה תמיד החריד אותי. זה לא היה בגלל שלא יכולתי להתמודד עם רגשות, או בגלל שלא ראיתי אותה בוכה אף פעם – זה היה בגלל שהבכי שלה היה תמיד […]
מי רוצה לשתוק לבד? זה מה ששאלת אותי אז, לפני זמן כה רב, בחיים שאיני יכולה להחשיב כחיי. הייתי אז מישהי שונה – אז עוד חשבתי שהשתיקה היא בחירה מודעת, […]
"מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?" היא שואלת בלחש בעודה רכונה מעל המראה, בקול שבור וצרוד מימים של שתיקה. דמעה קטנה חומקת מבעד לסכר שהיא התאמצה כל כך […]
זה היה איום ונורא, זוועתי. זה היה מדהים בכוחניות שלו, בעצמה שבה התפרץ. בהרס שהשאיר אחריו, בצמא שלו לדם. אפילו הכוכבים לא יכלו לו. הו, והם ניסו. תאמינו לי. וכל […]
כוכב שביט מתפוצץ, מתפרץ, משפריץ לכל עבר צבעים מדהימים, נדירים ביופיים ובקסמם. הוא צובע את השמיים בכתום עכור ואת האדמה בסגול כהה, מכתים את גזעי העצים בכתמים משונים בצבע שמנת […]
הושטתי את רגלי קדימה, מהססת, מפחדת לא להצליח אך עוד יותר מפחדת לא לנסות. אצבעות רגלי היחפה נגעו-לא-נגעו במשטח החלק כמראה, יוצרות אדוות עדינות. הייתה לי תחושה בסיסית שהפעם אצליח, […]
אני נועצת מבט בדף הריק, שעומד להתמלא בכתב קטן-קטן, וצפוף-צפוף, כי הוא לא מספיק גדול להכיל את כל מה שאני רוצה לכתוב. אני מיטיבה את תנוחת העיפרון בין אצבעותיי, וכותבת. […]
החופשה נגמרת. צריך לחזור לארץ. קמים בחמש. איבדתי את קוקיז. שכחתי אותו על האוניה. זה מרגיש לי לא נכון.אני רוצה לשכב במיטה ולהתכרבל איתו, אבל אי אפשר. בכיתי עכשיו כמו […]
"מגנוס." אמרה אלווה, קולה שקט וקר, חד עד כאב. "באמת חשבתה שלא אבין? ציפיתי ממך ליותר. אתה זה שלימד אותי כיצד להלך ולתמרן את האנשים סביבי, וכיצד להבחין בין אמת […]
לפעמים מתחשק לי לצרוח. לצרוח כל כך חזק עד שאהיה צרודה למשך שבוע, אולי שבועיים. לצרוח את כל הדברים שלא אמרתי, שלא כתבתי, שלא העזתי להוציא ממוחי העלוב, שנתחבו לפינות […]
אני מאושרת. בפעם הראשונה, אחרי כל כך הרבה זמן, אני מרגישה אושר שלם, טהור. אני מרחפת עם כנפי כסף מעל הכוכבים, וזה נהדר. הכל שחור, ולא אכפת לי, כי אני […]
שעונים. כמה שהיצור אהב שעונים. הוא אהב אותם גם כשהיו מעט חבוטים, מלוכלכים או כשנזקקו לכיוון מחדש. והרי אין פלא שקבע את משכנו במקום מופלא כל כך. אך למרות האהבה […]
אני צורחת בדממה שאופפת את המוח שלי, והם לא מפסיקים. נראה שההתנגדות שלי רק ממריצה אותם. הם לא מוכנים לעזוב, להרפות, ובדרך לחופש חותכים אותי לחתיכות. וזה כל כך קשה […]
כמה שניות לפני שנפתחה הדלת, כבר נשמע קול הנקישות העדינות על רצפת השיש שמסמלות את בואה. כשהדלת נפתחה, חדלו כל הנוכחים באולם ממעשיהם. לא היה זה בגלל השמלה האדומה, שצבע […]
היא יודעת הכל, אבל לאף אחד לא אכפת. היא תמיד במקום שבו הכל קורה, אבל אף אחד לא יודע. היא מתהלכת במסדרונות כמו צל, לא יותר מרוח רפאים חיוורת. רוח […]
זה התחיל אז, ונגמר לא הרבה אחר כך. זה קרה במישור רחב ידיים, שומם ונטוש, שהיה מלא בהרים וערים. אסון נוראי, מעורב בתחושת חמימות מרוחקת, מודחקת. חיים שנגדעו באיבם. שרידי […]
אני נמצאת עכשיו במשבר קל (עד קשה מאוד) מבחינת הכתיבה. יש לי מחסום כתיבה מטורף, אני לא מצליחה לחשוב על כלום וכל כך הרבה רעיונות מתרוצצים לי בראש מעבר להישג […]
אלווה טופפה בעקבה בחוסר סבלנות על הסלע שעליו עמדה, ממתינה שהדלתות המוסתרות בצלע ההר יפתחו. עכשיו עמדה השמש באמצע השמיים. לפי חישוביה, תאלץ אלווה לעוף במהלך רוב הלילה אם ברצונה […]
אוקיי, בגלל שאין לי כוח לשכתב את הפרק הראשון, שכתוב בצורה סבירה, וההקדמה והפרק השני לא זקוקים לשכתוב, אני החלטתי לשכתב מהפרק השלישי, שכתוב בצורה הכי נוראית שאפשר לתאר. מקווה […]
אני רוצה לכתוב סיפור פנטזיה, סיפור כזה שירתק את כולם. סיפור כזה שאפילו אני לא אדע מה יקרה בו, פשוט אניח לדמויות להוביל את הסיפור. אני רוצה לשכתב את הסיפור […]
קצה כנף, שחור לבן. טשטוש חלקי, נגמר. חלקי מקור, צהוב שחור. עין שחורה, בוהקת. פנים חיוורות, עיניי שקד, עור שנהב- הם כאן. ריח אדמה, טרייה-גשומה, עווית קטנה בעין. רצון לברוח, […]
היופי של אליס הוא לא יופי בולט, מסחרר. היופי של אליס הוא יופי פשוט, שמסתתר בתווי פניה ובמתאר גופה. בעיניה החומות, הטובות, בגבותיהם השחורות, המעוצבות, בעצמות לחייה הגבוהות, בשפתיה המלאות, […]
שמונה נערים ונערות נעלמים מנקודות שונות בציר הזמן, אך היה מאפיין אחד שייחד את כולם – הם נולדו בחורף, ביום הקצר ביותר בשנה. כשהם מתעוררים, הם יודעים על עצמם את […]
מי אני? מחשבה יחידה, דוממת. מה קרה? כאב, כאב עצום. מה אני מרגיש? קור. קור מקפיא עצמות, שורף. האם לילה, או יום? חושך מוחלט, אפלה אין סופית. מי אני? זיכרון. […]
עויף. איזו מילה מצחיקה. אמא שלי המציאה אותה. היא אמרה לי שיש פעמים שהיא כל כך עייפה-עד שהמילה 'עייפה' לא מספיקה לא מספיקה כדי לתאר אותה. "איזה עויף!" הייתה נאנחת […]
אני התחלתי לכתוב פאנפיק על פרסי ג׳קסון ואני פשוט ממש חייבת דמויות. בקרוב אני אעלה הקדמה פשוט אני דרך הטלפון וההקדמה שמורה לי במחשב בבית. שם: גיל: בן של: מחנה […]