הסיפורים של someone
הוא מניח לשפתיו לאחוז לשפתיה, לאחוז לשפתה לתשוקתו ולא להניח ואף לא למאית השנייה, כיוצרות ריקוד חושני ומוזר שלכמותו, לא מוכר, לא אמין.היא עוצרת נשימתה לשנייה ואף לרגע, נושמת עמוקות […]
היא סוקרת לצדדיה, הייאוש והעייפות המעיקה ניכרים לעיניה ושתיקתה כהסכמה לדבר מה לא מוכר, לא נודע. היא חשה לדממת המוות המכלה באיטיות מייגעת לנבכי נשמתה הדוממת, כלא יודעת, כלא מוכרת. […]
אני זוכרת היום ההוא כהיה אתמול.אני זוכרת את השקיעה העולה, בונה לעצמה כמעין מערכת צבעים מרהיבה, מערכת צבעים מרהיבה המושכת תשומת ליבה של אמא, אשר ניצבה לצד החלון לעת ארוחת […]
הוא צעד למורד השדרה מרוצפת האבנים הכתמתמות, הבעתו לפניו נחושה היא, מודעת, ולה בקשות כה רבות ותהיות כה שלמות, ולה תמימות שאין כמותה, תמימות ילדותית, מוכרת היא."אני רוצה ארטיק!" הצהיר […]
"אוח, זה כזה אידיוטי.. את פשוט.. מפגרת!" זעקה בזעם, קוברת פניה לכפות ידיה בייאוש, מחליקה אצבעותיה לשיערה האדמוני ומסבה מבטה אל עברה בשנית, מפלחת לליבה ולתחושת הביטחון והשייכות אשר אפפו […]
"את מחייכת, זה אומר שאת שמחה." הצהיר הבחור הניצב כלפניה בביטחונו הכובש, לראשו עוטפת חולצה כתומה בוהקת ולה כתוביות המנהלות תפקידו הזעיר, 'מציל'."כל אדם מחייך, מאולץ, לא מאולץ, רגעי.. לא […]
בהיתי לזוג המוכר הניצב כנגד עיני, מתגופפים תחת אור השמש הקופח, מתענגים אחד ללשונו ושפתיו של האחר, שפתיהם מרוחות לאודם האדום בפראות מסוימת, אותו האודם אשר נמרח לשפתי שחורת השיער […]
הוא סקר במבטו אחר פרסות הסוסים המחלידות חובטות בעוצמתן לקרקע חרש, המהדהדות לחבטתן לרחבי אותה העיר הזעירה אך המדכאת, המהדהדות באפרן וזעמן פה אחד, הלוא הועבדו כיומם וליל, ומנוחתם מתפוגגת […]
"את לא תתפסי אותי!" זעק באושרו בעודו מדלג כבין שיחים אדמדמים ומלטפים, חורץ לשונו בבדיחות והנאת מה ומטיל אגודלו מטה, כמסמן על הפסדה שלה."אני אתפוס. אני אתפוס!" קבעה בהחלטיות והחלה […]
סקרתי במבטי אחר הבעתו , גבתו המורמת בשאלה וחוסר הידיעה המובהק שלפניו. כחכחתי לגרוני קלות, מרימה גבותיי בכדיי לסמן למדיסון כי תקטע דיבוריה, כי תקטע הצהרתה החרישית, חסרת כל הטעם […]
"אני עייפה.. כל כך.. עייפה.." לחשה ברוך תחת זרועו חרש, מסבה מבטה אל עבר צווארו המרחיק, סוקרת אחר מבנה גופו גבה הממדים, אחר כתפיו הרחבות מה, שריריו, להטו וכושר המנהיגות […]
סקרתי אחר צעדיו חרש, בוהה לצג המכשיר הנייד שלידי בשעמום מה, מיואשת, מבולבלת, חסרת כל היגיון בריא לראשי, למחשבתי הצחה. הלוא התשובה אשר לה צפיתי- נענתה לצחקוק קליל ואנחת רווחה, […]
הוא חייך חיוך רחב, מזמין, מרוצה, ביטחונו השופע אופף לגופו ברוך מסוים, מחבל בתדמיתו המאיימת, מחבל בתדמיתו הנודעת, ולעיניו חולף לו בקלילותו ורכותו זיק אושר, שמחה, זיק אשר לא צפתה […]
סקרתי סביבתי בתמיהה, בבלבול מועט, בניסיון קל, בכדיי להפנים העובדה כי משום מה- אותו האדם בעל ההודעה המרצדת לצג המכשיר הנייד, מודע לעובדה כי הני מתמקמת תחת פנס רחוב פשוט […]
"אז.. אני מניח.. שאנחנו יחד, נכון?" שאל קווין בפשטות מהולה בלחץ מה, מרים גבתו בשאלה, מחייך חיוך עקום למדיי, חיוך מהול לבלבול קל, חיוך אשר לא צפיתי בין הבעותיו כקודם […]
היא חייכה חיוך זעיר, לוטפת ברכות לבטנה התופחת, נזכרת בימים עברו, ימים עברו ואינם עוד, זיכרונות עמומים ונטולי כל זיק תקווה מסוים, נטולי כל זיק חיים, המאפיין המרכזי לחייהם, והיא […]
והנה הן שבות, אותן מחשבות בלתי פוסקות, אותן תהיות חסרות כל פואנטה, אותם רסיסים המשגעים באימתם מחשבותיו, המפרפרים ומשחקים לליבו פה אחד.הוא נשם עמוקות, שואף אוויר הלילה הקריר, מתענג על […]
"אני הוא הגיבור הנערץ ההוא, שעליו את חולמת בלילות? אני?" שאל תכול העיניים בתמיהה, מרים גבתו בשאלה, ממתין לאותה התשובה הנאלצת, אותה התשובה המהוסה לדעת.היא הנהנה קלות, מזמזמת מלודיה רכה […]
הוא חייך חיוך רחב, שמימי, חיוך אשר לא עלה על דעתה כי אופציונלי לאותו הבחור הפרוע אשר הכירה כקודם לכן. היא חייכה חיוך זעיר, מתפעלת לעוצמת נגינתו, מאזינה לצליליה הבוקעים […]
חייכתי חיוך עקום, סוקר במבטי אחר האנשים העוברים והשבים, לבושי השחורים והאיפור הכבד, לבושי המסכות, מסתרי חוסר האכפתיות המובהק. חייכתי חיוך זעיר, מנסה לייצב מבטי, מנסה לייצב קולי הרועד, דבר […]
"אני אפגע, ואתה תמות אם לא אבקש.." השיבה ביובש, לוטפת לראשו חרישית, מחליקה אצבעותיה לשיערו המאובק, לשיערו הדביק, מניחה כי לא עבר מקלחת או כל שטיפה אשר תדאג להיגיינה האישית, […]
הוא סקר במבטו אחר צעדיה הזהירים, הנמהרים, מתקדמים בדרכם אל עבר הלא נודע, אל עבר יעד אשר מוצאו ידוע אך ורק לעיניה, לתודעתה. הוא נאנח קלות, והתקדם בצעדיו, כבדים אך […]
והנה היא, 'אליס', ויופייה מרוסק לכדי קרשים רעועים ומעלי צחנה, ושמה אינו עוד, נעלם כלא היה. 'אליס' אינה סירה פשוטה ביופייה עוד, ול'אליס' אף לא שמה. המלחמה השחיטה את 'אליס', […]
הוא החל עושה פעמיו אל עברה, מניח לזרועותיו הארוכות, השריריות מה, להיפרש לצדיו, חובק לגופה ברוך האופייני לנפשו הנאצלת, ברוך האופייני לחיוכו המתגבש מרגע לרגע, ברוך האופייני לתהיותיו חסרות התקווה, […]
היא השפילה מבטה בביישנות, סוקרת אחר כובעו המעוטר, המרשים, נושכת שפתה התחתונה ונושמת עמוקות, אצבעותיה חובקות האחת לשנייה, כרוקדות מעין מחול מוזר, לא מוכר, עיניה ולהן ארשת העצה, אותה ארשת […]
הוא ניצב על המזח, לגופו אף ולא דבר פרט לבגדיו המרופטים, המרושלים, לראשו כובעו המלבב, צחור כהרגלו, מעוטר פיסת בד ארוכה, עדינה, רכה, וכסופה, ובדה כבד משי, רגליו יחפות ולהן […]
הוא קרב שפתיו לשפתיי, מחליק אצבעותיו לאורך אצבעותיי ברכות אופיינית, חמימות מדגדגת למדיי. צחקקתי בקלילות ולטפתי ללחיו, נושקת לשפתיו בהיסוס, מניחה לשפתיו להוביל שפתיי בתנועותיהן הרכות, במחולן הדומם.צלצול קל קטע […]
"את.. את רצינית?" שאלה היילי, היסוסה ניכר לעין, נושכת שפתה התחתונה בחוסר ביטחון מובהק, נושמת עמוקות, מחייכת חיוך עקום, מזויף, חיוך המעיד רעות."אני.. מניחה" מלמלתי, מהורהרת, האם פעולה זו הינה […]
היא הסבה מבטה, סוקרת אחר כל לבנה ולבנה ישנה ומאובקת לאותה החומה המוכרת, סוקרת אחר כל פיסת טחב, אחר כל זקיק זעיר ונטול חיים, אחר כל תזוזה ואף המועטה ביותר. […]
היא סקרה גופתו השרועה ברפיון על גבי מרצפותיה הכהות, ולגופתו אף ולא תזוזה אחת, לראשונה זה זמן רב, דמם גופו, דממה מחשבתו, לראשונה זה זמן רב- שקטה נפשה.היא קרבה ידה […]