הסיפורים של skyler222
אתם יודעים, בני אדם. אנחנו יכולים לראות אלפים ביום אחד. וזה כלכך מיוחד, אלפים עם סיפור משל עצמם, אלפים עם נשמה משל עצמם, אלפים שאנחנו רואים בחטף ושופטים לפי החיצון […]
אני חייבת להודות לכם. באמת. הסיפור הזה התמשך בערך חודש וחצי והיה לי תענוג לכתוב אותו בשבילכם. אני אומר שאפילו ביום הראשון שכתבתי אותו זה היה סתם כזה, אמרתי לעצמי […]
רגל ימין שלי רוטטת מחוסר ידיעה, העיניים שלי נעוצות בדלת הלבנה והדהויה, הידיים שלי משולבות אחת בשניה, הגב שלי כפוף כלפי מטה, גופי מתוח כאילו הוא עומד בפני מלחמה, מחכה […]
יוצאת לי אנחה קצרה ואני פוקחת באטיות את עיני משינה עמוקה ומתוקה. הראיה שלי מטושטשת מעט ואני ממצמצת בעיני, החלון עם השמש החמה של לוס אנגלס משקיפה בדיוק עלינו וגורם […]
אני מסתכלת על שני הגברים שניצבים מולי, הם מסתכלים אחד בשני ולא מתעסקים בבחורה שיושבת מולם. מבטם לכוד אחד בשני ואני מסתכלת ולא אומרת דבר. לא יכולה לומר דבר. ההלם […]
אני מביטה בגבר מולי וממצמצת בעיני בשוק. המון דברים קרו לי בחיים, אבל אף אחד לא בא אלי ביום בהיר ושילם לי על שמלה 500 דולר. "לא אדוני." אני אומרת […]
~לאחר שנה מלאה ~ "אנחנו מאחרות לשיעור!" טניה אומר בקול ומעבירה את האודם הבורדו על שפתיה הצרות, שיערה החום מבולגן והיא מרימה אותו לגולגול מסורבל, היא מעבירה מהר עיפרון שחור […]
"ראיתי אתכם צומחים ומתבגרים, בריאה של אנשי גדוד. ראיתי את הגדוד מתקדם משבוע לשבוע ולא קופא על שמריו. ראיתי אתכם חיילים אהובים משיגים תוצאות טובות וחותרים תמיד הלאה. אני סמוך […]
"כל חיי השתדלתי לעשות המיטב." גו'נתן אומר כשאנחנו כה קרובים, אני מרגישה את הנשימות שלו פוגעות בפני ומטלטלות אותי. "זה אמור להיות לא בסדר שהתאהבתי בך." הוא אומר בקול חלש, […]
" וואו." מסיטה את מבטי מהחלון שמשקיף לחדר של המפקד ועיני נפקחות בהלם לדבריו של לאון. הוא מסתכל עלי לכמה רגעים ויוצא לו גיחוך קטן, הוא מהנהן אלי באטיות ומחזיר […]
גבר עם עיניים ירוקות וזוהרות נראות לעיני . אני ממצמצת בעיני וחיוך עולה על שפתי הרועדות ואיתן גם הדמעות. הוא מסתכל עלי ודמעה יורדת מעיניו הזוהרות, אני מהנהנת אליו בשלילה […]
"אנחנו מחכים לשמות, מחכים לשמוע את השמות של 12 החיליים המסורים שנפלו כקורבן של ה'. חדר ההמתנה נראה כלכך מיגע כשאתה בתוכו, כלכך הרבה בכי, כלכך הרבה יסור. אנחנו בחדר […]
(ממליצה לשמוע עם השיר.) אני מסתכלת עליו ועיני מתכווצות לאט, מייקל ואביגיל מתעוררים. "תחזרו לישון." הוא אומר ומייקל מחזיר את ראשו לכר, אני קמה לאט מהמיטה ויוצאת לבחוץ כשאני עוקפת […]
לא מצליחה להירדם. אני מזיזה את השמיכה והולכת לכיוון השולחן עבודה של המפקד. אני עוברת דרך המראה שעל הדלת של הארון הגדול, אני מסתכלת על עצמי, עם גופיה לבנה ושקופה […]
"גו'נתן היקר, (מכתב מספר 1) ראשי שעון על החלון הגדול, ואחת מרגליי על הכסא הצמוד לצידי. הדרך נראת כלכך ארוכה באוטובוס לביתך. עולות בראשי כלכך הרבה שאלות גו'נתן. אבל אני […]
"לא."אני אומרת בקול רם וכואב. "אני לא יכול יסמין." מוריס נאנק מלראות אותי כלכך נואשת לדעת מה עם המפקד. "עבר יותר משבוע!" אני צועקת, ההד במשדרו של המפקד נשמע. "זה […]
(רציתי להסביר לגבי הפרק הקודם. השלב שפתחתי בו שעברו שבועיים לאחר מה שקרה, ושהביאו לה יועצים ופסיכולוגים- יש חיליים שאחרי שהם הורגים מישהו הם נהפכים לחולי נפש, והם בעצם לא […]
המפקד יוצא במהירות מן האוהל שלו כשבידו המכשיר קשר, המסתננים רואים אותו ורצים לעברו, הוא בלי כלי הגנה ואני מכוונת כמו שהמפקד לימד אותי, לא חושבת על ההשלכות ויורה 4 […]
מייקל תופס ברגלי, הוא נצמד אלי ולאחר כמה שניות נאנח בעצבים. הוא מטה לאט הצידה את ראשו ומהנהן בשלילה. אני מסתכלת עליו, פתוחה וחשופה מתמיד. לבי מצתמק ממבוכה ואני מחסה […]
המבטים שלנו לא חולפים, הוא הגורם .. הוא גרם למשפחתי למות. המפקד ממשיך להסתכל עלי ומנסה לומר משהו שיתקן את המצב,, אך המחנק בגרונו עוצר אותו מלדבר. הנחל זורם בחוזקה […]
אני מחבקת את גופי, מרגישה כלכך חשופה בתוך התא הקטן, יושבת על הרצפה הקרה ונותנת לאיפור לכלכך את פניי. "תפתחי כבר." המפקד אומר, אני שומעת אותו כלכך קרוב, הוא יושב […]
לאחר 20 דקות של נסיעה הגענו לתל אביב, לא חשבתי שבאוטו זה כלכך קרוב, בטח זה מאוד נוח. אנחנו נכנסים אל תל אביב, השעה 9 בערב והכל זורם, הכבישים מלאים […]
העיניים של המפקד מתרוממות אלי ומתסכלות עלי בפליאה, הוא לא יודע איפה לקבור את עצמו. ״איך אתה עושה את זה.״ העיניים שלי פקוחות למכתב שהוא רושם בשם אשתו, המפקד מזיז […]
העיניים שלי נפקחות, אני לרגע מסתכלת על החולצה המכופתרת החגיגית שלו, "אתה לא צריך ללכת לאירוע?" אני אומרת בשקט, מרימה את מבטי מהסתכלות על בגדיו החגיגיים "אל תדאגי יסמין." הוא […]
מביט בי, בעייניו לא נראה כל תגובה למה שאמרתי. הוא ממשיך להסתכל עלי, נועץ את מבטו "המפקד!" סטס קורא לו, בלונדי עם עיניים כחולות ויפה תואר בעיקר. הוא ממשיך להתקדם […]
אני עומדת בח׳ , מסתכלת על המפקד ״איך הייתה השבת שלכם.״ מאיה מרימה את ידה ומחייכת, המקפד מסמן לה עם הראש לדבר. ״קרה לי משהו ממש מוזר ״ היא צוחקת […]
המפקד ממצמץ בעיינים קלות ומתעשת ממה שאמרתי, "במה היית צריכה עזרה?" אני ממשיכה להסתכל לו בעיניים הירוקות, יש בו משהו. שאני לא מצליחה לבטא בעצמי. "במטבח" אני ממשיכה להסתכל על […]
"לא." "למה לא?" "ככה, תשחרר מייקל." "אני לא מבין אבל." אני מגלגלת את עייני וממשיכה ללכת לכיוון החדרים, מייקל הולך בצעדים מרושלים לעברי, מחזיק לי בחולצה ומושך אותי קלות אליו. […]
אני פשוט מרגישה שאני חייבת לומר לכם את התודה שלי. אומנם זה פרק 2 , אבל אני מקבלת מימכם כלכך הרבה פירגון וזה כלכך מדרבן. הרגשתי שאני חייבת לומר לכן […]
אני עומדת בצד הגדר, במשמרת הלילה הארורה שלי. הכתפיים שלי הרוסות מהשק ששהה עלי שעתיים. אבל אני לא כאן בשביל היללות האלו, אני מתה על האתגרים האלו בכל זאת. אני […]